Tag: ארתור סגל

בתחילת שנות ה-30 החלה ההידרדרות המהירה של המצב החברתי-פוליטי בגרמניה, שהגיע לשיאו בעלייתו של היטלר לשלטון למרבה האירוניה בדרכים דמוקרטיות. למרות הצלחת בית הספר לציור בברלין, ארתור סגל, שאינו מסוגל יותר להציג את יצירירותיו בגלל איסורים גזעיים, הוא בין היהודים הראשונים שראו את עתיד ועזב את גרמניה לפאלמה דה מיורקה. למה לפאלמה דה מיורקה תשאלו? כיוון שלמזלם של בני משפחת סגל הבן הבכור וולטר הקדים אותם והתיישב בפאלמה.

המשפחה היגרה לאי הספרדי בתקווה לקצת שקט ונחת. ואכן ארתור סגל לימד שם ציור, הציג יצירות והמשיך להתפתח כאמן . אבל כנראה שליהודי הרומני אשר חי גם בשוויץ וגם בגרמניה לא מזדמן לו לתפוס שורש וגם הפעם לא באשמתו. בשנת 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד כך שמשפחת סגל יוצאת שוב לדרך ההגירה ומגיעה לבריטניה.

בבריטניה ארתור סגל ממציא את עצמו מחדש. אמנם כל החיים הוא התעניין ולמד פסיכולוגיה. בתחילת שנות ה-30 התחיל להתכתב בנושא האפשרויות הפסיכותרפויטיות שבציור עם פסיכאנליטיקאים נודעים כגון ארנסט זימל (Ernst Simmel), פרנץ אלכסנדר (Franz Alexander) אשר שניהם הגרו מברלין לאמריקה ועם מקס אייטינגון (Max Eitingon) אשר היגר לפלסטינה, כמו גם עם הפסיכיאטר האמריקאי הנודע קארל מנינגר (Karl Menninger).

כך שביולי 1937, ארתור סגל פתח בלונדון מוסד בשם בית ספר לציור למקצוענים וללא מקצועיים יחד עם אשתו ארנסטין ובתו ומריאנה סגל. חמש עשרה פסיכולוגים ופסיכאנליטיקאים בעלי שם, בהם זיגמונד פרויד, ארנסט גונס, ארנסט זימל, פרנץ אלכסנדר, גון ריקמן, הנרי דיקס, מרי צאדוויק ועוד, כתבו פניות ומכתבי תמיכה כדי לאפשר קבלת היתר העבודה עבור המוסד של סגל, ממשרד הפנים הבריטי. פסיכולוגים ופסיכאנליטיקאים רבים עבדו עם בית הספר לציור של סגל הן על ידי השתתפות בקורסים הרפאיים המיוחדים שהתחילו באפריל 1938 במטרה להעניק את שיטות הציור של סגל כטיפול פסיכולוגי, והן ע”י הפניית מטופלים משלהם למוסד לצורך טיפול פעיל.

ארתור סגל הדגיש את העקרונות האובייקטיביים של הציור ויצר מערכת פורמליסטית שהייתה הבסיס לשיעורי הציור בבית ספרו בלונדון ובמרכזה ההנחה כי יצירות אמנות הן עצמים בחלל באמצעות שילוב של אור, צורה וצבע. בעצם, ארתור סגל תיאר באופן שיטתי את צורת הציור הזאת בסוף שנות העשרים, בטרם פיתח את שיטת הציור הפסיכותרפי בלונדון החל משנת 1937 ואילך.

ארתור סגל והפסיכאנליטיקאים איתם עבד, פעלו תחת התובנה שלעיסוק באומנות יש תפקיד פסיכותרפי ותפקיד בשמירה על יציבות נפשית ולכן בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים, סגל שיפץ את העקרונות האמנותיים שלו הן לשיטת ציור כפסיכותרפית והן למסגרת מובנת לאבחון פסיכולוגי, שהושמה בבית ספרו לאומנות בבריטניה.

ארתור סגל חקר ,כתב ופירסם ב-1939 שתי דיסרטציות : הראשונה “פיתוח יכולת הראייה מהילדות המוקדמת ביותר ועד שלב המבוגר: ניתוח פסיכולוגי המבוסס על חוקי הציור האובייקטיביים” והדיסרטציה השניה “אמנות כמבחן נורמליות ויישומה למטרות טיפוליות”.

בית הספר לטיפול נפשי באמצעות הציור בלונדון המשיך את פעילותו במתכונת שארתור סגל יסד, עוד הרבה שנים אחרי מותו. עד שנת 1977 בעצם בהנהלה של בתו מריאנה סגל.

ארתור סגל הלך לעולמו ב-1944 בגיל 69 בלונדון בגלל התקף לב בזמן אחד ההפצצות האחרונות של הלופטוופה על בירת בריטניה. ע”פ בקשתו המפורשת גופתו נשרפה והשרידים נשמרו במאוזוליאום החילוני של גולדרס גרין בלונדון.

