Tag: סיגט

המכון הרומני לתרבות מתל אביב ארגן ב-25 ביוני את הכנס “סיגטו מרמטיי והקהילה היהודית”. הכנס התקיים בתמיכת אלפרד פופלינגהר, פנינה זילברמן ומנדי יעקובוביץ’. פרויקט זה מאורגן בשיתוף קרן תרבות סיגט – מקדמת שימור זכר קורבנות השואה ברומניה – והוא חלק מסדרת אירועי ICR תל אביב המוקדשים לציון 80 שנה לשואה בצפון טרנסילבניה.

 

עלינו לומר זאת בכנות: עתידה של הקהילה היהודית בסיגט אינו מבטיח, סברה פנינה זילברמן, נשיאת קרן “תרבות” סיגט.  כמחנכת בתחום השואה והתרבות היהודית, אני מאוד מאמינה שיש להעביר את סיפור השואה לדורות הצעירים באמצעות צורות אמנות שונות: דרמה, מחול, כתיבה יוצרת, צילום, קולנוע – הוסיפה פנינה זילברמן. היא מאמינה שחינוך לשואה בבתי ספר תיכוניים ברומניה יכול להפוך תלמידים רומנים לנושאי מסרים, שגרירים אמיתיים של העם היהודי.

 

אלפרד פופלינגהר סיפק סקירה היסטורית של סיגט, תוך הדגשת המאפיינים המיוחדים הקשורים לחיי הקהילה היהודית המקומית. היהודים שהתיישבו באזור מרמורש, החל מהמאה ה-17, הצליחו ליצור קהילות משגשגות, וביניהן זו של סיגט.

 

חשיבותה של הקהילה היהודית בסיגט היא דתית ותרבותית במיוחד. חצרות רבני סיגט, יחד עם בתי הספר הסמוכים ותנועות החסידיות שהתפתחו, העשירו באופן מהותי את היהדות – הוסיף פופלינגהר. הוא גם ציין את תרומתה של הקהילה היהודית בסיגט לחיים התרבותיים, החברתיים והמדעיים של אותם זמנים. קהילה זו נתנה סופרים, אמנים פלסטיים, מוזיקאים, עיתונאים, עורכי ספרים ועיתונות, עורכי דין ואדריכלים בעלי שם.

 

המפיק והאדריכל הישראלי בעל שורשים רומניים מ  Mandi Jacobovitch תיאר את סיפורה של משפחת יעקובוביץ’, שגורשה לאושוויץ, ואת תרומתה לאחר מכן לחברה הישראלית. הכנס המשיך עם הצגת שני קטעים מתוך סרטו התיעודי “הצעקה”, המכילים עדויות של אביו. כפי שהסביר יעקובוביץ’, אביו לא אמר מילה במשך עשרות שנים על מה שחווה במחנות ההשמדה, שאליהם הגיעה לאחר שגורש מסיגט באביב 1944. את עדותו הראשונה מסר לאחר גיל 50 בפני ארגון ישראלי המספק תמיכה פסיכולוגית לניצולי השואה ולצאצאיהם. הסרט התיעודי נולד ביוזמתו של מנדי יעקובוביץ’, שהשתמש אז בחומר זה בפרויקטים שונים בבית ספר ובאקדמיה.

 

4 חודשים לאחר שסיים את הסרט  אביו מת, בגיל 96. יעקובוביץ’ הראה לקהל את המזכרות האחרונות שנותרו מאביו, מזוזה וסידור . אביב היה חבר קרוב של ניצול השואה היהודי המפורסם ביותר, גם הוא מסיגט, חתן פרס הנובל לשלום אלי ויזל.

מכון התרבות הרומני בתל אביב, בשיתוף עם בית לייוויק בתל אביב ואגודת הסופרים והעיתונאים דוברי היידיש בישראל המשיכו את סדרת האירועים המוקדשים לתרבות היידיש תחת הכותרת “יידישקייט” . האירוע המיוחד שהוקדש לחיים, לעבודה ולמורשת הספרותית של לודוביק ברוקשטיין שנערך בעברית וביידיש, התקיים ב-5 ביוני 2024.

