Tag: יהודי

התיאטרון היהודי הממלכתי, מבוקרשט, העלה על הבמה את “LOZUL CEL MARE”, מאת שלום עליכם. את המופע החדש, ביידיש, עם כתוביות ברומנית, ביים אנדריי מונטאנו.

צוות השחקנים כולל את

Veaceslav Grosu, Arabela Neazi, Andrei Bibire, Andrei Miercure, Mihai Ciucă, Marius Călugărița.

המופע “Lozul cel mare” מאת שלום עליכם הוא קומדיה מוזיקלית על מוסר השכל וההרפתקה של החייט שהתעשר בן לילה. לעתים רחוקות שלום לחם צוחק בסרקזם, כשהאירוניה שלו מתובלת בהרבה עדינות ויש בה נינוח של נזיפה הורית. במסר של שלום עלכם יש תמיד הומניזם עמוק, אהבה עמוקה לבני אדם, כתבו נציגי התיאטרון.

התערוכה “הרובע היהודי של בוקרשט”. חלוצי הדיור המודרני בין שתי מלחמות העולם” נפתחה בתיאטרון היהודי הממלכתי בין ה-12 בנובמבר לבין-22 בדצמבר.

באמצעות צילומים אדריכלים, המארגנים מדגישים את הזהות התרבותית וההיסטורית המקומית של מבני מגורים המייצגים את האדריכלות המודרניסטית של הבירה, בתים או וילות, שנבנו בתקופת בין שתי המלחמות, ברובע היהודי הישן של בוקרשט.

התערוכה מציגה אוסף של בלוקים/וילות, מבנים יחסית קטנים, בני שניים או שלושה מפלסים, מאזור מרכז העיר, בשטח הנוכחי של סקטור 3, בבוקרשט.

האזור הנחקר מייצג שריד ייחודי של מה שהיה פעם הרובע היהודי, השוכן על הגדה השמאלית של נהר דמבוביצה, נהר שחוצה בוקרשט. זה אזור שהשלטון הקומוניסטי לא הספיק להרוס כפי שעשה ברוב מרכז בוקרשט בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

ברובע היהודי היו מבנים מכל הסוגים: צריפים, בתים אופנתיים בסגנון פריזאי, בתי כרכרות עם חנויות שפנו לרחוב ובתי כנסת. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם קיבלה השכונה אווירה מודרנית, עם וילות ארט דקו ומבנים רב קומות נוחים שהשלימו את הנוף.

הרחובות המרוצפים והמתפתלים היו בין הצירים הראשיים – Calea Călăraşilor ו-Calea Dudeşti – יצרו אווירה מיוחדת.

מארגני התערוכה ביקשו לשחזר באמצעות התצלומים שהוצגו, את האווירה האופיינית שבה חיו יהודי בוקרשט לפני 100 שנים.

שגריר ישראל ברומניה, ראובן אזר, ביקר בתערוכה הרטרוספקטיבית של סמי בריס בבוקרשט. השגריר שמח לפגוש את האמן הדגול, בן 93 והתפעל מעבודותיו בסיור שארגנה האוצרת Adina Renţea.

אחד מהאישים האמנותיים הבולטים של עולם התרבות הבינלאומי, הצייר הצרפתי-יהודי במקור מרומניה סמי בריס מציג לראשונה בבוקרשט. תחת הכותרת “זכרונות”, מוצגות למעלה מ-110 יצירות ציור, פיסול וגרפיקה, כולל חלק מהעבודות שהיו אמורות להיות חלק מהתערוכה שנאסרה ברומניה, בסוף שנות ה-50.

בשנת 1957, סמי בריס התכונן להציג לראשונה ברומניה, אך המשטר הקומוניסטי לא אפשר לו לארגן את התערוכה, ולכן החליט האמן לעלות לישראל, מדינה שהציעה לו את את החופש להתבטא באופן מלא כאמן.

הוא נולד ביאשי, צפון מזרח רומניה, בשנת 1930. סמי בריס היה עד לאירועים איומים במהלך מלחמת העולם השנייה. משפחתו שרדה את הפוגרום של יאסי. לאחר המלחמה האמן הקדיש את חייו לאמנות, והביע את מחשבותיו ורגשותיו באמצעות ציור ופיסול.