ארתור סגל נולד למשפחה יהודית עשירה ביולי 1875 . קיים וויקוח לגבי מקום היוולדו יאשי או בוטושאני. בטוח שאביו יצחק סגל היה בעל בנק בבוטושאני וארתור בילה הרבה זמן בילדות בבוטושאני. הוא גדל בסביבה חסידית. בית ספר יסודי למד עם מורה פרטי בשם זוסמן שהיה גם מומחה לסיפרות גרמנית. בשנת 1887 ארתור נשלח ליאשי, לפנימייה תיכונית, כדי ללמוד ולהתכונן ביסודיות לקראת השתלבותו בעסקי הבנקאות של המשפחה. כפי שיעיד בעצמו לימים ארתור הרגיש בזמן הלימודים התיכומיים בוז ורדיפה על רקע אתני, מה שהוביל אותו ככל הנראה לסוג של דחיה של החברה ושל המבנים הסגורים שלה.

באותה תקופה ארתור סגל התחיל להתעניין בציור, ציור נוף במיוחד תחת השפעת עבודותיו של הצייר ניקוליה גריגורסקו (Nicolae Grigorescu). במקביל ארתור יצר קשר, דרך חברים בבית הספר התיכון, עם תנועת השמאל, שהחלה להתרחב ברומניה באותן שנים, במיוחד בקרב תלמידים וסטודנטים. בשנת 1892, בעקבות מעורבותו בשערוריה הקשורה לאירגון עצרת והפגנה לכבוד ה-1 למאי בתור יום העבודה הבינלאומי, אירוע שהביא למעצרם של שלושה מהמשתתפים, נשלח ארתור סגל בדחיפות לברלין, לדודו זיגמונד שאראס (Sigmund Charas). כאן מכיר את ארנסטין שאראס בתו של זיגמונד אשר לימים תהפוך להיות רעיתו.

חרף התנגדות משפחתו, ארתור סגל נרשם לאקדמיה לאמנות בברלין, שם הוא לומד אצל הצייר הפייסגיסט הרומנטי יוגין בראכט (Eugen Bracht). שומר על הקשר עם רומניה והשתתף בתערוכת האמנים בחיים (Expoziția artiștilor în viață) בבוקרשט בשנת 1895. באותה שנה הוא עובר לפאריס, שם למד באקדמיה גוליאן. בשנת 1896 התיישב במינכן. שם נשאר עד 1904 ועבד בבית הספר הפרטי לציור של לודוויג שמיד-רוטה (Ludwig Schmid-Reutte) ופרידריך פהר (Friedrich Fehr). הוא השתתף במושבה האמנותית בדאכאו כשהוא מושפע מהתיאוריות הכרומטיות וההפשטה שקידם הצייר אדולף הולזל (Adolf Hölzel) אשר הקים את המושבה האומנותית בדאכאו. למרבה האירוניה בדאכאו הנאצים יקימו בשנות ה-30 מחנה ריכוז עבור היהודים הגרמניים ועבור מתנגדי המשטר שלהם.

החל מאוקטובר 1900 ארתור סגל נמצא בקרב תלמידי כיתת הציור של פרופסור קרל פון מאר מהאקדמיה המלכותית לאמנות במינכן בירת בוואריה. הוא נשאר בקשר עם החיים האמנותיים שברומניה, וחוזר מדי שנה לארץ.

בשנת 1904, לאחר שהתחתן עם ארנסטין שאראס הבת של דודו זיגמונד , עבר להתגורר בברלין, העיר בה התגוררה משפחת אשתו. הוא השתתף בעבודות בתערוכות שאורגנו על ידי תנועת הזצסיון בברלין ב -1907 וב -1909 והיה מעורב בארגון התנועה הזצסיונית החדשה בברלין, שנוסדה על ידי אמנים כמו מקס פכשטיין (Max Pechstein), מקס ליברמן, הנס ארפ, פול קליי, אגון אדלר ועוד אשר תמכו בחזון האקספרסיוניזם החדש. ארתור סגל המשיך להציג יחד עם הקבוצה הזאת תערוכות ציור ותצוגות גרפיות בגרמניה, בין השנים 1910-1912. אפשר להגדיר את היצירות של ארתור סגל בתקופה הזאת כשילוב של אלמנטים אקספרסיוניסטיים והדים מחזונו של ואן גוך.

למרות קירבת הדם שביניהם, לזוג ארתור וארנסטין סגל נולדים שני ילדים בריאים ומוצלחים. ב-1907 הבן וולטר אשר לימים יהיה אדריכל שיתפרסם בלונדון כממציא שיטה של בנייה עצמית של בתים, וב-1908 הבת מריאנה.

ב-1910 ארתור סגל הציג את התערוכה האישית הראשונה באולם ארטא (Arta) בבוקרשט. בין היצירות שהוצגו בתערוכה זאת הן Peisaj אשר כעת נמצאת במוזאון הלאומי לאומנות של רומניה והיצירה דיוקן עצמי. ארתור סגל השתתף באותה שנה גם בתערוכת הארוע בבוקרשט של “הנוער האומנותי” (Tinerimea Artistică) והמשיך להציג במסגרת הזאת עד תחילת מלחמת העולם הראשונה.

ב-1914 יחד עם פרוץ המלחמה ארתור סגל עוזב את ברלין מהחשש להיות מגויס לצבא הגרמני. יחד עם האישה ושני הילדים ארתור מחליט לעבור להתגורר בשוויץ הניטרלית שמביאה מעט שלווה לליבו.

עד כאן הפרק הראשון בקורות חייו של הצייר ארתור סגל, המשך בשבוע הבא.