 

תוכנית האירוע כללה שיחה בין בנו של הסופר, אלפרד ברוקשטיין, ודניאל גלאי, משורר ומנהל בית לייוויק, יחד עם הסופר היידיש אמיל קליין. השיחה התרכזה על יצירתו הספרותית של לודוביק ברוקשטיין ותרומתו לספרות היידיש ברומניה ובישראל.

 

המחזאי והסופר לודוביק ברוקשטיין (1920-1988) נולד במוקצ’בו (אוקראינה של היום) אך גדל בסיגט (צפון רומניה), עיירה הידועה בקהילה היהודית המשגשגת שלפני המלחמה ובמסורת החסידית. ברוקשטיין היה נינו של חיים-יוסף ברוקשטיין, מראשוני החסידים, מחסידי הבעש”ט ומחברו של ספר בשם “תוסף חיים”.

 

במאי 1944 גורשה כל משפחתו לאושוויץ, שם רק לודוביץ’ ואחיו הצעיר, ישראל, שרדו את השואה לאחר המלחמה, למד בקלוז’ ובבוקרשט וחזר לסיגט, שם עבד כמורה ולאחר מכן בתור מנהל בית הספר היסודי לאמנות בעיר.

 

הוא החל את הקריירה הספרותית שלו ב-1945, כשכתב ברומנית, הונגרית ויידיש. סיפוריו פורסמו בכתב העת הספרותי “Viata Românească”, מחזותיו, שנכתבו ברומנית וביידיש, הושפעו מטראומת השואה ומרוח החסידות.

 

חלק מההצגות הללו הועלו על ידי התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט. בין השנים 1950-1967 כתב כ-20 מחזות, שהועלו בתי תיאטרון רבים ברומניה, ברית המועצות ופולין. בשנת 1972 עלה לישראל שם הוא המשיך לכתוב בעיקר רומנית, אך חלק מיצירותיו יצאו לאור גם בעברית.

 

ברוקשטיין היה ממייסדי אגודת הסופרים הישראלים בשפה הרומנית. כמו כן היה חבר באגודת הסופרים היהודיים ובאגודת הסופרים ביידיש.

 

לאחר שעלה לישראל,  ברומניה שכחו את ברוקשטיין. הוא הרבה לתאר את הקרפטים הרב-תרבותים במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה, מלחמה ששינתה באופן קיצוני ובלתי הפיך את חייו. רבים מסיפוריו מתארים את הרגע שבו דמויות עולות על רכבות בקר בדרך לאושוויץ, ובכך מסתיימים הסיפורים.

ב-2 בפברואר הציג המכון הרומני לתרבות מתל אביב את הספר “נשמותינו חיכו” מאת אמונה אילון. הספר, שזכה בפרס “יצירתיות המחברים והמשוררים”, יצא לאור בשנת 2022, בעברית, בהוצאת כנרת זמורה היוקרתית.

במהלך האירוע פנינה זילברמן, נשיאת קרן תרבות סיגט — תרבות וחינוך יהודי, סיפרה על פעילות הקרן בסיגט. אמונה אלון תיארה את תהליך התיעוד שעמד בבסיס ספרה ועורך הדין רוני גולן סיפר על אופן בו הספר התקבל על ידי הציבור הרחב.

אמונה אלון, סופרת, עיתונאית ופעילה למען זכויות נשים, זוכה לשבחים רבים על חמשת הספרים שפרסמה ושזוכים להצלחה בינלאומית. היא נולדה למשפחה של רבנים ואנשי מדע בולטים, היא גדלה בירושלים ובניו יורק. כיום היא מעבירה קורסים בנושאי יהדות, חסידות וספרות עברית.

פנינה זילברמן נולדה בחיפה להורים יוצאי רומניה, ניצולי שואה. היא הייתה מנהלת מוזיאון השואה בטורונטו. בשנת 2014 הקימה את קרן תרבות סיגט, שמארגנת תכניות חינוכיות לתלמידי תיכון ברומניה בנושא השואה הרומנית. פנינה זילברמן מפעילה גם טיולי שורשים למי שמעוניין ללמוד על שורשים משפחתיים.

רוני גולן, עורך דין ונוטריון בעל ניסיון של למעלה מ-35 שנה, לימד בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. הוא גם חוקר שורשים מקצועי שהחל את דרכו לפני שנים רבות כחוקר שורשי משפחת אביו בהונגריה ומשפחת שלומוביץ של אמו מסיגט. בהזדמנות זו הוא דיבר גם על מצבה של הקהילה היהודית בסיגט שבצפון רומניה.

