ההתחלות
שידורי רדיו נסיונים הראשונים ששודרו מרומניה לחו”ל היו תוכניות מוסיקה. זה קרה ב-1927, שנה לפני הקמתה של רשות השידור. אפשר להגיד, חברים יקרים, שב-1927 נכתב תעודת-הלידה של השידורים הניסיונים לחו”ל משודרים מרומניה. אף-על-פי שלא היתה תחנה רשמית, התחנה מהמכון האלאקטרו-טכני התיחסה בפועל גם למאזינים מארצות אחרות וגם הייתה לה את היכולת הטכנית להגיע אליהם.
משכנו של המכון האלקטרו-טכני נמצא, בשנות ה-20 של המאה שעברה, בתוך בינין שהיום מארח את המוזאון לספרות הרומנית בבוקרסט. ההיסטורון המוערך יוגין דניזה ז”ל, שהיה חוקר ידוע של התפתחותו של השידור הרומני, אמר שבמעבדות של מכון זה נבנה ב-1927 תחנת שידור רומנית עם כוח של W200 שתיפקדה באורך-גל של 280 מטרים.
היא הייתה כבר התחנה הרומנית הניסיונית השלישית, אבל במקרה הזה הודעתם של השידורים נעשתה בארבע ספות: רומנית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית. באורכה של כמעט 1000 ק”מ, היא נקלטה גם בחו”ל, באירופה ובמזרח התיכון. “דרך תחנת זאת הופיעו בפעם הראשונה במקרופון האומנים של האופרה הרומנית, שודרו קוצצרטים מהאטנאו הרומני ובאותה שנה נשמעו הסימפוניות של בטחובן” — כתב דניזה.
ברור שבהתחלה התקשורת ברדין הייתה ללא גבולות, חוץ מבעיות הטכניות, שהיו נובעות מכוח הכיסוי ההרציאני. אבל הזמנים הטובים הוחלפו כאשר המשטרים הרודנים — הנאצי והקומוניסטי — גילו גם את ההפרעות השידורים וגם את התעמולה השיקרית או העוינת. בקיצור, המסך ההרציאני והשקר ההרציאני.
נחזור עכשיו לממלכת רומניה שבין שתי המלחמות העולם האלה. השידור הרשמי הראשון ברומניה יצא לאויר בראשון בנובמבר 1928, באמצעותו של משדר שכוחו היה W400, באורך-גל של 401,6 מקטרים. הבינין של החברה הטריה לשידור הרדיוטלפוני (כך היה ניקאת בהתחלה), נימצא באותה הכתובת שממנה אנחנו מתקשרים גם עכשיו איתכם: רח. גנראל בארטלו, מס. 60-64, במרכזה של בוקרסט. עברו שני אשורים מהקמתה של התחנה הרדיוטלגראפית הראשונה ברומניה, בנמל קונסטנצה.
ב-1932 השידורים היו נשמעים עד לצד השני של כדור הארץ, בניו זאלאנד. שנתיים לפני, הקונסוליה הרומנית מפלסטינה הגישה לרשויות הרומניות בקשתם של מספר רב של אזרחים משם שהתחנה הלאומית מבוקרסט תשדר חדשות גם בצרפתית, כדי שהמסר יהיה מובן.
השידורים הראשונים בספות זרות של רשות השידור הרומני תוכננו בעצם בתחילתן של שנות ה-30 של המאה XX, בשביל עדקונו של הצות הדיפלומתי בוקרסט. ההיסטוריון יוגין דניזה צין בכרך הראשון של סיפרו המוגדש לתולדות של רשות השידור הרומני: “השידורים הראשונים מסוג זא יצאו לאויר בתחילתה של שנת 1932 והם היו יומני חדשות בספות צרפתית ואנגלית, ששודרו לפני סיומו של השידור, רבע שעה לפני חצות”.
למעשה, לפני סיומן של התוכניות היום-יומיות בספה רומנית, היו עולים לגל משניקרא “מיניאטורים (זוטות) של שידורים מדוברים”, אשר התיחסו לציביון הרומני, כפי שמסביר מסמך אחד מהארכיון שלנו. הם היו ידיעות קצרות בצרפתית ובאנגלית (מצתתים מהמסמך) “לגבי העושר, הכלכלה, התרבות והיצירות של רומניה”. באו אחרי זה יומני החדשות בספות איטלקית וגרמנית, ששודרו באותה שעה, לחלופין עם אלה בצרפתית ובאנגלית.
