Category: אישים יהודיים והשפעתם על רומניה

דוד עדניה (1865-1932)

ממשיכים את הסדרה על אישיים יהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם דוד עדניה, סוכן פרסומת הראשון. דוד עדניה נולד בבוקרשט בשנת 1865. בשנת 1880, בהיותו בן 15 בלבד, הוא יסד את סוכנות הפרסומת הראשונה ברומניה. סוכנות הנ”ל מוזכרת בפעם הראשונה בשנת 1888, בשנתון של בוקרשט, שהודפס בבית-הדפוס “קארול גובל”. היא עסקה במסירת הודעות מסחריות לעיתונים וכתבי-עת שיצאו לאור באותה תקופה. מודעות הנ”ל היו קצרות ומרוכזות: הן כללו ידיעות לגבי מי מוכר, מה מוכר והיכן מוכר. בשנת 1900 מספר המודעות עולה והנוסח שלהן מתחיל לכלול איורים ואף תמונות שצולמו. הצעד הבא היה איור הסימנים של בתי-המסחר, בעקבות החוק משנת 1879 לגבי זהות המפעלים והסמלים המסחריים. הסוכנות לפרסומת של דוד עדניה התפתחה והתחילה לצייר פרסומות על קירות בתחנות הרכבת ובאמצעי תחבורה ציבורית (רכבות, אניות). בתחילת המאה, עדניה היה הבעל של נציגות להוצאת מהדורה מקומית של “השנתון המסחרי דידו-בוטין” מפאריס ברומניה, אוסטריה-הונגריה, בולגריה, סרביה ותורכיה והיה יכול לפרסם מודעות בכל עיתון וכתב-עת מרומניה ומחוצה לה. בשנת 1930, כאשר הסוכנות “עדניה” חגגה יום הולדתה ה-50, אמיל סאמוילא ראיין את הסוחר של הפרסומת הרומנית, האדון עדניה. באותו ריאיון צוינו זיכרונות חשובים לחוקר תחילת העיתונות ברומניה. הפרסומאי הזקן דיבר על הזמנים כאשר בבוקרשט עשו פרסומת בעיתונים רק סוחרי הנעליים אלברט באואר ופולק, הרוקח אלכסנדריו והקונדיטור דובריצאנו. העיתונים מאותה תקופה היו מעמידים את דפיהם לרשותם של שלושה-ארבעה סוחרים משכילים אלה, במחיר של 20-30 לאי לחצי עמוד. בתקופה בה לואיגי קאצאווילן עשה פרסומת לכדורי קאטראמין, האדון עדניה היה סוכן-הפרסומת היחיד. הוא נכנס למקצוע זה בגיל 14. לפניו, בבוקרשט עשקו בפרסומת רק קונסטאנטין בראילויו, קצין-משטרה לשעבר ועוד אדם בשם פאפאזוגלו. אם הסוחרים הרומנים לא נדחפו לעשות פרסומת גלויה, הזרים לא זלזלו בדפי העיתונים הרומניים. האדון עדניה מדבר בהתלהבות על התקופה בה הבנקאי חלפון הזמין אותו על-מנת לתת לו הוראות לפרסם פרסומות של הגרלות מהולנד ושל מניות של החברה המפורסמת של תעלת פנמה. דוד עדניה נפטר בבוקרשט בשנת 1932 ונטמן בבית-העלמין הספרדי.

מוישה ציליבי (1812-1870)

ממשיכים את הסדרה על האישיים היהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם מוישה ציליבי, סוחר, נחשב להיות הסופר העממי היהודי הראשון שכתב בשפה הרומנית. מוישה נולד בפוקשני בשנת 1812 תחת השם פרוים מוישה שוורץ.

בתחילה נקרא מוישה היהודי, לאחר מכן מוישה הנודע מהארץ הרומנית, ומאוחר יותר מוישה ציליבי )בתור תואר כבוד לחוכמתו). הוא פרסם את פתגמיו בספרון בשנת 1858 ולאחריו בעוד 14 חוֹברות חלקם במספר מהדורות שנתיות. הספרונים התפרסמו בעשרות עותקים, עניין שנחשב לשיא בתקופה זו.

