שגריר רומניה בישראל, ראדו יואניד, התכבד להשתתף באירוע המוקדש לחייו והישגיו של ההיסטוריון הרומני-ישראלי הנודע, ז’אן אנצ’ל (1940-2008). השגריר ראדו יואניד סיפר על ידידותו ושיתוף הפעולה הנהדר שלו עם ז’אן אנצ’ל, שהיה סמכות מובילה בנושא השואה ברומניה וחבר בוועדת “אלי ויזל”.
שגרירות רומניה הודתה ל-A.M.I.R – הארגון המאוחד של יוצאי רומניה בישראל על ארגון האירוע החשוב הזה בתיאטרון גבעתיים ועל יצירת חוברת על ז’אן אנסל.
אנצ’ל היה מומחה בעל שם בינלאומי בהיסטוריה של רומניה בתקופת הדיקטטורה של יון אנטונסקו ושואת יהודי ברומניה.
פורום ראטיו” הכריז על ההרשמות לתחרות פרס ההיסטוריה של הפורום. ניתן לשלוח את עבודות עד ה-20 במאי 2023. פרס ההיסטוריה של פורום ראטיו נועד לגרום לסטודנטים להיות מודעים להיסטוריה, כהכנה לתפקידם העתידי כמחנכים של דורות צעירים וגם לאתגר את הציבור הרחב לשקול מחדש את חשיבות ההבנה וההכרה של ההיסטוריה כחלק מהזיכרון הקולקטיבי.
הפרס תורם להעשרת המסגרת התיאורטית הקשורה לנושאים שנויים במחלוקת בהיסטוריה של רומניה, מעודד חשיבה ביקורתית ועבודות מחקר חדשניות. על ידי התייחסות לנושאים רגישים, הפרס מעורר גישה ביקורתית בניתוח לא רק בכל הנוגע לדפוסים היסטוריים לאומיים ספציפיים, אלא גם עמדות ציבוריות כלפי מיעוטים ואמונות קיצוניות.
הפרס הוא חלק מתוכנית הוראת ההיסטוריה של Forum Rațiu, שמטרתה לחקור את הגרסאות השונות של ההיסטוריה הנלמדות בבית הספר וכיצד גרסאות אלו משפיעות עוד יותר על יחס הציבור למציאות החברתית-פוליטית.
הפורום הזמין סטודנטים לתואר שני ודוקטורט בהיסטוריה להגיש את עבודות המחקר שלהם בנושאים כמו ההתפתחויות והחוויות ההיסטוריות סביב המלחמה והמהפכה שהתרחשה ברומניה במאה ה-20. עבודות מחקר צריכות לענות על אחת מ-3 השאלות שפורסמו ע”י המארגנים.
שאלה אחת מתייחסת לתקופה הפשיסטית ,בין 1941 לבין 1944 כאשר תחת משטרו של יון אנטונסקו, מאות אלפי יהודים וחברי קהילת הרומא גורשו ונרצחו בבסרביה, בצפון בוקובינה ובטרנסניסטריה. באותה תקופה היהודים ואוכלוסיית הרומה, שחיו בממלכת רומניה של אז, היו “מוגנים” יחסית. קחו בחשבון את הפרדוקס הזה, אמרו המארגנים למועמדים.
הזוכה בפרס הראשון יקבל מענק של 350 יורו, והחיבור יפורסם הן באתר Ratiu Forum והן באתר LSE IDEAS. LSE IDEAS הוא צוות החשיבה של מדיניות החוץ של
London School of Economics and Political Science. ,
זוכה פרס ההיסטוריה של פורום Ratiu יוזמן להשתתף ולקבלת דיפלומה בדיאלוג Ratiu on Democracy, שנערך השנה בקלוז-נאפוקה, צפון מערב רומניה, בין ה-14 לבין 16 ביוני.