הושלמו עבודות השיקום של בית הזיכרון אלי ויזל בסיגטו מרמאטי (צפון רומניה). בהזדמנות זו התקיימה הצגת הפרויקט, בהשתתפות סגן ראש הנציגות הדיפלומטית של ארה”ב ברומניה, שיין דיקסון, ראש עיריית סיגטו מרמטי, וסילה מולדובן, וכן מנהלת מוזיאון מרמורשיאן, מירלה אנה בארז. .

עלויות שיקום בית הזיכרון “אלי ויזל” שולמו מקרן השגרירות של ממשלת ארה”ב לשימור חפצי תרבות. יותר מ-78,000 דולר הוקצו לשיקום הבית בו נולד ניצול השואה וזוכה פרס נובל לשלום, אלי ויזל.

הסופר אלי ויזל נולד ב-Sighetu Marmaţiei ב-30 בספטמבר 1928. במהלך מלחמת העולם השניה , השלטון ההונגרי שלח אותו, יחד עם כל משפחתו, למחנות ההשמדה. ברומן “לילה” מעלה הסופר את החוויות שחיו במחנה ההשמדה אושוויץ. מחבר של יותר מ-50 רומנים, ויזל חזר, לאחר 1990 לסיגטו מרמטיי, שם הוא ביקר בבית הוריו, שהפך כעת למוזיאון. הוא ביקר גם בבית הכנסת המקומי ובבית העלמין היהודי. אלי ויזל נפטר ב-2 ביולי 2016.

שיקום בית “אלי ויזל” מראה את ההקשר התרבותי אל הקהילה היהודית התוססת והדינאמית שחייה בעבר בסיגאט ויוצר פוטנציאל תרבותי ואמנותי לעיר, בהיותה אחד מאתרי ההנצחה הרלוונטיים והחשובים ברומניה.

עד כה, העבודות שבוצעו כללו חיזוק מבנה הבית, תיקון, שיפוץ ושיחזור הפנים , ארגון חדר תקשורת ופרויקטים חינוכיים, יצירת ארכיון ומקום אחסון מתאים למסמכים וחפצים של המוזיאון והקמת מרכז לחקר ההיסטוריה היהודית.

מאז השקת קרן הדיפלומטי לשימור חפצי תרבות בשנת 2000, רומניה הייתה בין הזוכות בתכנית זו, כמעט מדי שנה. בין הפרויקטים המוצלחים נמצא גם שיקום בית הכנסת האורתודוקסי הגדול לשעבר באורדאה, עבורו הוקצו, ב2012, כמעט 130,000 דולר.

שגריר ישראל, דייוויד סרנגה, ערך ביקור עבודה במחוז מרמורש שבצפון רומניה. שיתוף הפעולה בתחום התיירות, הבריאות והטכנולוגיה בין ישראל לבין הנהלת המחוז היה בין נושאי הדיון שהשגריר קיים עם נשיא מועצת מחוז מרמורש, יונל בוגדן. בוגדן דיבר על האפשרות לפתוח קו תעופה ישיר בין ישראל למארמורס, בהתחשב בכך שיוקם מסוף חדש לנמל התעופה הבינלאומי של מארמורש.

דייוויד סרנגה נפגש בבאיה מארה, עיר הבירה של המחוז, עם ראש העיר CATALIN CHERECHES. הפגישה התקיימה במושבת הציירים באיה מארה, במרחב בו לפני למעלה מ 100 שנה, הוקם בית הספר לציור באיה מארה, שהביא הכרה בינלאומית לעיר.

למעלה מ -5,000 אמנים מכל רחבי העולם יצרו כאן לאורך זמן, כולל אמנים יהודים, להם אנו אסירי תודה על התרומה רבת החשיבות להתפתחותה התרבותית של העיר, אמר ראש העיר.

לאחר המגיפה, אמנים ישראלים צפויים להשתתף בתוכניות היצירה של המרכז, הוסיף המארח. שגריר ישראל השתתף, לצד נציגי צוות קרן התקווה לילדים נזקקים, בפתיחת הקמפיין מחיר הטוב. כדי לעזור לתלמידים שלומדים מרחוק, שגרירות ישראל תרמה 25 טבלטים חדשים.

