Tag: אורי בנדור

הכיוון הסוציאליסטי, שבנדור מקדיש לו את רוב הדיונים פוליטיים ברומן גטו מאה ה-20 , מתמקד בגרסה האידיאולוגית היהודית המשתמשת ביידיש ובכך דוחה את ההתבוללות בסופו של דבר על רקע חברתי. היידיש בפוליטיקה היהודית נתפסה כלא מודרנית, ומונעת מהקהילה מודרניזציה. המבוכה של שימוש ביידיש הוסיפה עוד דילמה אחת לאדם הלא החלטי והמבולבל כמו כל העם היהודי עפ דעתו של בנדור. הגיבור הראשי של הרומן ברוך לנדאו מרצה בפסטיבל ספרותי המוקדש לי”ל פרץ ביידיש וזה נראה לו מוזר שהשפה שבה הוא נהג לדבר עם משפחתו והשכנים נשמעת כל כך קשה כשמדבים בפומבי. מנדל לנדאו אבא של ברוך מכריז שיהודים הם “יהודים ואזרחים רומניים” ומדגיש את העובדה שלהיות יהודי זה לא רק עניין של דת. יתרה מכך, לדעתו של מנדל, פטריוטיות רומנית לא צריכה למנוע שימור הזהות ושימור השמות היהודיים ואך אמורה לעודד שוויון בזכויות האזרח. ברומן הזה של בנדור, הציונות בקושי מומחשת כיוון שלא הייתה תנועה ציונית חזקה בתוך ה-Regat לעומת בוקובינה או טרנסילבניה.

בשנת 1935 אורי בנדור פירסם מספר נובלות ורומנים בהוצאה לאור אלקלעי שעליה כבר כתבתי ברובריקה הזאת. ביניהם היצירה “נושא בנאלי” (Subiect banal) שנחשב ע”י הביקורת בתור היצירה המוצלחת ביותר של אורי בנאדור. ברומן הזה, אך גם ב-“הילדה, פרוזה משלימה לרומן “נושא בנאלי, מציג המחבר, כמו במשחק מראות, דרמה הרסנית של זוג שנמצא בחוסר תקשורת. בספר הראשון, הדמות הגברית, לודוויג הולדנגרבר (Ludwig Holdengraber), אובססיבית לשאלה האם אשתו הילדה (Hilda) בוגדת בו או לא. המהומה המתמדת הזאת דוחפת אותו להתאבדות. סתירות קורעות הלב של לודוויג יוארו איכשהו בספר השני, שבו כל הקונפליקט הזה מוצג מזווית אחרת, מנקודת מבטה של הילדה. אורי בנדור יוצר אפוא דילוגיה המשתלבת באופן מושלם עם מגמות הפרוזה הרומנית שבין מלחמות העולם, מציגה דמויות מעונות על ידי חוסר ודאות, דמיונן המוגבר והחולני, תחושת קנאה הרסנית ובו בזמן חוסר הסתגלות, בדיוק כמו הגיבורים של קמיל פטרסקו (Camil Petrescu), אנטון הולבן (Anton Holban) או גיב מיהאסקו (Gib Mihăescu).

ייעוד הסבל הוא הסיבה לחיות של לודוויג גיבור הרומן האנליטי נושא בנאלי. אורי בנדור כתב את היצירה בגוף ראשון, כווידוי המיוסר של תודעה תלויה, שנוגעת יותר ויותר בחולניות הגאווה. לודוויג חי באובססיביות את האהבה שלו לאישתו תחת הקנאה ההזויה שלו. הקיבעון הפתולוגי, למרות העובדה שהגיבור מנסה לשכנע את עצמו בנורמליות שלו, הוא שכל אישה תבגוד, במוקדם או במאוחר, במודע או לא, בכוונה תחילה או באופן ספונטני.

לא העובדה שהוא מוזיקאי מצליח, לא קיומה של משפחה מושלמת, לא חיי חברה נורמליים, לא הם הבסיס לגאווה הבסיסית שלו, אלא השכנוע העמוק שלו שהוא, הצלול ורק הוא בעל האמת המוחלטת שהניאוף הוא קיים ואוניברסלי. הרעיון הזה נכפה בעקשנות על עצמו ועל הסביבה, ועל אישתו במיוחד, מבוסס על אמונתו, שהוא לא מודה בה, שהוא אדם יוצא דופן, ייחודי במה שהוא רואה בעיני רוחו, למרות המציאות המתעתעת לכאורה. לודוויג מקריב הכל לרעיון הזה. הרעיון מביא את ההחלטה להרוס את האישה בתוקפנות מילולית בלתי פוסקת ולהעביר לה כמעט בהיפנוטיות את האמת שלו עצמו.

מוגברת קנאתו מונעת ולמעשה מסכנת את הבעלות או את החזקה. הוא אוהב לא את מה שיש לו, אלא במיוחד את מה שמאוים לאבד. לודוויג מעמיד את האישה האהובה עליו, למבחנים, עי אילוצה לתגובות, כדי לבדוק אותן מאוחר יותר. ברגע שההשערה מאוששת, המחפש מבטל את עצמו כי יש חוויות שאתה יכול להתמודד איתם רק דרך המוות. דחפים סותרים והרסניים, שריפת הרגשות הפנימיים הופכת כל הישרדות לבלתי אפשרית.