החל מ -10 בינואר, ההצגה “יידיש” נכנסת לרפרטואר של התיאטרון היהודי הממלכתי (TES), מאת פקה שטפן (Peca Ştefan). רעיון, עיבוד ובימוי: אנדריאה ולאן (Andreei Vălean). שחקנים: קטיה פסקאריו (Katia Pascariu), לוציאן יונסקו (Lucian Ionescu), איולנדה קובץ Iolanda Kovaci)), אנקה לבנה (Anka Levana), נטלי אסתר (Natalie Ester), מריוס קלוגריצה (Marius Calugărița) ומירצה דראגומאן (Mircea Dragoman), מלווים בתזמורת TES.
ההצגה המוסיקלית “יידיש” עושה טיול דמיוני לתוך היסטורית התיאטרון היהודי ברומניה, המדינה שבה נולד תיאטרון היידיש הראשון בעולם. בהיותה של במת התיאטרון כמקום האירוע, ההצגה בוחנת את האופן שבו תיאטרון היהודים ברומניה שיקף את האישים ואת רגעי חייהם החשובים: מהמייסד החזוני של תיאטרון היידיש – אברהם גולדפאדן, עד החוקה הדמוקרטית של רומניה מ- 1923, אשר אשררה את הצווים-החוקים מ-1918-1919, שבאמצעותם הפכו היהודים של ממלכת רומניה העתיקה לאזרחים רומנים, מהקיום והעמידות כמעט בלתי אפשרית של תיאטרון באראשאום (1941-1945), אחד התיאטראות היהודיים המעטים שהצליחו לפעול בתקופת השואה באירופה, עד השינוים בתקופת הדיקטטורה הקומוניסטית, כאשר האוכלוסייה היהודית ברומניה הייתה בסכנה הכחדה.
“יידיש?” עושה קפיצות בזמן בעזרת רגעים מוסיקליים המשלבים מסורת עם עכשווי, אבל הוא גם הזמנה למחשבה עבור הקהל. ההצגה הומחזה בהשראת ראיונות שנערכו על ידי הבמאית אנדריאה ולאן (Andreea Vălean) ומחזאי פקה שטפן (Peca Ștefan) עם חברי הלהקה לשעבר של TES בבוקרשט ובתל אביב, עם צופים רומנים וישראלים שהיו עדים להצגות TES לאורך זמן, וגם בהשראת חקירת חומר בשפע בארכיון .
יצא לאור הגיליון השלישי (2018/(19) 3) של מגזין ההיסטוריה היהודית ברומניה, כתב עת נערך על ידי המרכז לחקר תולדות יהדות ברומניה, הפועל בתוך הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, בשיתוף עם הוצאה לאור “הספר”. נושא הגיליון הוא היהודים ברומניה בין שתי מלחמות העולם”. הגיליון יצא לאור עם התמיכה הכספית של משרד התרבות והזהות הלאומית.
מתוכן העיניינים אנו מזכירים את המאמרים: “האנטישמיות בין שתי מלחמות העולם מנתחה בעזרת היומן של וילהלם פילדרמן”, “פול צלאן, יוגין ארליך וצרנוביץ שלהם”, “דף מילון: אריסטידה בלנק”, “גיוון באחדות, אחדות בגיוון: רבנים, הרבנות הראשית וזרמים דתיים בקהילה היהודית ברומניה בין שתי מלחמות העולם”, “המפלגה היהודית בזירה הפוליטית של המדינה (1931-1936), “נשים ציוניות ברומנית במחצית הראשונה של המאה העשרים. מקרה בוחן: אגודת התרבות של הנשים היהודיות, 1919-1948”, “האלימות האנטישמית הבין שתי מלחמות העולם. הפוגרום בפוקשני (1925)”, ” כמה שיקולים לגבי השתקפות הפוסט-קומוניזם של ההיסטוריה היהודית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם תולדות היהודים בין שתי מלחמות העולם “, וכן סקירות על הכרכים העוסקים בנושאים הקשורים לקהילות יהודיות ברומניה”.
המכון הרומני לתרבות במדריד בשיתוף עם הקונסוליה הרומנית בסביליה, האיגוד Be Sepharad-Legado Sefardí, המועצה האזורית באנדלוסיה, ובחסות שגרירות רומניה בספרד, מארגן את תערוכת הצילום בוקרשט הספרדית. היסטוריה של מעל 500 שנה ב-100 תמונות, בין התעריכים 21 בדצמבר 2018- 4 בינואר 2019.