מוישה ידע לקרוא עברית בלבד ולכן היה מכתיב את סיפוריו לכל מי שהיה מוכן. מוישה היה ממספר את סיפוריו ובבית הדפוס היו מדקלמים את סיפוריו ולפעמים היה מוסיף חדשים על המקום. יון לוקה קארגאלה, אחד הסופרים הקלאסיים של רומניה, אמר שהוא חייב לו את היותו סופר. מוישה היה חבר של אבא של קארגאלה והיה מגיע לבית המשפחה לעיתים תקופות. פעמים, מספר קארגאלה, מוישה היה נותן לו פיסת נייר עם מספר )זה היה מספר הביקורת שלו, כדי שלא יטעה( והיה מכתיב לו כמה מילים ואחר כך צעק עליו” למחוק, טיפשי” ואז היה מכתיב לו אותו סיפור מחדש, בצורה מרוכזת יותר.

מטיוטה לטיוטה היה משפר את הכתוב. העניין הזה, ממשיך קארגאלה ומספר, עורר בו את המחשבה שמלאכת הכתיבה היא עניין מורכב ולא ניתן לכתוב מכל העולה על רוחך. הספרונים של ציליבי היו מודפסים ערב ראש השנה וניתנו במתנה. ספרים שנמכרו- המחיר היה תלוי בקונה- מוישה היה מכיר את כולם והיה לוקח מחיר בהתאם ליכולתו של הקונה. כשמוישה היה קורה למישהו “טיפש” הוא עשה זאת בחיבה , מתוך חברות ולא בכדי לפגוע.

יחד עם זאת, כשהיה פונה לקבוצה של אנשים, היה נוהג לקרוא להם “אדונים” מתוך כבוד. גם עם אנשים רמי מעלה היה מדבר בגובה העיניים, ללא משוא פנים, והיה מפרסם את מרכולתו ברחבי הארץ ובבוקרשט בהומור: סחורה קרועה מוכנה תמורת פרוטה, זוג נעלים: אחד בתשלום והשני לנדבה. ד”ר סבריאנו היה מספר ” שהיה סוחר מצחיק, שסחר ברהיטים ישנים ברחוב שלארי וכשהיה פוגש אותך היה מספר כל כך הרבה סיפורים שלא רצית ללכת.

הוא היה מפרסם את מרכולתו בשירים באמרות ובעלונים. את המיטות לדוגמה היה מפרסם כך: מיטה לאדם אחד- זהוב אחד, בשביל שני אנשים, 2 זהובים. אחד על השני- בזול יותר”! בהתייחסו בהומור לבעיות היום יום של האנשים הפשוטים, ללא הבדל מעמד או לאום, הפך לגיבור עממי בקרב הסוחרים והכפריים ועזר להרבה אנשים עניים. בואו לשווקים, נחשב לאירוע חשוב, והוא היה מרוויח יותר ממכירת הספרונים מאשר ממכירת הרהיטים. מוישה צילבי נפטר ממחלת הטיפוס בהיותו בן 58 בשנת 1870. הוא קבור בבית הקברות היהודי פילנתרופיה בבוקרשט.

תרגום מאת סילביה הרשקוביץ

לאון אלקלעי) 1847-1920(

ממשיכים את הסדרה על אישיים יהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם

לאון אלקלעי. אלקלעי היה ספרן, אספן עורך ומוציא לאור — אחד החשובים בבוקרשט

וברומניה. נולד בשנת 1847 , ובשנת 1864 בהיותו רק בן 17 , הוא ייסד שני מדפי ספרים

בצומת הרחובות פודול מוגושואיי ואליסבתה. בשנת 1867 כאשר התחיל במקום בנייתו של

מלון חרדן (שהפך בשנת 1873 גרנד חוטל בולווארד) הוא העביר את ספרייתו מול השגרירות

הרוסית במקום ביתו של האציל פיליפסקו, היכן שהיום מצוי בית האפנה ונוס.