עד כאן החלק השני על אורי בנדור.

אורי בנדור הוא שם העט של מי שנולד ב-1 למאי 1895 בשם סימון מויסה גרינברג או שמעון מויסה גרינברג או שמחה מויסה גרינברג במשפחה יהודית בכפר מילישאוציול דה סוס (Milişăuţiul de Sus) בבוקובינה. המשפחה הייתה עניה ומרובת ילדים. האם הייתה ליבה לבית שמיט (Liba Schmidt) האב מויסה פרידל גרינברג (Moise Friedl Grünberg) היה חייט לפרנסתו ופרנסת משפחתו וסופר יידיש בזמן הנותר אם בכלל.

אורי בנדור חי בילדותו עם משפחתו במיכאילני ( Mihăileni) במחוז בוטושני באווירה יהודית חסידית. הוריו רצו שיילמד בישיבה כדי להיות רב. הוא סיים את בית הספר היסודי בבראילה (Brăila), גם שם התגוררה משפחתו. בגלל מחסור בכסף, הוא לא הצליח להשלים את לימודיו התיכוניים והפך לאוטודידקט, ועבד מגיל צעיר מאוד בעבודות מזדמנות שונות. בעיר בראילה הוא היה שוליה של צלם בחנות מ-1909 עד 1912, מ-1912 עד 1919 היה פקיד בחברה של יצוא תבואה ובעל חנות עתיקות לתקופה קצרה.

אורי בנדור התחיל לכתוב מאמרים בכתב העת “הבמה” (Scena) בבוקרשט, וכתב ביקורות במספר כתבי עת נוספים כגון “החיים הרומניים” (Viața românească), עולם הספרות,Revista Fundațiilor Regale, Albina, Gazeta literară ועוד. ב-1924 פרסם לראשונה יצירה ספרותית בכתב העת “Lumea literară” (עולם הספרות) ביאשי ויצירה זאת צורפה ב-1925 לספרו הראשון Cinci acte – “חמש מערכות”, שפורסם בעיר בראילה. באותה שנה הצטרף בנדור לחוג הספרותי Sburătorul (זבוראטורול) שהתגבש סביב מנהיגו המבקר הספרותי אאוגן לובינסקו (Eugen Lovinescu). הצלחתו הראשונה הגדולה של אורי בנדור הייתה הרומן שלו “גטו המאה ה-20” (Ghetto veac XX) אשר פורסם בשנת 1934.

ברומן הזה בנדור בחר לזנוח כל טענה של אובייקטיביות וייצוגיות חברתית על מנת לכבד את הפרט והסובייקטיבי. מלבד ההתייחסויות התרבותיות הרבות הכוללות את ההיסטוריה היהודית , הנרטיב של הרומן ספוג באלמנטים המייצגים זהות יהודית ויהדות. סיפורים חסידיים, משלים או סתם דימויים סמליים ממלאים את החלל בין המציאות הפתאומית של מצבים משפחתיים או דיונים פוליטיים לבין המהומה שמסעירה באוטופיות את חייו הפנימיים של ברוך לנדאו, הדמות הראשית של הרומן. מבחינה זאת, בנדור אינו עוסק בגלוי בשימור הזהות היהודית, אלא בסכנות שתנועת ההתבוללות מציבה נגד ההשתייכות לקהילה היהודית. עבורו, הרקע התרבותי והדתי, יהדותו ומיסטיקה היו מלכתחילה דרכים מולדות להתייחס לעולם ולגטו. המרכיב הספציפי שאיפין את דמותו של ברוך, שהוא בעצם הסופר עצמו, המוגדר על ידי זהות יהודית חזקה, הוביל לאסטרטגיה מורכבת של אינטגרציה בתוך השיח הספרותי הרומני בתקופה בין המלחמות ומצליח להכניס את הקורא ישירות אל הפרופיל של האינטלקטואל היהוד שפותח עי בנדור.

הרומן “גטו מאה ה-20 התכוון להציג פסיפס של החיים היהודיים בעשורים הראשונים של מאה ה-20 ברומניה, עי מעקב אחר נקודת המבט הביקורתית של הדמות הראשית, ברוך לנדאו, אינטלקטואל יהודי צעיר תוך הכללת אלמנטים של אתנוגרפיה ויהדות. רגעים מילדותו של ברוך כשהזדהותו עם התרבות וההיסטוריה הרומנית מתנגשת עם האווירה העוינת בבית הספר שהזכירה לו את שורשיו הלא-רומניים יוצרים את הקונפליקט העמוק ותחושת הדחייה של משבר הזהות.

בסופו של דבר, מתמקד הרומן בבעיית הצעיר היהודי המתמודד עם משבר פוליטי וזהותי עמוק הקשור עם העולם היהודי המסורתי מצד אחד והחברה הרומנית שאליה הרגיש קשור תרבותית מצד האחר. הפרופיל של ברוך והמונולוגים הפנימיים שלו הופכים לעילה לניתוח גדול יותר של הדור האינטלקטואלי היהודי הצעיר בתקופה בין שתי מלחמות העולם ברומניה. בנדור הצהיר לאחר פירסום שהרומן הוא “סיפור החיים הבדיוני של ברוך לנדאו שלאו דווקא מייצג את הסופר עצמו”.

עד כאן בשלב זה החלק הראשון על אורי בנדור .