התערוכה שואפת לקחת בחזרה ולהשיב לקהל את הסיפור כמעט נשכח של בוקרשט הספרדית שמורשתה החומרית בסכנת הכחדה (בגלל הריסה או שינוי המראה והיעד), וכן גם הקהילה שיצרה אותה (כיום נשאר ממנה פחות מ -50 איש, כולל משפחות מעורבות).
באמצעות צילומים ישנים וחדשים, וגם באמצעות חומרי ארכיון שנלקחו מתוך ספרים, הלוחות המוצגים מתעדים מעל 500 שנה של היסטורית יהודי ספרד שבתחילה חצו את בוקרשט, ולאחר מכן התיישבו בה, מביאו איתם סחרים חדשים, אך גם מוסדות קהילתיים וחינוכיים וארגוני תרבות. הרבה פעמים, מכל אלה נהנו גם היהודים האשכנזים, שבאו אחרי הספרדים, אך עד מהרה הפכו לקהילה היותר גדולה, אך עם פחות אפשרויות כספיות. מכל אלה נהנו אפילו הרומנים, עי תרומות הבנקאים הספרדים לאקדמיה הרומנית ולאוניברסיטת בוקרשט עבור מלגות ופרסים לטובת אישים מרכזיים רבים.
במקביל לתערוכה, יתקיימו כנסים בנושאים היסטוריים, כמו גם רסיטלים של שירה ומוסיקה ספרדית.
פניינו היום לכיוון אחד היישובים העתיקים ביותר בחבל מולדובה, בצפון־מזרח רומניה, העיר פיאטרה ניאמץ (Piatra Neamț). האזור, אשר תועד רשמית עוד בשנת 1387, נמצא בצמיחה מתמדת מבחינת התיירות. בפנינת חבל מולדובה, כפי שמכונת העיר, אטרקציית התיירות העיקרית היא המרכז הישן, המיוצג על ידי חצר המלכות, יחד עם מגדלו של שטפן הגדול (Ștefan cel Mare) וכנסיית הקדוש יוחנן המטביל.
ולאד טודור (Vlad Tudor), מהמשרד לקידום תיירות וארגון אירועים של עיריית פיאטרה ניאמץ. “פיאטרה ניאמץ הוא יעד אידאלי לחובבי טבע, היסטוריה ותרבות. העיר פיאטרה ניאמץ נבנתה סביב חצר המלכות, המרכז ההיסטורי של העיר, איפה שנמצאתכנסיית הקדוש יוחנן המטביל, מגדל הפעמונים, מונומנטים שנבנו על ידי השליט הרומני שטפן הגדול בשנת 1499. העיר מוקפת ברכסי הרים, ניתן לעשות טיולים ברגל, ובחורף אפשר לעשות סקי אצלינו, בפיאטרה ניאמץ. בחורף, בתקופת החגים, העיר מעוטרת במיליוני נורות. באזור ההיסטורי, מתקיים גם יריד חג המולד, וחובבי הספורט יכולים לעשות סקי. בעונה החמה, פיאטרה ניאמץ מציעה המון אפשרויות, החל מטיולים, ועד לספורט אתגרי. יש לנו כמה מסלולים לחובבי דאונהיל ואופני הרים. בפיאטרה ניאמץ ישנו גם מתחם נופש הממוקם באזור מאוד יפה, למרגלות הר צרנגורה (Cernegura), על גדות נהר הביסטריצה (Râul Bistrița), המצויד בבריכות שחייה ומגרשי ספורט.”
