Tag: אישים יהודיים והשפעתם על רומניה

אישים יהודיים והשפעתם על רומניה 05.11.2017

אברהם חלפון (1808-1884)

אנו ממשיכים את סידרת ייצוג האישים היהודיים ששיחקו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם אברהם חלפון, שנולד בשנת 1808 בעיר אדריאנופול, פה אביו, סולומון חלפון, היה הבנקאי של המושל התורכי. אברהם חלפון הגיע יחד עם אביו ועם אחיו, גם יחד עם אשתו לאה ועם ילדיו רחל ובכור לוואלאכיה בשנת 1829

. בעיר בראשוב נולד לו ילד שלישי, מיכאל, שבשנת 1850 נשא את רבקה, בת הרוזן רפאל סלומון די קאמונדו, הבנקאי היהודי הספרדי המפורסם מן העיר ונציה. יחד עם אחיו יוסף וניסים, אברהם חלפון תמך כספית וחומרית במהפכת 1848: תרומתם מוזכרת גם במסמכים. מאוחר יותר, הוא נאנה מהערכתו של הנסיך אלכסנדרו יואן קוזא, האיש שייחד את שתי הנסיכויות מולדובה וואלאכיה בשנת 1859, שמינה אותו כגזבר שלו, ובהיותו במשרה הנ”ל לקח אותו בתור חבר בפמלייתו במסעו לקושטא, שם נסע על-מנת לקבל הכרה רשמית מהסולטאן, בחודש יוני 1864.

לאותו אירוע הייתה חשיבות דיפלומטית רבה שמסופר מדי יום במברקים ששלח הסופר והעיתונאי קוסאטקי נגרי ומתואר בהרחבה בעיתון “לה קורייר דאוריין” (=הרץ של המזרח). יחד עם אחיו יוסף וניסים, אברהם חלפון המשיך לעסוק בעסקים של הבנק “סולומון חלפון ובניו”, שנוסד על-ידי אביהם בשנת 1832. בהנהגת שלושת האחים, הבנק הנ”ל השתתף בכל הפעילויות הבנקאיות החשובות של רומניה במאה ה-י”ט . בשנת 1865, כאשר נוסד “בנק רומניה” דרך הפיכת הסניפים מבוקרשט (שנפתח בחודש נובמבר 1861 בפונדק של הילל מנוח, שבכיכר ספנטו-גיאורגי) ומגאלאץ (שנפתח בחודש דצמבר 1865) של הבנק העותמאני מקושטא, אברהם חלפון צורף בתור חבר בוועד המנהל. אף על פי שהיוזמה ההיא נכשלה, היא סללה את הדרך להקמת הבנק הלאומי של רומניה, שנוסד בשנת 1880.

הבנק “חלפון ובניו” השתתף גם במתן ההלוואות החיצוניות הראשונות למדינה, בשנת 1866: הלוואת אופנהיימר והלוואת שטרן; את קבלת שתי ההלוואות הללו הוא הקל באמצעות הבנק הקיסרי מקושטא (מבנק אופנהיימר שבפאריס נלקח הלוואה מיועדת לכסות הוצאות אחדות של המדינה ומבנק שטרן שבלונדון נלקחה הלוואה מיועדת לכסות את הגירעון התקציבי). כמו אביו, אברהם חלפון לא עסק רק במסחר ובכספים, אלא גם בתרבות. בין היתר, הוא היה חבר באגודה לתרבות ישראלית שהוקמה על-ידי הרופא יוליוס ברש בשנת 1862.

הוא גם היה בין החברים המייסדים של הוועד המנהל של חברת הביטוח הראשונה ברומניה, “דאציה” שנוסדה בשנת 1871 בצו נסיכותי. בחודש אוקטובר 1879, אחרי ההכרה בעצמאותה של רומניה בוועידת ברלין בשנת 1878 בעקבות מלחמת 1877,אברהם חלפון מונה קונסול כללי לשם כבוד של האימפריה העותמאנית וקיבל הכרה רשמית במשרה זאת מהנסיך קארול הראשון. על אודות אברהם חלפון, המכונה “אדון אברמאציו” נאמר שהיה גבר “נאה ויפה, קצת רודף-נשים”. הוא גידל שפם שהיה נותן לו צורה לוחמנית מזויפת והתחרה כל הזמן במהתלות עם חברו, הבויאר עוליסי קרצולסקו. אלה היו מהתלות מפורסמות בתקופה ההיא. אברהם חלפון נפטר בשנת 1884 בבוקרשט ונקבר בבית- קברות “פילאנטרופיה”, שהוקם בשנת 1865.