השגריר דייוויד סרנגה עצר גם בSIGHETU MARMATIEI שם הוא ביקר בביתו של חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, שנולד בסיגט. תחנה הבאה בה השגריר ביקר היתה אנדרטת השואה ותחנת הרכבת ממנה יצאו רכבות עם היהודים שנשלחו למותם באושוויץ . ראש העיר וסיל מולדובן, איתו השגריר נפגש באופן רשמי, כמו גם נשיא הקהילה היהודית המקומית, דוד ליברמן, ליוו אותו בביקור.

דוד סרנגה ביקר גם בבית העלמין המפורסם מ Săpânța, שהתפרסם בזכות הצלבים שהם צבועים בצבעים עזים ובציורים נאיביים המייצגים סצנות מהחיים ומהעיסוקם של הקבורים במקום. על צלבים ישנם פסוקים עם ניואנסים הומוריסטיים.

הדיפלומט ביקר גם במנזר האורתודוקסי BARSANA. המתחם כולל מבני עץ בנויים על ידי בעלי מלאכה מקומיים, והיצירה העיקרית היא כנסיית עץ.

השגריר עלה גם לרכבת MOCANITA, רכבת קיטור תיירותים העוברת בעמק יפה לאורך נהר על מסילה צרה במיחד.

במסגרת אירוע שהתקיים בSIGHETU MARMATIEI שבצפון רומניה, לציון 75 שנים שעברו מאז גירוש יהודי צפון טרנסילבניה, נשיא KLAUS IOHANNIS אמר שחיסול הקהילה היהודית מטרנסילבניה היה רצח עם שהשאיר את צפון טרנסילבניה יתום וסובל.” צפופים בקרונות רכבת וללא זהות, האנשים האלה יצאו לדרך לקראת סבל שלא ניתן היה לתארו ושהשסתיים ברציחתם במחנות המוות הנאציות” אמר הנשיא.

כמו כן, הוא הזכיר שלפני 15 שנים רומניה קבלה את האחראיות על חלקה בשואה שהתרחש באיזורים שהיו תחת שליטתה. מאז רומניה עשתה צעדים ממשיים לשימור זכר השואה, מיגור האנטישמיות, הגזענות, ושינאת זרים. חוקים חוקקו והחינוך על השואה הפך לנושא מרכזי של השלטון ברומניה. להגן על המורשת היהודית היא מסימת כבוד של רומניה לצד פוליטיקה של מיגור כל התבתאות אנטישמית, אמר הנשיא.

יש עוד הרבה עבודה לפנינו עד שהקיצוניות, פגיעות בדמוקרטיה הליברלית, הפופוליסם, שינאת הזרים, יהפכו לתופעות העבר על אדמת אירופה כולל באיזורנו. כדי שננצח בהמלחמתנו נגד התופעות הללו יש צורך בהגנת הזכויות של כל אזרח ושל העקרונות האירופאיות. כמו כן יש צורך בשימור הפטריוטיסם באמצעות החינוך, אמר נשיא רומניה.

ביום א׳, 30.09, המוזיאון לתרבות היהודית במרמורש (Maramureș) (צפון רומניה) מציין, בבית הזיכרון “אלי ויזל” בסיגטו מרמאציאי (Sighetu Marmației), את יום השנה ה -90 להולדתו של חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, יוצא סיגט. הארגון האירופי לשימור וקידום המורשת היהודית בחר ב”מספר סיפורים “או “איך לספר סיפורים” כנושא של 2018.

עיריית סיגטו מרמאציאי (Sighetu Marmației), מוזיאון מראמורש (Maramureș), קרן תרבות והקהילה היהידית בסיגט ישתתפו ליוזמה הבינלאומית לארגן אירוע שבו יתקיימו תערוכות על חייו ועבודתו של אלי ויזל. באירוע תיערך גם תערוכת הצילומים “Jedem Das Seine” — “לכל אחד מה שיש לו”, צילום-דיווח בהשראת סיפורו של ויזל, מאת ניקולה יקובונה (Nicola Iacovone) ודניאלה זידרו (Daniela Zidaru), מאיטליה.