בעצם, המאזין מחו”ל הפך, בשנים הבאות, לענין מחקרי חשוב מאוד מצידם של הרשויות. רומניה, כמו ארצות אחרות, גילתה מקשיר יוצא-מן-הכלל כדי להתיצב מול העולם. הופיעו עכשיו ערבים מיוחדים שהוגדשו לארצות אחרות, הופיעו תוכניות חליפין ו מ-1930 שודרו באופן עונתי דפים מהיצירות של הסופרים הרומנים הקלאסים, בצרפתית, איטלקית וגרמנית, שתורגמו במיוחד.
הנתונים אינם, בכול זאת, מדויקימ די. הזכרונות וגם המקורות הכתובים מציגים תמונה קצת מאורפלת, אבל כל כך מרתקת. זאת תמונתה של תקופה עדין אידילית מהיסטוריה של אירופה ושל העולם אשר, למרות שעברו את מלחמת העולם הראשונה והתחילו לבוא במגה עם ברית המועצות של סטלין ועם גרמניה של היטלר, לא ידעו עדין את הזועות של המאה שעברה — הנציזם והקומוניזם.
בחיפושם בכתב-העת “רדיופוניה”, מלפני מלחמת העולם השניה, העמיתים שלנו מהארכיון של רשות השידור גילו ש, מתחילת חודש מרס 1933 בשעה 23,00 (שעתה של בוקרסט), השעה 21,00 GMT, רשות השידור — מבוסס בעובדה ששידוריו היו נקלטים בכל האגן של ים התכון וגם בגרמניה ואוסטריה — התחיל לשדר פעמיים בשבוע תוכנית שהיתה נקראת: “לעדכונו של הנכר”.
התוכנית שודרה בכל ימי שלישי בצרפתית, ובכל ימי שישי (שהוחלף לאחר מכן בימי חמישי) בגרמנית. אלה היו בדרך כלל הרצאות לגבי החיים האומנותים, הצעות התיירותיות ו,לפמים, לגבי היכולת הכלכלית של רומניה. ההרצאה הראשונה בצרפתית, ששודרה ב-21 במרס 1933, היתה שיכת לפרופסור אלקסנדרו בוסויוציאנו ונקראט “החיים האומנותים ברומניה”. ההרצאה בגרמנית מ-24 במרס 1933 היתה שיכת לפאול זאריפופול והתיחסה ל”חיים התרבותים ברומניה”.
הלכו אחרי, עם הפסקות קטנות וחופשים, הרצאות לגבי המשורר הרומני הגדול מיחאי אמינאסקו, לגבי הרומן “ההתקוממות” של ליביו ראבראנו, לגבי האנדרטאות הביזאנטיניות ברומניה, הנוף הרומני, השירה העממית, המרחצאות עם מיים חמים, הברית של אטלנטה הקטנה, ידיעות כלכליות, התאטרון והציור, הארמונות של רומניה, העיר בוקרסט, הגבעות והשדות ברומניה, וכולה.
באוגוסט 1933, מכתבו של מר גיון הרדי מסקוטלנד אישר, ביו היתר, את הקליטה הטובה של השידור שהיה מתחיל, לכאורה, עמ ההודעה “רדיו בוקרסט ניסיוני”, על רקע של פסנתר. לפי מקורות אחרים המכתב הראשון שהגיע לרדיו מחו”ל היה ממצרים.
מאיטליה כתב לראשונה מר אוסקר לאורנטי, בשנת 1934. הוא היה מנאפולי אבל כתב לא באיטלקית, אלה בצרפתית. מר לאורנטי הביע את התלהבותו לגבי צורת הביצוע של האופרה “לוציה די למרמור” וביקש פרטים ביחס לתחנה ששידרה אותה.
לפי מקור אחר שהוא כתב-העת “רדיו האמת”, מס 349 מ-1935, כל ערב, בשעה 23:45 (שעתה של רומניה), שודר “יומן לחו”ל” בצרפתית ובגרמנית.
