Tag: שפרן

ביאשי, צפון מזרח רומניה, הושק פרויקט “ההיסטוריה של יהודי יאשי”. המארגנים היו המרכז להיסטוריה של עם ישראל ולימודי העברית “ד”ר. Alexandru Șafran” מהפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת Alexandru Ioan Cuza ביאשי בשיתוף עם העירייה יאשי, דרך המוזיאון העירוני “רגינה מריה”. הפרויקט הושק במהלך אירוע “העיר השנייה”.

המיזם מבוסס על שיתוף פעולה של מוסדות אדמיניסטרטיביים ואקדמיים מייצגים, כגון מועצת מחוז יאשי, המוזיאון לספרות רומנית, המכון . Xenopol”של האקדמיה הרומנית ביאשי, הארכיון הלאומי של רומניה, אוניברסיטת “פול ואלרי” מונפלייה (צרפת), המרכז לחקר היהודים ברומניה, הקהילה היהודית ביאשי, החברה למחקרים היסטוריים ברומניה. הפרויקט מפגיש היסטוריונים מוכרים מהארץ ומחו”ל אשר יחקרו, מקומית ובארץ, מקורות ארכיוניים, ספרים ו חומר בעל פה בנוגע לקהילה היהודית של יאשי

המטרה של הפרויקט היא לבנות המונוגרפיה המקיפה, הראשונה על הקהילה היהודית ביאשי מראשיתה ועד היום. כמו כן יתקיימו כנסים ציבוריים תקופתיים, אשר יעסקו בהיבטים של אינטראקציות מרובות (של תרבות, כלכלה, פוליטיקה ועוד) בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה הלא יהודית , שהעניקה לעיר יאשי את זהותה הקוסמופוליטית המיוחדת.

ב- 27 ביולי 2020 מילו 14 שנים מאז מותו, בגיל 95, של הרב הראשי לשעבר של יהודי רומניה, אלכסנדרו שפרן . הוא התמנה לרב הראשי בשנת 1940, בגיל 29 בלבד, אז התגוררו ברומניה קרוב ל 800,000 יהודים. הוא היה סנטור בחודשים האחרונים של הדיקטטורה המלכותית של קרול השני.

ויתור על כס המלכות של המלך קרול השני בספטמבר 1940 והקמת המדינה הלאומית- פשיסטית הביאו להתעצמות הצעדים האנטישמיים, שהתחילו ב1938 והגיעו לשיאם בגירוש היהודים מבסרביה ומבוקובינה, לטרנסניסטריה, בסתיו 1941.

הרב שפרן , יחד עם נשיא הקהילה היהודית, וילהלם פילדרמן, פנה אל מרשל יון אנטונסקו, ראש המדינה דאז, בן ברית של הילטר, שהורשע בתום המלחמה בפשעי מלחמה, כדי להקל על המדיניות האנטישמית. שפרן ניהל קשרים ידידותיים עם המלך מייקל, המלך האחרון של רומניה.

לאחר המלחמה סירב הרב שפרן לשתף פעולה עם הוועד היהודי הדמוקרטי, גוף שהוקם על ידי השלטון הקומוניסטית, ובשנת 1947 נאלץ לעזוב את רומניה. אלכסנדרו שפרן התיישב בגנבה והפך לרב הראשי של העיר. הוא המשיך להיות קרוב למלך מיכאל, שחי באותה עיר במשך שנים רבות. בתוכנית ה- BBC בשנת 1998 הביע הרב שפרן את הכרת התודה למלך מיכאל ולמלכת האם אלנה על תפקידם בשכנוע יון אנטונסקו שלא לגרש את כל היהודים מרומניה. תוכנית כזו, שלפיה כל היהודים מרומניה ודרום טרנסילבניה היו צריכים להגיע למחנה הנאצי BELZEC שבפולין, בוטלה בסתיו 1942.

קרול ינקו, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת פול ולרי במונפלייה, צרפת, חבר כבוד באקדמיה הרומנית, עורר בפסח כמה מחשבות של אלכסנדרו שפרן, מי שהיה בין 1940 לבין 1947 הרב הראשי של רומניה ולאחר מכן, בין 1948 לבין 1998 הרב הראשי של גנבה. אינקו נזכר במאמר שפורסם באפריל 1940 בעיתון “פלסטינה” תחת השם “חג החירות” , בו שפרן הדגיש כי תשומת הלב שהוקדשה לחופש המסמן את ההיסטוריה היהודית במשך אלפי שנים.

שלושת חגי העלייה לרגל משקפים כל אחד היבט ספציפי של מושג זה. פסח מציין את השחרור מעבדות המצרית וממחיש את החופש הפיזי.

שבעות מציין את החופש הדתי וסוכות , עם פירות האדמה המתקבלים באמצעות עבודה, מבטא שחרור חומרי.

מבין שלושת החגים האלה, המשקפים כל אחת פן אחר של החופש, פסח הוא זה שקיבל את ההכרה של חג החופש שלנו. קריטריון החופש צריך להיות כבוד לחופש הפרט שנכון לגבי כל אחד ושכנו , מעריך קרול ינקו.

השנה, באותו שבוע של הפסח הפסח, ב- 12 באפריל, המאמינים הנוצרים חגגו את הפסחא הקתולי והפרוטסטנטי, ושבוע לאחר מכן, ב- 19 באפריל, חג הפסחא האורתודוקסי.

היהודים ונוצרים חוגגו את חגי הפסח והפסחא, למרות נגיף הקורונה והגבלות שהוטלו בגגלו: הם נאלצו להישאר בבתיהם, להתפלל לאותה סמכות עליונה כדי להבריא חולים וכדי להציל חיי אדם הוסיף פרופסור קרול ינקו.