תרגום מאת לוסיאן זאב הרשקוביץ

אישים יהודיים והשפעתם על רומניה 29.10.2017

סולומון חלפון (1790-1842)

אנו מתחילים את סידרת ייצוג האישים היהודיים ששיחקו תפקיד חשוב בתולדות הנסיכויות הרומניות מולדובה וואלאכייה עם סולומון חלפון, איש עסקים ספרדי, בולט ומפורסם עוד בתחילת פעילותו. הוא נולד בעיר אדריאנופול בשנת 1790 ובהתחלה היה הבנקאי של המושל הכללי של האזור ההוא. כאשר אותו מושל מונע באותה משרה בווילאייט (אזור) סיליסטרה, בשנת 1824, סולומון חלפון הצטרף אליו והיה בעל אותן סמכויות. הוא נשאר בעיר סיליסטרה גם בתקופת המצור עליה, שנעשה על-ידי הצבא הרוסי, בפקודתו של הגנרל דיביטש.

אחרי כניעתה של סיליסטרה, בקיץ 1829, הסולטאן שלח את המושל לשעבר לבוקרשט, לנסיך אלכסנדרו גיקא. סולומון חלפון ליווה אותו גם לבירת וואלאכיה, שהרשימה אותו מאוד, דבר שגרם לו להתיישב כאן באופן קבוע ולהביא את אשתו ואת בניו שנשארו בסיליסטרה. סולומון חלפון הפך שותף של הסוחר גיצא אופראן, איש בראשוב, וביחד פתחו משרד למתן הלוואות בריבית באותה שנה בפונדק “שרבאן וודא” (מקום בו נמצא כעת הבנק הלאומי של רומניה). שם, בנוסף להלוואת כסף, נעשו גם עסקי מסחר. המשרד הנ”ל התפתח כל כך מהר, שתוך שלוש שנים, בשנת 1829, סולומון חלפון הפך אותו לבנק “חלפון ובניו”, המוסד הראשון מסוג זה בנסיכויות הרומניות, שהתחיל מיד לתת הלוואות לאוצר הוואלאכי, אמנם גם לנסיכות הסרבית ותוך פרק זמן קצר הפך מפורסם בכל אירופה.

בנוסף,סולומון חלפון קיבל בחכירה את איסוף המיסים ואת ייצוא העצים, של המלח ועוד. בגלל אישיותו, רכושו הגדול ובמיוחד בגלל קרבתו לפחה, הוא הגיע מהר ליוקרה בחברה בבוקרשט. הוא הצליח לקבל גם יחס טוב של הנסיך אלכסנדרו גיקא, שאחרי כמה שנים, בשנת 1835 העניק לו תואר אצולה ועשה אותו “פיטאר” מעמד שנתן לו התר לרכוש קרקעות. הענקת התואר הייתה מלווה בטקס מיוחד. הנסיך היה שולח איש חצר בכיר אל המיועד, יחד עם שליח שנשא מאפסר סוס מקושט בלבוש יפה. אותו שליח היה צריך לעזור למיועד ללבוש בגד פרווה יפה.

האציל העתידי היה עולה על אותו סוס והשליח היה מלווה אותו ברחובות הראשיים של העיר והיה מבשר לתושבים שהוד מעלותו החליט לעשות אותו אציל. סולומון חלפון היה רשום במפקד האוכלוסין משנת 1838 בתור “חלפן-באש”, שהיו לו שני סוסים וגם משרתים, והיה גר באזור המרכזי של העיר, דבר שסימן מעמד חברתי מיוחד. מן המכתבים של בני משפחתו לומדים שסולומון חלפון נסע הרבה, כמובן לקושטא, אמנם גם לבלגראד ולווינה ויצר קשרי מסר וממון שתרמו גם לו, גם למדינה הוואלאכית. לסולומון חלפון היה שלושה בנים — אברהם, יוסף, ניסים. הם המשיכו ופיתחו את עסקי המשפחה.

פעמים רבות הקשרים העסקיים הפכו לקשרים אישיים דרך נישואין עם בני משפחות אחרות של בנקאים. כך למשל, יוסף חלפון התחתן עם רחל, אחת הבנות של הלל מנוח, שותפו לעסקים של אביו; אחד מבין בניו של אברהם חלפון, מיכאל, התחתן עם רבקה די קאמונדו; ואחד מבין בניו של יוסף חלפון, איזידור, התחתן עם שרה די רוטשילד. במותו טרם עת, בשנת 1842, סולומון חלפון השאיר ירושה גדולה, לא רק כספית, אלא גם רוחנית, וכך חייב את צאצאיו מבחינה מוסרית לקחת דוגמא ממנו וללכת בעקבותיו, דבר שהם עשו באמת.

תרגום מאת לוסיאן זאב הרשקוביץ