יש לנו אפילו עדותו הטלפונית ומאוד המרגשת של מאזין בן שמונים, מפדובה: הפרופסור לויגי מנגוצי שהצהיר לנו לפני 10 שנים: “אני מאזין לשידורים האלה מ-1938. הם היו יומני חדשות בצרפתית ששודרו בערב, לפני סיומו של התוכנית”.
ציון דרך בשביל השידור הרומני לחו”ל הוא התאריך 12 בפברואר 1939, כאשר יצא לאויר שידור מורכב לארצות-הברית לגבי רומניה. על-אודותיו נאמר בכתב-העת “רדיו תבל” שהיה מתוכנן ככלי תעמולה למען השתתפותה של רומניה לתערוכה העולמית בניו יורק. בתוכנית נשמעו, ביו היתר, “הפואמה הרומנית” מאת גיורגא אנסקו, מזמור עממי מבוצע על-ידי האומנית הגדולה שלנו, מריה טאנאסה, התזמורת שמנצחו היה גריגוראש דיניקו הידוע, שביצעה הורה אהת וארייות עממיות רומניות, עם הזמרים ואלנטינה קראצויו טאסיאן וגאורגא פולסקו.
במהדורה מ-19 בפברואר 1939 של כתב-העת “רדיו אמת”, השידור מוערך כ”אירוע שפותח עידן חדש”. השידור כלל ראיונות ומוסיקה ושודר מחדש על-ידי תחנות רדיו אמריקיות. אין לנו את ההקלטה, אבל בפונוטקה הזהב שלנו נמצא הקול של מריה טאנאסה, ששרה בה.
לפיכך, האישור הראשון של קליטתו בארצות-הברית של שידור המופק באנגלית אל-ידי רדיו בוקרסט מסומן בתאריך של פברואר 1939 ונחשב כיום הולדתם של השידורים הרומנים מיועדים למאזינים מהצד השני של האוקינוס.
שותפות לעינינים של המדינה הרומנית
התוכניות בספות זרות הופיעו עקב יוזמה ממשלתית. למרות שרשות השידור היה חברה מעורבת, 60% חון ממשלתי ו-40% חון פרטי, במועצת הניהול ובועד המנהלים ההחלטות החשובות היו מתקבלות יחסית לאינטרסים של המדינה הרומנית. הכנסתם של השידורים האלה נעשתה בדיוק במטרה להציג לחו”ל את המציאות הרומנית, התרבות הרומנית, האירועים שהיו מתרחשים בממלכת רומניה. הם היו יוזמה ממשלתית שתכליתה היתה הכרתה טובה יותר של רומניה בחו”ל.
ההיסטוריון יוגין דניזה צין את יעודם של השידורים בספות זרות מבוקרסט: “בגדול, השידורים בספות זרות תפסו מקום די חשוב במסגרת הכללית של התוכניות של רשות השידור הרומני בתקופה שבין שתי המלחמות העולם האלה, ועד פריצת המלחמה היה להן אופי מגוון שמטרתו היתה להודיע לחו”ל דברים קשורים למציאות הרומנית. לאחר פריצת מלחמת העולם השניה, השידורים קיבלו אופי תעמולתי יותר, ואחרי שרומניה נכנסה למלחמה הם נעשו שידורי תמיכה בפעילות הצבאית הרומנית בהזית המזרחית.
התוצאות של העבודה העיתונאית
לתוכן של השידורים לחו”ל היה כדגם התוכניות הזרות, במיוחד הצרפתיות והאנגליות. יוגין דניזה כתב שהשידורים לחו”ל כללו מהתחלה נושאים עצמים, לכן הם לא היו תירגומים של שידורי הפנים. הם היו שידורי תירכובת של האירועים הרומנים, של חדשות פוליטיות, כלכליות, וספורטיביות. הוצגו היחסים של רומניה עם ארצות אחרות, אבל גם אירועים תרבותים.