השחקן, מפיק הקולנוע והטלוויזיה ונשיא פסטיבל הסרט היהודי בבוקרשט, דן שלנגר, שאיבד את חייו בתאונת דרכים טרגית בסוף מאי, נקבר בבית העלמין היהודי הספרדי בבוקרשט.

דן שלנגר היה חבר מסור ופעיל בקהילה. לצערנו נפרדנו ממנו מוקדם מדי, מסרה הקהילה היהודית בבוקרשט. בעוד גופו סיים את קיומו, נשמתו, רוחו נשארו בינינו, בנפשנו ובנפשנו, כתב מקסימיליאן מרקו כץ, סגן נשיא האגודה הציונית ברומניה.

בלוויה השתתפו נציג בית הנשיא, סגן שגריר ישראל ברומניה, מנהיגי הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה ושל הקהילה היהודית בבוקרשט, מנהלי מוסדות תרבות, אנשי תרבות, קרובי משפחה וחברים רבים.

״כששומעים את שמו של זאק מנחם אליאס, אינטלקטואלים רומנים רבים עשויים לחשוב קודם כל על היותו תעשיין גדול, בנקאי גדול, בעל ממון רב ואולי, לאחר מכן על היותו פילנתרופ ענק. מאט אנשים מודעים על תרומתו של זאק אליאס לאקדמיה הרומנית ולתרבות הרומנית בכלל, אמר פופ בפתיחת מושב ההוקרה המוקדש לזכרו של אליאס (1844-1923).

האירוע אורגן על ידי קרן משפחת מנחם אליאס, באולם האקדמיה הרומנית. יואן-אוראל פופ הדגיש את “התרומות הגדולות לפיתוח החברה הרומנית ולא רק של התרבות הרומנית”. “אזרח כבוד של בוקרשט, זכה בכוכב רומניה, בכתר רומניה, בכשרון מסחרי ותעשייתי, אליאס עסק כל חייו, לא רק בשגשוגו האישי אלה גם דאג לשגשוגה של החברה בה הוא חי והתפתח. אליאס חי חילק את זמנו בין בוקרשט לבין ויינה, ברלין, רומא, פריז, ניו יורק, לונדון , בריסל, פראג, בלגרד ובמקומות רבים אחרים, אמר פופ.

הוא העיד כי בשנות ה-90, כחוקר צעיר יחסית, הוא נהנה מלימודיו בווינה, בגלל מלגה שקיבל מקרן משפחת מנחם אליאס, בזכות מלגה זו, הוא יכל לחקור מסמכים מהמאות ה-5 ו השישי בלטינית לגבי המציאות של הדנובה התחתונה והקרפטים.

אמיר סגרון, סגן שגריר מדינת ישראל ברומניה, הביא מסר מהשגריר ראובן אזר, בו משבחים את אישיותו של “איש הראוי לציון”. הוא נשאר בהיסטוריה של רומניה לא רק בזכות הכישרון האישי שלו, אלא בעיקר בזכות הערכים המוסריים, הרוחניים והיזמות שהוא קידם. עשייתו הוכרה ותוגמלה בעיטורים חשובים, על ידי ממשלת רומניה ומדינות רבות אחרות, אמר אמיר סגרון.

נגיד הבנק הלאומי של רומניה, Mugur Isărescu, שלח מסר של הערכה ותודה על ארגון מושב המוקדש לאליאס. הוא הציג מטבע נומיסמטי חדש שיוצא לאור כדי לכבדאת זיאק מ אליאס, מייסד קרן משפחת מנחם ה אליאס. המטבע ארוז בקופסא שקופה ומלווה בחוברת ותעודת מקוריות. בצד אחד של המטבע מוטבע חלקו העליון של פסל מינרווה הממוקם בחזית בניין האקדמיה, , סמל רומניה, הכתובת רומניה בקשת, הערך הנומינלי של 10 LEI ושנת ההנפקה 2023. בצד השני של המטבע מופיע הדיוקן וחתימתו של זאק אליאס והכתובת JACQUES M. ELIAS.