המוזיאון להיסטוריה וארכיאולוגיה הוא חלק ממתחם מוזיאון פיאטרה ניאמץ. תוכלו לראות כאן גם תערוכות יוצאות מן הכלל. לדוגמה, עד ל־2 בנובמבר, תוכלו לראות את התערוכה שטפן הגדול — מההיסטוריה אל הנצח, המוקדשת לשליט מולדובה. ולאד טודור (Vlad Tudor), מהמשרד לקידום תיירות וארגון אירועים של עיריית פיאטרה ניאמץ. “המוזיאון להיסטוריה נוסד בשנת 1934 על ידי הכומר קונסטנטין מטאסה (Constantin Mătase) ומציג את התפתחות הקהילות באזור ניאמץ, החל מהתקופה הפליאוליטית העליונה ועד לעידן המודרני. בין חפצי הערך שניתן לראות נמנים: מועצת האלילות (Soborul Zeițelor), ההורה מפרומושיקה (Hora de la Frumușica), יש לנו אוסף של כלי זהב וכסף. ומוזיאון יוצר דופן שיש לנו בפיאטרה ניאמץ הוא מוזיאון קוקוטני (Cucuteni).”
מוזיאון קוקוטני הוא יחיד במינו בעולם, מוזיאון שהוא בו־זמנית לארכיאולוגיה, להיסטוריה, אך גם לאומנות, המוקדש בלעדית לתרבות הפרהיסטורית האירופית: תרבות קוקוטני־טריפוליה (Cucuteni-Tripolie). במוזיאון זה תוכלו למצוא את אוסף האומנות הקוקוטניאנית החשוב ביותר בעולם ואת אוסף האומנות הפרהיסטורית החשוב ביותר במזרח אירופה. תוכלו להכיר מקרוב תרבות עם שרידים בעלי איכות וכמות יוצאות דופן, לפי דבריו של קונסטנטין פראוטאסה (Constantin Preoteasa), חוקר מדעי, אוצר מוזיאון האומנות האנאוליטית (מתקופת הנחושת) קוקוטני, שמציין כי בפיאטרה ניאמץ נמצאים כ־70% ממורשת התרבות הקוקוטניאנית שהתגלתה בשטחה הנוכחי של רומניה וחלק גדול ממורשת התרבות העולמית כולה.
15 מאות של חיים משתקפות במוזיאון אחד. “במסגרת המוזיאון סידרנו את התערוכה על פי שני מרכיבי הבסיס של האומנות הקוקוטניאנית. בקומת הקרקע יש לנו את יצירות המופת של האומנות הדקורטיבית הקוקוטניאנית, כלומר הכלים המקושטים, אשר לרוב צבועים, ובקומה תוכלו לראות את יצירות המופת של האומנות הפיגורטיבית, ייצוגים פלסטיים אנתרופומורפיים וזואומורפיים. בכל הנוגע לאומנות הקוקוטניאנית, ניתן להבחין בבירור בין שתי תקופות של התפתחות: הראשונה בין 4,000-5,000 לפנה”ס, והשנייה בין 3,500-4,000 לפנה”ס. בנוגע לאומנות הדקורטיבית, כאן ובשני חלונות הראווה בחלק המרכזי, נמצאות יצירות המופת מהתקופה הראשונה של ההתפתחות האומנותית. אלה הם כלים קטנים יותר, כלים דקים רבים, בעלי רגל, המקושטים בעיטורים עמוקים, חתכים, חריצים, אך במיוחד בציורים, דו־צבעיים או תלת־צבעיים. טריכרומטיקה או תלת־הצבע הקוקוטניאני, כפי שאנו מכנים אותו, מורכב מגווני לבן־אדום ושחור, וכאשר הקישוט הוא דו־צבעי, נפגוש שני שילובי צבעים בלבד: לבן עם שחור או לבן עם אדום. תחילה הציור הונח על הכלים לאחר שריפתם, מה שנקרא הציור הגולמי, אשר נשתמר פחות, היות ונמחק ברובו, אך לאחר מכן, הודות לשיפור הטכניקה, הניחו את הציור לפני השריפה וקיבעו אותו על הכלים באמצעות שריפה.”