בשנת 1883

פתח אלקלעי חנות גדולה של ספרים עתיקים, ספרייה, וכתובים במרתף של בית המלון

גרנד חוטל בולווארד במקום חנות השטיחים חאס. הספרייה כללה ספרים שיצאו לאור

ברומניה, אלא גם בצרפת וגרמניה, במיוחד ספרי רפואה ומשפטים.

כמו כן מכר כלי נגינה.

קונסטנטין בקלבשה מספר שבשנת 1871 “במקום המגרש הגדול הריק היכן שהיה מצוי

בית הקולנוע קולוס הייתה שורה של בתים עם חנויות. ברחוב היו שני ארונות ספרים של

האספן אלקלעי. שם פגשתי אותו יושב כל היום לפני הארונות בימי גשם ובימי שמש, סוחר

בספרים, סופר כל גרוש – האדם שחמישים שנה אחר כך היה צריך למות מיליונר.” במשך

תקופה שימש אלקלעי כסגן נשיא אגודת הספרים הרומנית.

כמו כן הוא ייסד את בית

הוצאת ספרים על שמו. הוצאת אלקלעי פרסמה בין היתר קטלוג ספרים, שהיה מושג חדש

ברומניה באותם ימים. בשנת 1899 בית הוצאת הספרים אלקלעי קנה את האוסף “ספריה

לכולם” שנוסדה בשנת 1895 על ידי העורך קרול מולר בהשראת האוסף הגרמני “אוניברסל

רקלם ביבליוטק” מלייפציג.

תקופת האוסף של אלקלעי אשר החלה עם כרך מספר 179

ונמשכה רבע מאה, נתמכה על ידי הוצאה לאור לאון אלקלי (בית ההוצאה לאור של

הספרייה לאון אלקלעי, בית ההוצאה לאור של הספרייה האוניברסלית לאון אלקלעי ובית

ההוצאה לאור “אוניברסאלה” אלקלעי ושות. תחזוקת אוסף נעשתה על ידי שורה מכובדת

Alecsandrescu-Dorna, Victor Anestin, Haralamb : של כותבים בני התקופה כגון

Vasile Demetrius את התחזוקה הארוכה ביותר ניהל .Lecca, Vasile Demetrius

1923-1942 ). יועצי האוסף החל מכרך מספר 1000 והלאה היו 3 סופרים גדולים של )

Ion Alexandru Brătescu-Voinești, Alexandru Vlahuță, הקלאסיקה הרומנית

בתקופה שבין שתי מלחמות עולם קצב הוצאת הספרים הואט אבל .Ion Luca Caragiale

לא הייתה שנה ללא ספר אחד לפחות. לאון אלקלעי נפטר בבוקרשט בשנת 1920 ונקבר

בבית הקברות הספרדי בבירה. בשנת 1940 , יורשיו מכרו את האוסף לרמוס צופלק. בין

השנים 1943-1949 ”ספריה לכולם“ עברה לבעלות הוצאת סוצק.

תרגום מאת סילביה הרשקוביץ

יוליוס באראש (1815-1863)

ממשיכים את הסדרה על אישיים יהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם יהודה בן מרדכי (יוליוס) באראש, רופא, מורה לטבע, פילוסוף ומחנך, יליד ברודי 1815, בוגר בתי-הספר לרפואה ופילוסופיה שבלייפציג ובעל תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת ברלין משנת 1841. מוערך על-ידי הנסיך ביבסקו ומכונה “משה מנדלסון של רומניה” מפני שהיה משכיל והביא את תנועת ההשכלה, באראש תרם להפצת מדעי הטבע, השתתף ב”אגודה המדעית לרפואה” שנוסדה על-ידי קארול דאבילה ובשנת 1858 בנה באמצעים שלו את בית-החולים הראשון לילדים, בו היו אמורים לקבל טיפול רפואי ילדים עניים ללא הבדל לאום או דת: הוא יזם את רפואת הילדים.