“הקליטה של שידורי אלה בחו”ל נעשתה די בקושי”, אמר דניזה. “השידורים בצרפתית, אנגלית, גרמנית, ואיטלקית עד המלחמה היו שידורים בגלים בינונים, לכן השפעתם היתה נמוכה. מאוחר יותר, כאשר נכנסה לפועלה תחנה בגלים קצרים, הרדיו הרומני הצליח לשדר די רחוק. למרות זאת, לפי הסטטיסטיקה של רשות השידור הרומני, בין השנים 1938-1940 הרבה מקומות באירופה לא היו מכוסים. השידור נעשה מהאיזור הצפוני של בוקרסט, מבאנאסה, אל אורך-גל של 34,2 מטרים, אבל הכוח של המשדר לא הצליח לכסות את כל המרחב של אירופה. השידורים האלה ניקלטו טוב יותר באיזור הבלקני ובמזרח התיכון, בגלל ההבליט והפצתם של הגלים”.
רדיו בזמנה של “מלחמת החמה”
פריצתה של מלחמת העולם השניה גרמה לגידולה וגיוונה של המידע מרומניה בספות זרות לחו”ל. חוץ מהשידורים בצרפתית, אנגלית, גרמנית ואיטלקית מופעים עכשיו גם שידורים ביונית, טורקית, סרבית, רוסית ומאוחר יותר, בין סוף הקיץ של-1941 והסתיו של-1942, באוקראינית. בתקופת המלחמה, השידורים בספות זרות היו תעמולתים יותר, שידורי תמיכה בפעילות הצבאית והפוליטית של רומניה וגם תמיכה בכוחות הציר, ובגרמניה במיחד.
לאחר שב-23 באוגוסט 1944, רומניה הצתרפה לכוחות הברית, בסופה של אותה שנה, הוקמה התחנה “דאקיה הרומאית” אשר שודרה ב-5 ספות: אנגלית, רוסית, צרפתית, הונגרית וגרמנית. המלחמה עוד לא הסתימה. לפי החלטתה של המועצת הניהול, התחנה קבעה לעצמה “להילחם בשביל הכנסתה של רומניה לאו”מ, להציג את שיקומה של הכלכלה ואת דמוקראטיזציה של הארץ”.
האולפנים מרחוב גנרל בארטלו הושמדו בהפצצה גרמנית. השידורים שודרו באופן זמני מהמדרשה הלאומית “הקדוש סאבה” מהסביבה. בשביל התחנה “דאקיה הראמאית” נבנה אז אולפן מיוחד באולם הטקסים של המדרש.
רדיו בזמנה של “מלחמת הקרה”
המשטר הקומוניסטי שהוקם בכוח השפיע באופן כואב גם על תולדותיה של רשות השידור הרומני. תחת הסימן של “מלחמת הקרה” שהשתלשלה מזרחה מ”מסך הברזל”, הרעיון של התעמולה הפף למרכזי, כך שהשידורים לחו”ל שומשו בתור כלי טהור ונוקשה למסירת מידע כוזב. למרות זאת, מהתוכניות לא הסרו נושאים תרבותים, ספורטיבים והמוסיקה הרומנית.
בשנת 1946, ב-21 בדצמבר, הוקם תחנה רומנית חדשה לחו”ל — “רומניה החופשית”. מועצת הניהול צינה באותה תקופה, בדוח לגבי הסוג הזה של תוכניות רדיו: “דרך שידורים לחו”ל הוצגו לכל העולם המאמצים של העם הרומני לדמוקראטיזציה של הארץ”. נא לקרוא “קומוניזציה”!
כמסקנה של שלב הזה, ב-1948 שודרו מבוקרסט תוכניות בצרפתית, אנגלית, רוסית, סרבית וגרמנית.
לחזור למחציתה של המאה XX
איך השתלשלו במהלהך הזמן התוכניות רדיו משודרות מרומניה לחו”ל בספות השונות? הזיכרון של עמיתנו עם ניסיון רב בעבעודה, הזיכרון הנכתב של ארכיון הרדיו וגם הזיכרון המגנטי שנמצא בפונוטקה הזהב של רדיו רומניה, היו הכרחים לנו כדי לשחזר — כמה שאפשר ברור יותר — ההיסטוריה של השידורים לחו”ל שהופקו בבוקרסט.