קידום העיר פיאטרה ניאמץ נעשה לאורך השנה כולה באמצעות סדרת אירועים, שעל פיהם אפשר לתכנן חופשה באזור. ולאד טודור. “מדי שנה, בסוף חודש מאי, מתקיים פסטיבל האומנות העממית שנקרא ארגז הנדוניה (Lada cu Zestre), שבו בעלי מלאכה עממית מכל רחבי רומניה מציגים את הפריטים שיצרו. אם תרצו תוכלו לדבר איתם כדי לגלות כיצד הפריטים נעשו. כמעט בכל חודש, העיר פיאטרה ניאמץ מארחת אירוע גדול, החל בחודש אפריל, כאשר מתקיים אצלינו אירוע המוקדש לאזור ההיסטורי. הוא נקרא: חג חצר המלכות, והוא מתקיים בסביבות ה־20 באפריל, כאשר אירע התיעוד הרשמי הראשון של העיר. בחודש מאי יש לנו אירוע המוקדש להתיישבות העתיקה ביותר בחבל מולדובה, הפסטיבל הדאקי פטרודבה (Petrodava). חובבי ספורט אתגרי מוזמנים לפסטיבל חזק כאבן (Tare ca Piatra), ובחודש דצמבר מתקיים אצלינו יריד חג המולד.”
אפשרויות הלינה בפיאטרה ניאמץ הן מרובות ומגוונות בהתאם לכל כיס. תוכלו לבחור במלונות שבעיר או, למה לא, בבתי הארחה מסוגננים שבסביבה.
המוסד הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי וויזל” פתח את התחרות הבינלאומית למציאת פתרונות לתיכנון התערוכה הקבועה והמרחבים הנלווים של המוזיאון הלאומי להיסטורית יהודי רומניה והשואה בה. בספטמבר 2016 הממשלה הרומנית החליטה להעניק למוסד אלי וויזל את המשימה לארגן, לתאם ולהקים את המוזיאון העתידי.
מטרת המוזיאון היא ייצוג וקידום ההיסטוריה של הקהילות היהודיות ברומניה יחד עם המסורות והמינהגים הספציפיים שלהן כדי להנציח את תרומת המיעוט היהודי לקידום והמודרניזציה של החברה הרומנית לאורך הזמן. בפעילות המוזיאון חלק ניכר יהווה ההרכב החינוכי — ובין האלמנטים העיקריים שלו הם הנצחת זיכרון השואה וקידום התייחסות שווה, ללא אפליה.
המוזיאון הלאומי להיסטורית יהודי רומניה והשואה בה יוקם במרכז ההיסטורי של עיר בוקרשט, בבניין היסטורי בסגנון אדריכלי ניאו-קלאסי ואלמנטים אקלקטיים — ארמון דאצייה. ניתן להגיש את הפרוייקטים עד ל21 בנובמבר והתוצאות יפורסמו ב12 בדצמבר 2018.
עם נופים ציוריים, מונומנטים היסטוריים לאומיים וכפרים מלאי מסורת, מחוז סוצאבה (Suceava) מפתיע בפשטות ומקוריות רומנית. כל טיול יכול להתחיל בבירת המחוז, הנושאת את אותו השם, בו מבצר הכס של סוצאבה או מוזיאון הכפר הבוקוביני והמוזיאון האתנוגרפי הם יעדי חובה, נגיע לאזור הררי, לאתר הנופש ואטרה דורניי (Vatra Dornei). לאחר מכן נצא לכיוון מנזריה המצוירים המפורסמים של בוקובינה (Bucovina).
מדריכתנו להיום היא קטלינה וולניציוק (Cătălina Velniciuc), יועצת ראשית במסגרת מרכז המידע וקידום התיירות בסוצאבה. “בהחלט, תייר שלא הגיע מעולם לסוצאבה יתרשם ממבצר הכס של סוצאבה, ייחודי ברומניה. זהו גם אחד המבצרים הראשונים ברומניה, המארח תערוכה קבועה, המתקיימת על חורבותיו. כך, מכניסתו למבצר, המבקר פוסע אל תוך אווירה ייחודית של המאות הקודמות, בהדרכת מדריכים וירטואלים גם כן, שמשמיעים את סיפורם. יחד עם רדת החשיכה, חומותיו החיצוניות והפנימיות של המבצר מתעוררות לחיים, במופע אור־קולי ייחודי החושף סצינות קרב מעברו של המבצר. למעשה, מבצר הכס של סוצאבה קיבל בשנת 2018 תעודת הצטיינות מטריפ אדוויזר, אתר האינטרנט הגדול ביותר לתיירות. תעודה זו התקבלה ממש לאחר ביקורות טובות מאוד של תיירים שכבר ביקרו אצלנו”.
