המכון לתרבות רומניה בתל אביב ארגן, ב- 22 באוקטובר אירוע אונליין נוסף בסדרה “דיוקן של אמן”. הסדרה מוקדשת לכמה מהאישים המובילים בזירת התרבות הישראלית והבינלאומית, בעלי שורשים רומניים או שמשתתפים בחילופי תרבות תכופים עם רומניה.
האירוע הוקדש לאחד האמנים הרומניים החשובים ביותר, שעבודותיו הן חלק חשוב ביותר במורשת התרבותית הבינלאומית. שם האומן הוא ויקטור בראונר. המסע האמנותי דרך היצירה האמנותית והביוגרפיה הסוערת של הצייר היהודי ממוצא רומני, הובל על ידי שני חוקרים שניתחו ולמדו נושא זה מקרוב: מרומניה – אמיל ניקולא-נדלר, עיתונאי, סופר ומבקר אמנות; מישראל – אדריאן גרוינפלס, עורך הוצאת התרבות “כתב העת הישראלי” ומנהל הוצאת סאגה.
בדיאלוג עם קליאופטרה לורינייו, סגנית מנהל ICR תל אביב, שני החוקרים הציגו פרטים על תהליך היצירה, האמונה האמנותית ואישיות שסימנו את הקריירה האמנותית של הצייר היהודי, הרומני הנודע.
ויקטור בראונר נולד ב15 ביוני 1903 בפיאטרה נאמץ — ועבר לעולמו ב12 במרץ 1966 בפריז. הוא למד בבית הספר היסודי בווינה, שם התיישבה המשפחה למספר שנים. לאחר שהמשפחה חזרה לרומניה, בשנת 1914, הוא המשיך את לימודיו בבית הספר האוונגליסטי בעיר ברילה (מזרח).
לאחר מכן, בין השנים 1919 ו1921, הוא למד בבית הספר לאמנויות יפות בבוקרשט . בספטמבר 1924, נפתחה בבוקרשט התערוכה האישית הראשונה שלו. בין השנים 1928 – 1931 הוא שיתף פעולה עם כתב העת “אונו”, מגזין אוונגרדי, בעל מושגים דאדאיסטים וסוריאליסטיים, ובו פרסם רפרודוקציות של מרבית ציוריו ורישומיו.
בשנת 1930 התיישב בפריז, שם פגש את הפסל הרומני הגדול קונסטנטין ברנקוש, שדרכו הוא הכיר את אמנות הצילום. בתקופה זו הוא התיידד גם עם המשורר הרומני בנגמין פונדאן ופגש את איב טנגוי, שלימים הכניס אותו לקבוצת הסוריאליסטים בעיר האורות. בשנת 1933 התקיימה בפריז תערוכת יחיד ראשונה שהוצגה על ידי אנדרה ברטון. בשנת 1935 חזר לרומניה. ב- 7 באפריל 1935 נפתחה התערוכה אישית הראשונה בבוקרשט . בשנת 1938 חזר לצרפת שם הוא נשאר עד סוף חייו.