רק 5,000 מטבעות כסף יצעו למכירה. ״זאק אליאס היה איש עשיר. אבל אני אוהב לחשוב, ואני בטוח שרבים מאיתנו חושבים כך, שהוא היה אדם עשיר גם מבחינה פיננסית אבל גם מבחינה אינטלקטואלית ונפשית. הוא היה, לדעת רבים, מודל של הומניזם ומסירות לעם הרומני. כאשר הוא תרם את כל נכסיו לאקדמיה הרומנית, הוא למעשה הותיר את כל הונו לחברה הרומנית, לרומניה כולה. זה יוצא דופן: בתי הספר, בית החולים, עזרה לעניים וכו, אמרה מנחת האירוע, חברת האקדמיה מאיה סימונסקו.

גבריאלה מרינוסקי, ראש הקרן המשפחתית מנחם אליאס, דברה על תכונותיו האנושיות של זאק אליאס ועל תחושת האחראיות שהוא חש כלפי התפתחותה התרבותית והחברתית של רומניה. המנהלת קרן משפחת מנחם ח אליאס, אירינה קזאל-מארין, פרופסור באוניברסיטה ד”ר ניקולאי פופה ופרופסור ד”ר פלישיה ולדמן, ציינו גם את אישיותו היוצאת דופן של אליאס.

כריסטינה פופסקו, המנהלת הכללית של Romfilatelia, הציגה את הגיליון הבולאי המוקדש ליום השנה ה-100 למותו של זאק אליאס, ויואן פאבל, ראש עיריית דומברבני, דיבר על חסות תרבותית.

מושב ההנצחה הסתיים בקדיש בביצועו של החזן עמנואל פושטאי. כמו כן האירוע כלל הענקת המדליה 100 שנים למותו של זאק אליאס, מדליה שהונפקה על ידי הבנק הלאומי של רומניה. כמו כן המקהלה הקאמרית הלאומית מדריגל – מרין קונסטנטין הופיעה בפני המשתתפים. בהזדמנות זו ספריית האקדמיה הרומנית אירגנה את התערוכה זאק אליאס (1844-1923), שנפתחה באולם תיאודור פאלדי.

האקדמיה הרומנית מסרה שמושב ההוקרה המוקדש לנדבן זאק אליאס, יהודי ספרדי, יליד בוקרשט, מהאישיים הבולטים ביותר של הקהילה היהודית הרומנית, הוא מחוות כבוד של האקדמיה הרומנית. בכך האקדמיה מכבדת את מורשת של הבנקאי בעל ההון הרב, אינטלקטואל ונדבן משובח. זאק אליאס ציווה לאקדמיה הרומנית את כל הונו מהארץ ומחוצה לה. לפי צוואתו הוקמה קרן התרבות הלאומית לסיוע ציבורי שנועד להיות הבעלים והמנהל של הירושה.

ב-3 ביולי 1923 הוסמכה האקדמיה הרומנית, בצו מלכותי, לקבל את הירושה של זאק מ אליאס המנוח, ובשנת 1925 האקדמיה הקימה את קרן משפחת מנחם ה אליאס. הקרן יושבת בבוקרשט. לפי התנאים של הצוואה שבכתב יד, מטרת הקרן היא אך ורק תרבותית, מדעית, חינוכית, הומניטרית ופילנתרופית והיא תדאג להקמה, תחזוקה, פיתוח או סיוע של מוסדות תרבות לאומיים, וכן בעבודות של סיוע ציבורי וצדקה. התוצאות המדהימות שהשיגה הקרן לאורך זמן במילוי משימתה נובעות במידה רבה ממינויה של האקדמיה הרומנית, בה חברים אישים מפורסמים מהתרבות והמדע הרומני, להוביל את הקרן.