באותו בית-חולים היו 60 מיטות ובשנת 1861 טופלו 3,800 ילדים בחינם אין כסף. באראש היה אחד ממקדמי החידוש בקהילה היהודית. הוא השתתף בפרסום בשפה הרומנית בכתב לטיני של העיתון “הישראלי הרומני” בשנת 1857 ובשנת 1862 יסד את “האגודה לתרבות ישראלית”, שהפכה לדוגמה של שילוב באמצעות חינוך.

ד”ר יוליוס באראש היה מורה למדעי הטבע בבית-הספר “ספנטו-סאבא”, בבתי-הספר לרפואה וליערנות, בבית-הספר העליון לקצינים, כתב יצירת-מופת של מדע פופולרי בשפה הרומנית בשם “פלאי הטבע”, ערך כתב-עת ברומנית בשם “איסיס” (מאוחר יותר “הטבע”), היה רופא איזורי ראשי של מחוז דולז משך 6 שנים, ובמותו, כערכה, בנוסף לרב הכולל ערך תפילה גם הכהן-דת הנוצרי בנימין קאטולסקו. באראש יסד הרצאות לציבור הרחב בימי ראשון ובהן השתתפו אנשים רבים, צמאים לאורות התרבות המערבית. באראש היה יהודי גדול, אמנם גם רומני גדול וכל בני הנוער שלמדו בבתי-ספר בעיר הבירה בין השנים 1850-1863 היו תלמידיו. הוא פרסם מאמרים בעיתון “רומנול” (=הרומני; בשפה הרומנית) והעיתונים בשפה הרומנית “קארפטים” גם “פרסה סטראינא” (=העיטונות הזרה) התייחסו ליצירותיו בערכה רבה.

הוא כתב את ספר לימוד העממי לאסטרונומיה הראשון מרומניה. באראש נפטר בחודש מרץ 1863 וליוו אותו למקום קבורתו כל ראשי הקהילה ושל המדינה. הוא נטמן בבוקרשט, בבית-עלמין שברחוב סבסטופול ואחרי פינויו של בית-עלמין זה בימי משטרו של אנטונסקו, קברו הועבר לבית-העלמין “פילנתרופיה” ומופיע ברשימת מצבות-הזיכרון ההיסטוריות מבוקרשט משנת 2004. יורשיו הקימו בשנת 1872 את “החברה על-שם יוליוס באראש לסיוע לחולים”.

בעת מילוי 50 שנה לפטירתו, בשנת 1913, נערך טקס הזכרה חגיגי בבית-הכנסת הגדול, בו ד”ר אלפרין נתן דרשה יפה, בה אמר שיוליוס באראש רשם עמוד זהב בהיסטוריה של תחייתה של רומניה. האדון ארונוביץ ציין שהאגודה שנושאת את שמו של הנפטר הדגול תרמה 800 ליי לצבא הרומנית. ועד המנהל של החברה הנ”ל ביקש מעירית הבירה לקרוא רחוב בשמו של באראש, דבר שאכן היה. שמו של באראש ניתן לרחוב, לאולם הרצאות שהוקם במקום בו היה בית-החולים לילדים שהועבר למקום אחר ומאוחר יותר פעל כאן התיאטרון “באראשאום”.

תרגום מאת לוסיאן זאב הרשקוביץ

דוד עמנואל (1854-1941)

ממשיכים את הסדרה על אישיים יהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם דוד עמנואל. דוד עמנואל נולד בבוקרשט בשנת 1854 ,במשפחה יהודית ספרדית ותיקה. הוא למד בבית-הספר התיכון “גיאורגי שינקאי” בין השנים 1869-1873 ובתקופת לימודיו התפרנס ממתן שיעורים פרטיים. בסיום חוק לימודיו, בגיל 19, היה לתקופה קצרה מורה לכיתות נמוכות בבית-ספר יהודי מבוקרשט, שמנהלו היה אדווארד לודוויג, בוגר בית-הספר הפדגוגי מן העיר למברג.