השידור הראשון ברומנית לחו”ל שודר ב-10 ביולי 1950 בגלים קצרים, במגביל עם התחנה “רומניה החופשית”, ששידרה גם היא בגלים קצרים. שתי התחנות האלה היו משדרות תוכניות של חצי שעה. במהלך השנים הבאות הופיע גם “השידור הרומני לארצות הברית”. זאת היתה בעצם סוג פעולה של גיוון גיאוגרפי קשור לעובדה שבארצות הברית נמצאה החגירה הרומנית הרחבה ביותר.
ב-15 בדצמבר 1955 השידור הזה שודר במגביל עם “הקול של המולדת”, כינוי מיוחס מאותה שנה לשידור ברומנית שהוקם ב-1950. שלא נשכח ששנת 1955 היתה השנה כשרומניה התקבלה באו”מ. הניהול של המערכת הקטנה הזאת הופקד בידיו של עיתונאי מנוסה, לאון סאראצאנו.
החשיבות שהוקדשה לשידור “הקול של המולדת” נבדקה גם דרך העובדה שהחדשות ניקראו על-ידי שני קולות זהב של הרדיו הרומני: מיחאי זירה ומרצלה רוסו. המחלקה הרומנית אספה — אומרים העדים של הזמן — את הקצפת של העיתונאים מאותה תקופה מבשות השידור הרומני, בניסיונו של המשטר “לתרבת” את התעמולה.
זאת היתה הוכחה של פוליטיקה ברורה מכוונת כלפי הגלות הרומנית העוינת למשטר הקומוניסטי, שהשילטון קיוה למרות זאת לקרב אותה, לפחות חלקית, אל רומניה החדשה. הוקם ועד רומני לשיבה למולדת, עם המשכן ברלין המזרחית, שבראשו היה הגנרל קראצולסקו מהצבא הישן של רומניה. קים אז גם ביטאון “הקול של המולדת”, אשר הופץ במספר רב בחו”ל. המערכת שלו נמצאה בבוקרסט.
ב-12 באפריל 1958 “השידור הרומני לארצות הברית” מתיאחד עם “הקול של המולדת”, שגם לו היו תותוכניות מגוונות מבחינה גיאוגרפית, בשביל אירופה המערבית וארצות הברית.
ההיסטוריה של המחלקה הצרפתית לאחר המלחמת העולם השניה התחילה עם גברת אנדרה פלרי (כמה מין המאזינים שלנו הצליחו לשמוע אותה) שנפטרה בגיל המכובד של מאה שנה וחמישה חודשים. חלק מהאנשים שעבדו במחלקה הזאת המשיכו בקריירה שלהם בתחנות גדולות יותרבחו”ל, כמו רדיו צרפת, רדיו צרפת בין-לאומי ורדיו אירופה חופשית. אלנה מורגו ואלן פארויט הם רק שני דוגמאות.
במחלקה האנגלית השידורים שלאחר המלחמה התחילו עם הזוג אדיט ומקס איסינגר, שלמדו באנגליה ואשר אהבו מאוד את עבודתם ברדיו. אחרי זמן קצר היגיע למערכת העיתונאית הידוע ואשת אשכולות מפורסמת, קטינקה ראלאה. אלקסנדרו פולא, עם קולו הנפלא, השלים את הצות של המחלקה לאחר זמן מה. בתחילתן של שנות שישים של המאה שעברה, המנהל של המחלקה היה יוגין פראדה, המנכ”ל הראשון של רשות השידור הרומני לאחר נפילתו של הקומוניזם, ב-1989. ראוי לצין את הראיונות היוצאים-מן-הכלל של קטינקה ראלאה, בין היתר עם הסופרים סאול בילוו, ויליאם סארויאן, אלוין טופלר או איריס מורדוך, עם המנגנים יהודי מנוחין וארטור רובינשטין, עם הפסל הנרי מור ועם מדינאים כמו מרגרט טאצר ואדוארד קנדי.
בשנות ה-50 של המאה XX לרדיו בוקררסט היו קיימים שידורים בספה רוסית למען הצבא הסובייטי והמומחים הסובייטים. לאחר נסיגתם בחצי השני של שנות החמישים, השידורים האלה הופסקו. באותו זמו התחילה את החלפת תוכניות עם רדיו מוסקבה, דומה לאלה שהרדיו הסובייטי עשה עם תחנות הרדדיו של רוב המדינות מהגוש הקומוניסטי. הן היו תוכניות שנעשו והוקלטו בבוקרסט ונשלחו למוסקבה כדי להישדר משם פעמים בשבוע.