המוזיאון הלאומי של בוקובינה, בסוצאבה, צפון רומניה, מארח את התערוכה “יוסף ברמן. תצלומים מרומניה שבין המלחמות”. התערוכה מתקיימת במוזיאון להיסטוריה של העיר. התמונות מגיעות מהארכיון של מוזיאון האיכרים הרומני, מוזיאון העיר בוקרשט, ספריית האקדמיה הרומנית ומאוסף בתו של יוסיף ברמן, לואיזה ברמן, שהעמידה את האוסף לרשותה של העיתונאית ADINA STEFAN.

האוסף כולל צילומים מבוקרשט, סצנות יומיומיות משכונות העוני של העיר, תמונות של מנזרים רומניים מימי הביניים כפי שהיו בתקופה שבין שתי המלחמות, צילומים מחיי משפחה, לצד מספר תצלומים של נושאים אתנוגרפיים. חלקם מכוונים בקפידה לדבר על היופי של החיים המסורתיים. אחרים צילומים עיתונאיים המשחזרים עולם ציורי ועני של הכפר הרומני שלעתים נדירות נלכד על ידי צלמים אחרים של התקופה, כי זה לא היה בדיוק מציאות ראויה לשבח עבור מדינה צעירה, שרצתה להציג תדמית משגשגת ואירופית.

בכך הערך התיעודי והוויזואלי של התערוכה הוא גבוה מאוד. הפריימים האתנולוגיים של יוסיף ברמן מייצגים את סוג הצילום שבאמצעותו היום הגענו להגדיר באופן קונבנציונלי את דמותו של הכפר הרומני המסורתי וגרמו לברמן להיחשב לאחד היוצרים היקרים ביותר של הצילום האתנולוגי הרומני.

ברמן היה צלם עיתונות ששיתף פעולה עם עיתונים “Adevărul” ו-“Dimineata”, עם מספר הגבוה ביותר של תמונות שפורסם אי פעם על ידי המגזין היוקרתי “National Geographic”, צלם רשמי של בית המלוכה. הוא עבד עם הצוותים של בית הספר לסוציולוגיה בתיאום הסוציולוג הרומני הגדול דימיטרי גוסטי, שאותו ליווה ברוב סקרי השטח שלו. יוסיף ברמן הותיר אחריו אלפים רבים של תצלומים.

ברמן נולד ב-17 בינואר 1890 ב-Burdujeni Târg (צפון רומניה), בזמן שהיישוב הופרד מסוצבה על ידי הגבול שהפריד בין ממלכת רומניה לאימפריה ההבסבורגית. בנו של דוד, יהודי שהתיישב ביישוב בעקבות ההשתתפות במלחמת העצמאות הרומנית, יוסיף ברמן הגיע לבוקרשט בגיל צעיר מאוד ובשנת 1913 עבד בעיתונים של אותה תקופה.

תצלומיו של ברמן הצביעו על זיקתו לרומניה וערכיה המסורתיים. למרות זאת , לאחר עלייתם הלגיונרים, בפשיסטים הרומנים, אסרו עליו לעסוק בצילום. הוא נפטר בספטמבר 1941, עקב מחלה לא מטופלת, אך בעיקר בגלל שברון לב. בתקופה הקומוניסטית שבה לארח מכן, במשך עשרות שנים, שמו וארכיונו של יוסיף ברמן נשכחו. התערוכה העכשווית “יוסף ברמן, תמונות מרומניה שבין המלחמות” מוציאה לאור, מחדש את עבודתו של אחד הצלמים הגדולים ביותר של רומניה.

אוצר התערוכה הוא Cătălin D. Constantin, אנתרופולוג. ב-2015 דאג, כעורך, לחיבור האלבום הדו-לשוני (רומנית-אנגלית) “רומניה של יוסף ברמן”, אלבום התמונות הראשון שהוקדש לצלם הדגול.

מרכז “וילהלם פילדרמן” לחקר תולדות היהודים ברומניה, הפועל תחת חסות פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה מזמין את הציבור ב-16 במרץ להשקת ספר. מדובר בספר “גורלו של יהודי קומוניסט בדמוקרטיה עממית. אדלברט רוזינגר בדיאלוג במשך עשרות שנים עם בתו ורוניקה רוזנברג (רוזינגר)” שיצא לאור ב2022 בRATIO ET REVELATIO.

