Tag: לוצ’יאנה פרידמן

נציגויות המכון הרומני לתרבות ארגנו אירועי הנצחה רבים ליום השואה הבינלאומי.

מכון הרומני לתרבות (ICR) תל אביב הקרין את הסרט התיעודי כפי שהשעון מכתיב, על גירושם לאושוויץ של חברי הקהילה היהודית מהעיר אודורחיו סקויאסק (Odorheiu Secuiesc )במרכז רומניה באביב 1944. במטה ICR תל אביב תוכלו לבקר בתערוכה אהבה ושנאה, שאצר אדריאן גראונפלס, עם יצירות של אמנים שתרמו לפרסום ספר באותו שם בהוצאת סאגה.

ICR בודפסט ארגן את הקרנת הסרט מרגלים בהזדמנות בבימויה של אואנה גורגיו והרצאה של לוציאנה פרידמן, נשיאת הקהילה היהודית בטימישוארה, על גורל הקהילה היהודית בבנאט בתקופת השואה.

ICR ניו יורק ארגן אירוע המוקדש לפוגרום ביאשי (צפון מזרח), מיוני 1941. הפוגרום הוזכר באמצעות תערוכה דוקומנטרית, בתוספת קריאה מתוך הספר עשרה סיפורים.הפוגרום מיאשי, שנכתב על ידי 10 סופרים רומנים בהשראת תמונות ארכיון של מכון ויזל, המוצגות במוזיאון הפוגרום של יאשי.

ה-ICR מוונציה ארגן את תערוכת הצילום התיעודי בוקרשט הספרדית, אשר בוצעה על ידי פרופ פליציה ולדמן והחוקרת אנקה טודורנציה. האירוע משחזר את מהלך הקהילה הספרדית בבוקרשט באמצעות מסמכים אישיים ורשמיים ומבחר צילומים.

ICR לונדון ארגן את הקרנת הסרט התיעודי הקצר “זכרונות מהחזית המזרחית“, בבימויו של ראדו גוד ואדריאן ציאופלנקה, ודיון בו השתתפו שני מומחים, דן סטון, פרופסור ברויאל הולווי, אוניברסיטת לונדון ומנהל המכון לחקר השואה, ואדריאן צאופלנקה, מנהל המרכז לחקר ההיסטוריה היהודית ברומניה וילהלם פילדרמן וחבר בהנלת המועצה הלאומית לחקר ארכיוני הסקוריטטה.

ICR מדריד הקרין את הסרט התיעודי של הטלוויזיה הממלכתית הרומנית : אלי ויזל. הסרט התיעודי הוא הפרק ה-19 של הסדרה רומנים ששינו את העולם.

ICR קישינאו ארגן את הקרנת הסרט העלילתי מסע של גרובר בבימויו של ראדו גאברה המנוח, ואת ההרצאה שואה בשטחים בשליטה רומנית, שנערכה עי ההיסטוריון ניקוליה דרגושין – נציג המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה אלי ויזל.

ICR סטוקהולם השיק את המהדורה השוודית של הספר כבר אלפיים שנים מאת מיכאיל סבסטיאן. האורחים היו ססיליה הנסון, סופרת ומבקרת ספרות, המתמחה בתרבות מרכז ומזרח אירופה, ומדליין לוי, סגנית מנהלת מדור התרבות של Svenska Dagbladet, אחד העיתונים היומיים השוודיים המפורסמים ביותר, שדנו ברומן, ברומניה שבין המלחמות, בהקשר ההיסטורי ובאידיאולוגיות של התקופה.

ICR ברלין מארגן את הקרנת הסרט האילם מאנאס וערב–קונצרט מאנאס וטל בשאי. בהקדמת הערב–הקונצרט תערוך פרופ פליציה ולדמן הקדמה קצרה על ההקשר החברתי וההיסטורי של לידת המחזה העומד בבסיס הסרט. עם חוסר סובלנות דתית כנושא, לסרט, דרמטי ביותר ומרשים מבחינה ויזואלית, רקע של סיפור אהבה בין גבר רומני ויהודיה.

קול השופר נשמע שוב בבית הכנסת צטאטה בטימישוארה שבמערב רומניה, לאחר כמעט 4 עשורים של הפסקה כמקום תפילה, עקב ירידת האוכלוסייה היהודית בעיר, וכעת הוא נפתח מחדש לשירותי דת ואירועי תרבות מתאימים לבית הכנסת. בנוכחות מאות מבני הקהילה היהודית המקומית והארצית ורבים מחברי הממשלה והפרלמנט הרומני, קראו שני רבנים ברכות וספר התורה הוכנס מחדש לארון הקודש, המזוזה נקבעה בשער.

נשיאת הקהילה היהודית של טימישוארה, לוציאנה פרידמן, אמרה כי בית הכנסת המצודה לא פעל מאז 1985, ושיפוצו והחייאתו היו עיסוק קבוע של הרב של טימישוארה לשעבר ארנסט נוימן. ב-2002 הוא התחיל הסכם ל-15 שנים עם החברה הפילהרמונית, ולמרות שניסו למצוא פתרונות לשיפוץ, נכשלו. ב-5 השנים האחרונות ראינו חשיבות רבה שבית הכנסת יחזור לחלוטין לקהילה וימצאו פתרונות לשיפוץ. זהו חלום שבית הכנסת נפתח מחדש, בתמיכה של ממשלת רומניה, של מזכיר המדינה לפולחן דתי, ויקטור אופאסקי, של עיריית טימישוארה, אך גם של נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות, סילביו וקסלר, אשר היה מעורב מאוד בנושא בית הכנסת מאז שהיה עדיין רק חבר פרלמנט, אמרה פרידמן. עד כה נעשה הכל מבחינת המבנה. חלונות הוויטראז והדלתות שוחזרו, חלק מהציור, במיוחד הכיפה השקופה, המגדלים החיצוניים נבנו מחדש, פירטה לוסציאנה פרידמן. בקומה העליונה יהיה מוזיאון קטן, ייתקימו כנסים, קונצרטים, תערוכות, ומכיוון שבשנת 2023 טימישוארה תהיה בירת התרבות של אירופה, הקהילה רוצה עוד יותר לארגן כאן אירועים אמנותיים המתאימים למעמד של בית כנסת.

גם הקיסר פרנץ יוזף של אוסטריה השתתף בחנוכת בית הכנסת ב-7 למאי 1872. ההיסטוריון ויקטור נוימן קבע שחשוב לדבר על כל הבנייה בעיר ובמדינה, כי כל המונומנטים ההיסטוריים, מהמאות הקודמות מהווים את המורשת של רומניה. חשוב ביותר לדעת כל מה שקרה לפני 100 שנה או לפני 300 שנה, איזו אוכלוסיה הייתה כאן, אילו דתות היו. קיימים מבנים הראויים לא רק לשיפוץ ולשיחזור, אלא גם להיות מנוצלים ומוערכים במובן התרבותי. ההיסטוריון פירט כי בטימישוארה היו 5 בתי כנסת, שכן האוכלוסייה היהודית הייתה מרובת בכל השכונות ההיסטוריות של העיר (Cetate, Fabric ו-Iosefin). בכל שכונה היו קהילות נפרדות. לאוכלוסיה של 70 אלף תושבים, כמו שבטימישוארה לפני 110 שנה, היו 5 בתי כנסת, מה שמצביע על סובלנות רבה בין נוצרים ליהודים, בין כל ההדתות. שניים מבתי הכנסת נעלמו בגלל שהאוכלוסייה היהודית התמעטה וכבר לא היה צורך בשירותי דת לקהילה, אמר נוימן.