יעד אחר מאוד חשוב, ששוקם לאחרונה, הוא מוזיאון ההיסטוריה בסוצאבה, מספרת לנו קטלינה וולניציוק. גם זה ייחודי ברומניה באופן הצגתו והאינטראקטיביות. חפצי המורשת המעניינים ביותר מוצגים ומוסברים בהקשרם ההיסטורי, באמצעים מודרניים ומושכים. טיולנו ממשיך לאחר מכן עם מסורות. “בקירבת מבצר הכס נמצא מוזיאון הכפר הבוקוביני. זהו המוזיאון באוויר הפתוח הצעיר ביותר ברומניה, אשר בו נוכל לגלות מספר רב של מונומנטים של אדריכלות עממית, מבתים, חוות איכרים, בתי מלאכת יד, בתי ספר, כנסייה, מסבאה, כך שהמבקרים יכולים להבין את צורת החיים של תושבי בוקובינה. בפעם הראשונה במוזיאון באוויר הפתוח — הצגת חייהם הרוחניים של הכפריים, באמצעות ציון טקסי המעבר: לידה, לוויה, וגם חתונה.”
ניתן לומר כי היעד החשוב ביותר בסוצאבה הוא כנסיית גאורגה הקדוש של מנזר יוחנן הקדוש החדש. “זהו המבנה הדתי וההיסטורי הגדול ביותר של סוצאבה ואתר מורשת עולמית אונסק”ו. מבנה זה היה הקתדרלה המטרופוליטנית של מולדובה עד לשלהי המאה השבע־עשרה. כאן, נקודת האטרקציה העיקרית לתיירים הוא המקדש עם שרידי יוחנן הקדוש החדש. למעשה, בכל שנה ב־24 ביוני, לרגל חג הסנזיאנות, מתאספים כאן צליינים באלפיהם כדי לסגוד לקדוש. בין היעדים האחרים, אפשר לציין בקצרה את מוזיאון המדע והטבע, המוזיאון האתנוגרפי או הפונדק המלכותי (Hanul domnesc) והפלנטריום או מצפה הכוכבים.”
בחלקו ההררי של מחוז סוצאבה, תוכלו למצוא את ואטרה דורניי, אתר נופש ספא לאומי, שהכיר פיתוח יוצא מן הכלל בשנים האחרונות מבחינת תיירות פעילה. קטלינה וולניציוק (Cătălina Velniciuc), יועצת ראשית במסגרת מרכז המידע וקידום התיירות בסוצאבה. “למי שרוצה חופשה פעילה, מפני שזו הסיבה שבגללה אנו פונים להרים, בוואטרה דורניי, נוכל לבלות את זמננו בפעילויות שונות: טיולים רגליים, דייג בנהר ביסטריצה (Bistrița), מצנחי רחיפה בסוהארד (Suhard), רפטינג נהרות וקיאקים, מעבורת, אומגות, טיולי רכיבה על סוסים או טיולים באופני הרים. ומפני שהעונה הקרה מתקרבת, בוואטרה דורניי ישנם שלושה מדרונות סקי מסודרים, כולם בעלי רמת קושי בינונית. אחד באורך של 3,000 מטרים, השני באורך של 850 מטרים ועוד אחד באורך של 1,500 מטרים. המדרונות מאובזרים בתותחי שלג, תאורת לילה, מעלית סקי, עם בייבי סקי. נקודת אטרקציה היא מעלית כיסא הסקי בוואטרה דורניי שניתן להשתמש בה גם בשאר יימות השנה, לא רק בחורף, עבור טיול יוצא מן הכלל בטבע, עד לגובה של 1,200 מטרים. משך העלייה הוא 25 דקות.