עריכת הספר בוצעה על ידי Raluca Lazarovici Vereş, וההקדמה נכתבה על ידי Mihaela Gligor. ורוניקה רוזנברג רוזינגר, סופרת, ההיסטוריונים אנקה טודורנסיה, ליה בנגמין וקוסמין בודאנקה ישתתפו בדיון על הספר.

רוזינגר, שנולד באורדאה ב-1909 במשפחה של יהודים הונגרים, נמשך לאידיאולוגיה הקומוניסטית מאז לימודיו בבית הספר הפוליטכני בבודפשט. לאחר 1934 הוא ויתר על פעילות מפלגתית והפך פעיל בארגונים אנטי-פשיסטים. במקביל הוא התחתן ופיתח קריירה מקצועית.

בין השנים 1947-1961 מילא תפקידי אחריות בתחום סחר החוץ ברומניה. בסוף שנות ה-50 החלה תקופת טיהורים ומשפטים מבוימים במטרה להרחיק את רוב היהודים מתפקידי הנהגה במפלגה הקומוניסטית ובמשק. גם אדלברט רוזינגר נפל קורבן לקמפיין הזה. הוא נעצר ב-1961, נחקר כמעט 3 שנים, ונידון ב-1964 ל-15 שנות עבודת פרך באשמת ערעור הכלכלה הלאומית.

משפטו היה אחד האחרונים בסדרה של משפטים אנטישמיים שהתחזו למשפטים כלכליים, עם הודאות אשמה של הנחקרים והרשעות המבוססות על עדויות שקר שהסגו בכפייה ובעינויים.

לאחר שחרורו ב-1969 הוא ניסה לשווא להביא לביטול התביעות ולשיקום שמו הטוב. ב-1978 הוא קיבל אישור עליה לישראל, שם כבר הייתה בתו ורוניקה. את אישור העליה ניתן לו לאחר קמפיין מתמשך ופניות פוליטיקאים מארצות הברית לדיקטטור ניקולאי צאושסקו.

בישראל הוא מתחיל לכתוב את זיכרונותיו, המשלבים את תיאור העובדות והאירועים שציינו את חייו עם ניתוחים והרהורים על העולם המתמוטט – השיטה הקומוניסטית שבה הוא האמין ושלמענה הוא נלחם. שיטה שבסופו של דבר הרסה את חייו, כפי שהרסה את גורלם של כל כך הרבה מיליוני אנשים אחרים. אדלברט רוזינגר מת ב-1981 מסרטן, לפני שהספיק לכתוב יותר משליש מספר הזכרונות שלו.

התיאטרון הממלכתי היהודי הציג ב-7 וב-8 בדצמבר את הבכורה של המופע ” מנגד versus”, מאת קלמנס בכטל, על פי רעיון של השחקנית מאיה מורגנשטרן. על בימוי המופע חתום קלמנס בכטל. התסריט נכתב ע”י Viorica Petrovici והמוזיקה היא פרי יצירתו של Alex Halka. “versus” הוא הצגה על שני גורלות לכאורה אנטגוניסטיים. הוא בוחן את משמעותה של הקריירה הפוליטית עבור שתי נשים יהודיות באמצע המאה ה-20, אנה פאוקר, לשעבר שרת החוץ וסגנית ראש ממשלת רומניה הקומוניסטית, וגולדה מאיר, ראש ממשלת מדינת ישראל.

ההצגה בוחנת את המחיר ששילמו שתי הנשים הללו עבור הקריירה שלהן, אך גם היכן הן הצליחו ונכשלו, הן בפוליטיקה והן בחיי המשפחה. הטקסט יוצא מהנחת היסוד של עימותים עם העבר של האדם עצמו והיווצרותן של שתי הדמויות הפוליטיות. המפגש של שתי הדמויות עם רופאים, אחיות, מבקרים, אבל גם עם דמויות דמיוניות מההווה האמיתי שלהם מתחלף ברגעים דמיוניים מהעבר, בחסות גילויים ועימותים קבועים ומתמשכים.