ב-1975, במיסגרת של המערכת של שידורים לחו”ל, הוקמה המחלקה הרוסית, ששידורה הראשון יצא לאויר בגלים קצרים ב-15 בדצמבר באותה שנה. כך רומניה הפכה למדינה הראשונה מברית ורשה שהיתה לה שידור ברוסית שהיגיה ישירות למאזין הסובייטי, מבלי שיהיה “מסונן” במוסקבה. בזמן ההוא רומניה התרחקה מברית המועצות, במיוחד במישור של מדיניות חוץ וכלכלית שלה, כך שהסובייטים ניסו, בלי הצלחה, לשכנע את בוקרסט לותר לרעיון של שידורים כאלה.
המחלקה הגרמנית נהנה במהלך הזמן משיתופם של כמה שמות מפורסמים: המשוררים שכתבו בגרמנית אלפרד מארגול ספרבר ופרנץ יוחנס בולחרדט, השחקנית מרגוט גוטלינג, בוגרת של מכון התאטרון בוינה, הקריינים והמנחים יוצאי דופן — ינגריד קלוס, הידאמריא פאפ, אוטו שנידר, ארוין סאכר או אילסה בורציה, ועיתונאים מוכשרים כמו ריכרד לאנג ויורגן סלזר.
השידור ביונית הוקם ב-1950 ובמערכת פעלו בעיקר אזרחים יונים, פליטים פוליטים. בהתחלה היו חברים במחלקה אלנה פאפאדופולוס, פאנאס פאנאיטופולוס, אגון סטאינדלר פטרארו ופילארטי פולאה.
השידור באידיש הוקם ב-1950 במסגרתה של המערכת למיעוטים הלאומים. רק בשנה הבאה, 1951, הוא עובר למערכת של השידורים לחו”ל. השידור הופסק ב-1955 לפי מקורות מסוימים. אולם, ההיסטוריון יוגין דניזה מצהיר שהשידור המשיך לפעול גם ב-1957, ושהוא נימצא בין 11 הספות הזרות ששודרו בהן: רוסית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, גרמנית, טורקית, פרסית, אידיש, יונית וסרבית.
ב-1952, רדיו בוקרסט התחיל מחדש לשדר באיטלקית, דרך קולם של האיטלקים האהודים אוגו מרולה וסאנגוינטי, ולאחר עם התלהבותו הנעורית וכשרונו של פלורין ואלקו. “התוכניות התחילו ב-1952, שלושה שידורים של שעה ביום”, זוכר ואלקו.
בשנת 1955 מתחילים השידורים בפורטוגזית. האורכים הראשונים היו שני אזרחים פורטוגזים, בשתוף-פעולה עם הסטודנטיט הצעירה אנגלה מוקנו. לאחר זמן קצר נכנס בקבוצה של רדיו בוקרסת הזוג חוסה וטרזה רמוס, אשר מיד לאחר המחפכה של ציפורן האדום, משנת 1974, חזר לארצו.
השרות הספרדי התחיל ב-15 במרס 1955, בשעה 20,00, שעתה של רומניהת הודות לגברת הורטאנסיה רומן, אימו של ראש הממשלה הראשון לאחר נפילתו של המשטר הקומוניסטי. היא היתה פליטה פוליטית בבוקרסט לאחר מלחמת האזרחית בספרד.
המחלקה הסרבית התחילה ב-1956 עם הכומר גנה פטרוב. השידור, שמטרתו היתה מה שבאותה תקופה היה מכונה “המשטר הסוטה של טיטו”, השתנה בשנות שישים כתוצאה של השינוים באמדתה של בוקרסט והפף ל”גשר של הידידות רומנית-יוגוסלבית”.
ב-15 ביולי 1957 הוקמה המחלקה הטורקית ובין המייסדים נימצה גברת מליקא רומן. השידורים בטורקית הופסקו ב-27 במרס 2004, יחד עם השידורים ביונית, בולגרית, הונגרית ופורטוגזית.
