מחלוקת קשה פרצה ברומניה לאחר אירוע של האקדמיה הרומנית שהוקדש למלאת מאה שנים לגילוי האינסולין ולפרופסור ניקולא פאולסקו הקשור לנושא. במהלך האירוע שכיבד את זכרו של פרופסור ניקולסקו, אנשי האקדמיה דברה על עשייתו מבלי להזכיר את הפעילות הפוליטית והציבורית האנטישמית של פאולסקו.
באירוע השתתפו שני מנהיגים חשובים בקהילה היהודית, ד”ר אורל ויינר, נשיא הכבוד של הפדרציה של הקהילות היהודיות, ואירינה קגאל מרין, מזכירת המדינה במשרד התרבות ובתו של האקדמאי המנוח ניקולה קגאל, נשיאה לשעבר של איגוד הקהילות היהודיות. לאחר האירוע, 30 אנשי רוח הביעו בפומבי את זעמם על השתתפותם של השניים באירוע.
פאולסקו היה אחד הדמויות הבולטות של לאומיות קיצונית, אנטישמיות וגזענות ששלטו באקלים האידיאולוגי והפוליטי של רומניה בין שתי מלחמות העולם. הוא הביעה דעות האנטישמיות ביותר שידוע ברומניה והשתתף בפעולות שפגעו במאות אלפי יהודים שחיו ברומניה בזמנו.
הנציג המיוחד של ממשלת רומניה לקידום מדיניות זיכרון, לחימה באנטישמיות ושנאת זרים, חבר הפרלמנט אלכסנדרו מורארו, אמר כי ציונו של אנטישמי כגון ניקולה פאולסקו, חסיד פסאודו-מדען של הנחיתות הביולוגית היהודית, תומך פעיל באפליה וברדיפה, התנערות מעקרונות האמת והסובלנות שעליהם חייבת להתבסס החברה הרומנית, לא מתקבלת על הדעת.
מוסד כמו האקדמיה הרומנית אינו יכול להתעלם מהפעילות הפוליטית האנטישמית של פאולסקו, שהניחה את היסודות האידיאולוגיים להשמדת קטגוריה אתנית ודתית בחברה הרומנית.
היעדר גישה כנה של הפורום המדעי גבוה הזה, בכל הנוגע לפעילותו הפוליטית של פאולסקו ממשיך תופעה שהופיעה בתקופה הקומוניסטית, אמר אלכסנדרו מורארו.
יש להציג את יתרונותיו המדעיים של הפיזיולוג פאולסקו יחד עם פעילותו הפוליטית והשימוש בלגיטימציה שמקנה מעמד הפרופסור כדי לקדם תיאוריות אנטישמיות המבוססות על פסאודו-מדע כטיעון לאפליה, לרדיפה והשמדה.
ניקולא פאולסקו הוא אחד האידיאולוגים האנטישמיים הלוהטים ביותר, שהכינו את הקרקע להשמדה המונית של יהודים. האנטישמיות של הפוליטיקאי הפכה לחלק מעבודתו המדעית. הוא ביסס את התיאוריות שלו על יסודות של גזענות ביולוגית ולא היסס להשתמש ברפואה למטרות אידיאולוגיות, הוסיף מורארו.
ניקולא פאולסקו לא רק פרסם ספרים, חוברות, מאמרים נגד יהודים והשתמש ביוקרתו כרופא כדי לספק את הכיסוי האקדמי לתאוריות אנטישמיות, אלא גם פעל פוליטית על ידי הקמה, בשנת 1922, יחד עם AC קוזה, של האיחוד הנוצרי הלאומי, המפלגה השנייה באירופה שאימצה את צלב הקרס כסמלה הרשמי.
שנה לאחר מכן הקימו השניים את הליגה להגנה לאומית נוצרית (LANC) ושמרו על צלב הקרס השחור באמצע הטריקולור הרומני כסימן למפלגה החדשה. הפשיזם של רומניה בשנות השלושים וזוועות השואה קשורות להשפעה הפוליטית, המדעית והעיתונאית של ניקולה פאולסקו, שבאמצעותה הוא הסית לשנאה ולחיסול פיזי של יהודים.
הצגת היתרונות המדעיים של כמה אישים, מבלי להזכיר את פעילותם הפוליטית או האידיאולוגית בשירותם של אידיאלים או משטרים שרדפו והשמידו אנשים חפים מפשע, פירושה להנציח חוסר אמת היסטורי ופגיעה בזכרם קורבנות מעשיהם, בצורה ישירה או עקיפה, סיכם אלכסנדרו מורארו.
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל” גינה את האירוע וכתב כי האקדמיה הרומנית מכבדת אינטלקטואל האנטישמי האגרסיבי והפרימיטיבי ביותר ברומניה, ניקולא פאולסקו.
התאחדות הציונות הרומנית והמרכז למעקב ולמאבק באנטישמיות ברומניה הגיבו בחריפות על כך שהאקדמיה הרומנית ארגנה טקס לזכרו של אחד האנטישמים הפעילים והפוריים ביותר, הרופא ניקולה פאולסקו.
את האירוע הובילו לא רק אקדמאיים המציגים את עצמם לעיתים קרובות כ”ידידי היהודים “, אלא גם שני מנהיגים מכובדים של הקהילה היהודית ברומניה: ד”ר אאורל ויינר, נשיא לשעבר ונשיא הכבוד הנוכחי של התאחדות קהילות היהודיות ברומניה (FCER) לצד אירינה קגאל, חברה בוועדת האתיקה של ה- FCER ומזכירות המדינה במשרד התרבות הרומני.
הנוכחות של השניים באירוע המוקדש לזכרו של פשיסט רומני פרו-נאצי שלקח חלק במערכת שהרסה את חייהם של מאות אלפי יהודים וסללה את הדרך להרס קהילות יהודיות ברומניה, היא שערורייה חמורה יותר מהאירוע עצמו. נוכחותם והשתתפותם הפעילה של השניים העניקה למארגני ההנצחה השנויה במחלוקת את הסיפוק ואת האפשרות להציג את היוזמה שלהם כלגיטימית ומוצדקת, לדברי שני הארגונים.
נשיא האקדמיה הרומנית, IOAN AUREL POP מחשיב כבלתי מבוססת את המחאה שהשיקה קבוצת אינטלקטואלים נגד האירוע שבאמצעותו זכתה לשבח דמות בולטת של האנטישמיות הרומנית, ניקולא פאולסקו, אדם, שלפי דבריו, המציא את האינסולין לפני 100 שנה.
האנשים לא התאספו בשביל מגלה האינסולין, (…) התאספו לציין את התגלית החשובה לעתיד העולם, האינסולין, ללא קשר לזרם או לאום של האדם שהכין אותו. . זה נראה לי פעולה הגונה בהשוואה לגילוי המדעי הפנומנלי שגילה רומני לפני 100 שנה, יש לו עדיפות, גם אם את פרסי הנובל עבור האינסולין, נתנו לשני מדענים אחרים “.
