בתחילת המאה ה- 15, הזמין השליט אלכסנדרו הטוב (Alexandru cel Bun) יהודים מגליציה והונגריה כדי לעזור ולתרום להתפתחות וקידום הכלכלה והמסחר בסוצ’בה. שליט אחר שטפאן הגדול (Ştefan cel Mare) טופל ע”י רופא יהודי והיה אוהד ליהודים. השליט שטפאן ראזבאן ( Ştefan Răzvan ) שמשל בסוצ’בה ב-1595 פנה אף הוא לסוחרים יהודים לפתח את המסחר והכלכלה.
בתחילת המאה ה-17 היהודים ברחו מרוסיה אחרי שהצורר בוגדן חמלניצקי ופורעיו החריבו מאות קהילות ורצחו רבבות מתוך היהודים. חלק מהם הגיע לסוצ’בה והביאו איתם את החסידות ואת השפה היידיש. קהילה יהודית מאורגנת התקיימה כבר בתחילת המאה ה-18, בראשה עמד רב שהיה ממונה על עניני משפט, כספים ומעמד האזרח. בשנתAntioh Cantemir 1705 שליט מולדובה העניק ליהודים את הזכות להתגורר בסוצ’בה. סחורות שהגיעו מגליציה והונגריה עברו דרך סוצ’בה לנמלי הדנובה ולים השחור.
בזמן כיבוש בוקובינה ע”י אוסטריה ב- 1774 חיו בסוצ’בה 50 משפחות יהודיות (203 נפשות, 108 גברים ו- 95 נשים). בשנת 1771 בית המקדש היהודי עלה באש ורק ב-1781 התקבל האישור לבנות בית תפילה חדש. ב-1782 הורה הגנרל Enzenberg לגרש את כל היהודים ש”התגנבו” לבוקובינה החל מ-1769 ולא שילמו את המס שנתי. וכך הוגלו 31 משפחות בנות 90 נפשות.
סקירה של הנדל”ן בעיר סוצ’בה מציינת שחלק גדול של הבתים במרכז, היה שייך ליהודים. אחד הרחובות הראשיים נקרא רחוב היהודי (Judengasse) והשם נשמר באופן בלתי רשמי עד לגירוש היהודים באוקטובר 1941. נציגי הקהילה מסוצ’בה לייזר יואל, דוד שמשון ואפרים משה השתתפו באופן פעיל בכנסים עם נציגים מכל 13 המחוזות שבמדינה. הכנסים התקיימו בעיר צרנאוצי ונשלחה עצומה בשם כל האוכלוסייה היהודית לאפשר השגת אוכל כשר, ולאשר חכירת קרקעות ופתיחת עסקים. ועד של 3 אנשים עמד בראש הקהילה ונבחר כל 3 שנים ע”י חברי הקהילה בנוכחות נציג השלטון. בשנת 1786 נעשה נסיון לאלץ יהודים להתעסק בחקלאות והתבקשו לשם זה 5 משפחות . המשפחות שכללו 12 גברים, 7 נשים, 10 בנים ו- 9 בנות קיבלו מלבד הקרקע, 5 בתים, 5 רפתות ומחסנים, 10 סוסים, 10 שוורים ו- 13 פרות.
בשנת 1790 הוקם בסוצ’בה בית ספר יהודי-גרמני חילוני, והמורה היה אנוך גולדנטל שלפי דו”ח הקהילה מ-17 ביוני 1791, גידף את הדת היהודית והיה בלתי אהוד אף עי היהודים החילונים . ב-1792 הועסק מורה אחר בשם באלי (Bally) ובמקביל היו גם בתי לימוד יהודיים פרטיים (חיידרים) מוחזקים ע”י הקהילה. בשנת 1808 חיו בסוצ’בה 73 משפחות יהודיות, מספר מספיק גדול להתארגן כקהילה ולבחור מנהיגות שהיתה אמורה לקבל ברכת הרשויות המקומיות.
העיסוק העיקרי של יהודי סוצ’בה היה יצור ושווק של יין שרף, בירה וכהל. המפעל ליצור בירה היה שייך לאברהם שכטר דבר שפגע במפעלים דומים של נוצרים בצרנאוצי וסוצ’בה. לכן הם התלוננו ויחד עם הממשל המחוזי והארגון של יצרני בירה טענו שלבעלי המפעל היהודי אין את התעודה הנדרשת וכך ב-1802 המפעל ליצור בירה נסגר. הוחלט שלפי החוק מותר ליהודים להחזיק רק מזנון בסוצ’בה וכמו על כל היהודים במדינה הוטלו עליהם מיסים כבדים. בשנת 1817 היו בסוצ’בה ובקהילות הסביבה 272 משפחות יהודיות.
אוכלוסית היהודים בסוצ’בה הלכה וגדלה החל מ-1841 ולקראת סוף שנת 1880 מתוך 10 אלף תושבי העיר, 3750 ( כ-37%) היו יהודים. סוצ’בה היתה תמיד מרכז של אנשים משכילים ועד לסיפוח בוקובינה לרומניה, היו בה מספר גדול של סוחרים יהודים. האוכלוסיה היהודית היתה מאד פעילה והיה לה תפקיד חשוב בחיים הציבוריים. עם תחילת המאה ה- 20, בשנת 1901 חיו בסוצ’בה 6787 יהודים ובמחוז סוצ’בה עוד 1500 יהודים.
עד כאן החלק השני בהיסטוריה של יהודי בוקובינה.