אחרי זה למד באוניברסיטת פאריס וסיים את חוק לימודיו במתמטיקה בשנת 1876 ובפיזיקה בשנת 1877, בעזרתה של מלגה שקיבל מ”קרן יעקב לבל”. בשנת 1879 קיבל את התואר דוקטור למתמטיקה מאוניברסיטת סורבון, בהיותו האדם השני מרומניה, ראשון אחרי ספירו חרט, שהגיה להישג זה. אחרי חזרתו לרומניה הוא התחיל לעבוד בתור מורה למתמטיקה בבית-הספר התיכון “ספנטו-גיאורגי”.

בשנת 1880 נהיה פרופסור ממלא מקום בקתדרה לאלגברה ולגיאומטריה אנליטית בפקולטה למדעים שבאוניברסיטת בוקרשט, בהיותו היהודי הראשון שהתקבל כפרופסור באוניברסיטה ברומניה במאה ה-י”ט. מאוחר יותר מונה פרופסור מן המניין לאלגברה וחשבון אינפיניטסימלי בבית-הספר המיוחד לארטילריה וחיל-הנדסה בין השנים 1881-1890, בבית-הספר לבנית גשרים ולסלילת כבישים בין השנים 1881-1927, ולקתדרה לאלגברה ולתורת המשימות בפקולטה למדעים שבאוניברסיטת בוקרשט בין השנים 1882-1928.

כאן העביר, בשנת 1882, את הקורסים הראשונים של תורת הקבוצות ושל תורת גאלואה. בין תלמידיו נמנו מתמטיקאים רומניים גדולים שקמו מאוחר יותר: גיאורגי ציצייקה, טראיאן לאלסקו, סימיון סטוילוב, דן ברביליאן, גריגורי מויסיל. לדוד עמנואל היה תפקיד חשוב בהכנסת לימוד מקצועות המתמטיקה המודרנית ברומניה ובלימודם השיטתי. הוא היה יו”ר לשם כבוד של הקונגרס הראשון למתמטיקה שהתקיים ברומניה, באולם הגדול של אוניברסיטת קלוז, בתאריך 9 במאי 1929. בין המשתתפים בקונגרס היה גם סימיון סניאלביץ, מתמטיקאי יהודי דגול אחר, מאוניברסיטת יאשי.

העיתון “גיויש כרוניקל” (=הכרוניקה היהודית) מציין שדוד עמנואל, שפעמים רבות היה חבר בוועדות מינויים של פרופסורים באוניברסיטאות, הוזכר כדוגמא בשני הבתים של הפרלמנט בדיון של חוק החינוך הגבוה משנת 1898, כאשר מונה בתור חבר בוועדה המייעדת להכנת תכניות הוראה ולימוד בבתי-ספר תיכון ובאוניברסיטאות. דוד עמנואל תמך בהקמת בית-הספר התיכון היהודי “קולטורה”.

בנוסף לכל, הוא היה חבר לשם כבוד ב”אגודת חברי ההיכל הכוראלי” ובוועד ההיכל הספרדי “קהל גראנדי”. בגלל זכויותיו, דוד עמנואל קיבל אזרחות רומנית בשנת 1880 והוענקה לו האות “כתר רומניה” בדרגת קצין, את האות “בנה מרנטי” דרגה ראשונה ואת האות “תמורת העבודה” דרגה ראשונה. הוא נבחר חבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית בתאריך 25 במאי 1936. הוא מת בשנת.1941 הוא הותיר אחריו 14 ספרים, בהם משתמשים גם היום. כערכה על פעילותו, רחוב בבוקרשט נושא את שמו.