במרכז המידע לתיירות בסוצאבה תוכלו למצוא המון חומר פרסומי, אך גם מפות. מפת המחוז, לדוגמה, ערוכה בשפות רומנית, אנגלית, גרמנית וצרפתית. שאר המידע ערוך גם בשפות פולנית, ספרדית, איטלקית ואוקראינית. מקטלינה וולניציוק, יועצת ראשית במסגרת מרכז המידע וקידום התיירות בסוצאבה, למדנו כי שאלתם הראשונה של כל התיירים היא על המנזרים המצוירים בבוקובינה, שכלולים גם הם, ברובם, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק”ו. “המנזרים שברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק”ו הם המנזרים מארבורה (Arbore), פטראוצי (Pătrăuți), קלופוטה דה לה דולהסקה (Clopota de la Dolhasca), וורונץ (Voroneț), מנזר הומורולוי (Mănastirea Humorului), סוצביצה (Sucevița), מולדוביצה (Moldovița). אז יש לנו שמונה מנזרים ברשימת אונסק”ו, כולם מאוד יפים. כולם נבנו במהלך חציה השני של המאה ה־15, תחילת המאה ה־16. הם יוצאים מן הכלל בציורי הקיר הפנימיים והחיצוניים, שצוירו בצבעים המופקים מצמחים, ומשמחים את המבקרים בסצינות מהברית הישנה והחדשה. נזכרתי כעת בתגובתו של תייר מיפן. הוא טייל לבדו ובא במיוחד לראות את ציורי המנזרים שלנו. הוא התרשם עמוקות. הוא אמר שעדיין לא הספיק להבין המון מדתנו ואמונתנו, אך עם זאת התרשם מאוד מהציורים וישוב בשמחה וימליץ לכולם לבוא ולראות את הציורים הנפלאים הללו. הבעת פניו והאופן שבו סיפר לנו על חוויתו גרמו לנו להבין מחדש את ערכם של מנזרים אלה.”
על פי נתונים סטטיסטיים שהתקבלו לאחרונה, רוב התיירים מחוץ לרומניה היו מהאיחוד האירופי. במקום הראשון היו תיירים מספרד. אחריהם, הרוב הגיע מגרמניה, איטליה, צרפת, פולין, אוסטריה, הולנד ובריטניה.
המרכז לחקר יהדות רומניה והפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה מארגנים ביום רביעי, 13 ביוני, בבוקרשט, את הדיון בנושא “הטבח באודסה. היסטוריה, זיכרון, יצוג”. ישתתפו: ראדו ג׳ודה (Radu Jude), במאי, אדריאן צ׳יופלנקה (Adrian Cioflâncă), היסטוריון, פלורין סטן (Florin Stan), היסטוריון.
בדיון יוקרנו, בפעם הרשונה, קטעים מהסרט “לא איכפת לי אם נֵחָשֵׁב בדפי ההיסטוריה כברברים”, בבימויו של ראדו ג׳ודה, קטעים מהראיון של ההיסטוריון הארי קולר (Harry Kuller) עם סרן אובידיו אנקה (Ovidiu Anca), עֵד לטבח באודסה, וצילומים ישנים של המצבעים הצבאיים באיזור אודסה.
טבח באודסה החל בערב 22 באוקטובר 1941, כפעולת תגמול נגד האוכלוסיה האזרחית לאחר שהפרטיזנים או החיילים הסובייטים מצבא סדיר פוצצו את בניין המפקדה הרומנית באודסה. החיילים הרומניים לא הצליחו לתפוס את מבצעי הפיגוע ונקמו באוכלוסיה האזרחים המקומית. בין 22 ל-24 באוקטובר 1941, החיילים הרומניים רצחו בין 25.000-34.000 יהודים (יש האומרים שהרבה יותר) מאודסה. כ-45.000 יהודים נוספים נשלחו למחנה הריכוז בוגדנובקה (Bogdanovca), ושם נרצחו חודשיים לאחר מכן.