תרגום מאת לוסיאן זאב הרשקוביץ

מאוריציו בלאנק (1848–1929)

ממשיכים את הסדרה על אישיים יהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של רומניה עם מאוריציו בלאנק, שנולד בשנת 1848 בעיר פיטשטי, כבנו בכורו של לייבא בלאנקו, צאצא של המשפחה הספרדית דורירה אל בלאנקו, שבאה לוואלאכיה במאה ה-י”ח. כמו הילל מנוח וכמו סולומון חלפון, בעקבות פרסום חוקי יסוד, הוא בחר בנתינות בחסות הקונסוליה האוסטרית. הוא למד בווינה ובלייפציג והיה האדם הראשון מרומניה (היות שבאותה תקופה עוד לא היה אזרח רומני — הרי את האזרחות קיבל רק בשנת 1882) בעל תואר אוניברסיטאי בלימודי מסחר ובנקאות.

הוא חזר לרומניה בשנת 1863 ואף על פי שהיה בן 15 בלבד, התקבל לעבודה על-ידי יעקב מארמורוש, הבעלים של אחד הבנקים הראשונים שבמדינה, שנוסד בשנת 1848. יעקוב מארמורוש ניהל את הבנק ההוא עד שנת 1857 יחד עם גיסו יעקב לבל. לבל היה האיש שתרם להפיכתם של סניפי הבנק העותמאני מבוקרשט ומגאלאץ ל”בנק רומניה”. בשנת 1869, מארמורוש צירף את מאוריציו בלאנק כשותף, ובשנת 1870, כאשר נסוג לווינה, שם נשאר עד סוף חייו, בשנת 1904, השאיר לו למעשה ואחרי זה הוריש לו את כל העסק, היות שלא היו לו ילדים.

בלאנק היה נשוי עם בטינה ונולד לו בן, אריסטידי, שהמשיך את עבודתו הבנקאית, אמנם ניהל גם פעילות פילנטרופית. אריסטידי בלאנק היה נשוי גם עם צלה דלאברנציא, בתו של הסופר בארבו דלאברנציא. הייתה למאוריציו גם בת, מארייט (מארגו), נשואה לתעשיין היהודי האשכנזי הרמן שפייר .

מאוריציו בלאנק נפטר בשנת 1929 בווינה, שם נסע על-מנת לטפל בבריאותו, אמנם ארונו הובא לקבורה לבוקרשט בפאר רב ונקבר בכוך בנוי ביער בניאסה על שטח שהיה בבעלות המשפחה. מאוריציו בלאנק היה מייסדה של החברה האלמונית לניצול היערות בשנת 1893 וחבר בוועד המנהל של החברה לניצול יערי לוטרו בשנת 1901; חבר בלשכת המסחר והתעשייה של רומניה; סגן נשיא הבורסה מבוקרשט משנת 1906 ונשיא משנת 1910; מנכ”ל בנק מארמורוש-בלאנק משנת 1906, כי הבנק שהפך לחברה בעלת מניות בשנת 1905; חבר בוועד הנהל של החברה לביטוח כללית משנת 1906; חבר בוועד המנהל של החברות לניצול הנפט “אליאנצה” בשנת 1911 ו”פטרול בלוק” בשנת 1927; חבר בוועד המנהל של החברה האלמונית “דנוביאנה בתי-חרושת ובתי-זיקוק לסוכר” בשנת 1927; חבר בוועד המנהל (בתור נציג הבנק) במפעלי “רשיצה” בשנת 1927; חבר בוועד המנהל של החברה לחשמליות מבוקרשט ואחד הבנקאים שהבטיחו את חתימת המניות, יחד עם זאק אליאס, שהיה התומך הכספי השני, עם 300,000 ליי, בשנת 1911. מאוריציו בלאנק תמך כספית במלחמת העצמאות משנת 1877 וקיבל מהמלך את האות “כתר רומניה” בדרגת “קומנדור” בשנת 1900. אחרי שבמותו אורגנה לו הלוויה ממלכתית, בשנת 1930 רחוב מבוקרשט קיבל את שמו. מושבו של הבנק, בנין מפואר שנבנה בשנים 1915-1923, כשהבנק היה בשיאו, כאשר נתן כסף להקמת “איר פראנס”, עדיין קיים ברחוב דואמניי.

תרגום מאת לוסיאן זאב הרשקוביץ