ב-17 באוגוסט 1957 נשמעה בפעם הראשונה את ההודעה “כאן רדיו בוקרסט” בספה פרסית, עם העזרה הישירה והנלבבת של המשפחת פליטים סאידי מאסוד. באביב 2000 השידורים הופסקו מסיבה אוביאקטיבית — העדרו של “הגל החדש” של דוברי פרסית כדי להחליף את אנשי רדיו שהיו קרובים למאזינים כמה אשורים ללא הפסקה.
המחלקה הערבית התחילה לשדר ב-5 באפריל 1961 וידע ימי תהילה בין שנות השישים ושבעים, כאשר רומניה פתחה ביחסי של שיתוף-פעולה גם עם המדינות ערביות וגם עם מדינת ישראל, ותרמה כך לתהליך השלום במזרח התיכון. בין המייסדים של המחלקה נמצאו נאדר קאראגיולי ואישתו, סולאימה סאמאן.
חוברת הצגה, שרשות השידור הרומני ערכה אותה בשנת 1982, מציגה את המצב הסטטיסטי הבא, יחסית לשידורים בספות זרות של הרדיו הממשלתי: ברמה של אותה שנה נרשם, בהשואה לשנת 1961, גידול במספרן של שעות שידור בשנה מ-8570 (514.200 דקות) ל-10807 שעות (684.420 דקות). בחישוב נכללות התוכניות בערבית (120 דקות ביום), אנגלית (375 דקות ביום), צרפתית (165 דקות ביום), גרמנית (105 דקות ביום), יונית (60 דקות ביום), פרסית (60 דקות ביום), איטלקיט (120 דקות ביום), רוסית (75 דקות ביום), פורטוגזית (60 דקות ביום), רומנית (180 דקות ביום), סרבית (60 דקות ביום), ספרדית (270 דקות ביום), טורקית (60 דקות ביום) והתוכנית הפוליגלוטית “תיירות ומוסיקה”, שכללה ידיעות תיירותיות באנגלית, צרפתית, וגרמנית (30 דקות ביום).
רדיו חופשי וידידותי
אחרי המהפכה הרומנית נגד הקומוניזם מדצמבר 1989, רדיו בוקרסט הפף לרדיו רומניה בין-לאומי, השידורים קיבלו יעוד לגמרי אחר, הקבוצות חודשו בתאוצה וקיבלו הרבה צעירים. ברוח זאת, הן פנו את מבטם לעתיד בניסיון לקשר מחדש את רומניה לעולם הדמוקרטי ולשחזר את הגשרים בין הרומנים מהבית לאלה שבעולם. גשרים שנהרסו באכזריות, הוחלשו בכוונה, או ניזונו בחשדנות ואי אמון בזמן הקומוניזם.
באשור האחרון של המאה שעברה הופיעו תחת הסמל של “רדיו רומניה בין לאומי” (ררב”ל) שלושה ארוצי רדיו עם הבדלים בינם, יחסית לקהל המאזינים שהם פנו אליו: הארוץ “ישיר מרומניה”, מיועד לרומנים מחו”ל, הארוץ “רדיו פתוח” (“Open radio“), עם תוכניות בספות הזרות הכי מוכרות בעולם: ערבית, סינית (שידור שהוקם ב-1999), אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, פורטוגזית וספרדית (המערכת הפרסית הופסקה לפעול מפאת חוסר אנשים), והארוץ “גשרים הרציאנים“, ששידוריו פנו בעיקר לארצות השכנות בספות בולגרית, הונגרית, אוקראינית (שידורים שהוקמו לאחר 1990, מהרצון לתקשר היטב עם השכנים), עליד להפקות ביונית, טורקית, רוסית, וסרבית. חידוש אחר היה הופעתם של השידורים בניב הארומני, בשנת 1991.
ספות חדשות לשידור, גשרים חדשים לחברים
בתאריך 23 במרס 1991, ררב”ל התחיל לשדר תוכניות בניב הארומני למען הקהילות של הארומנים מאיזור הבלקנים ולא רק. ככה נלקח בחזרה, בצורה חדשה, קשר רוחני עמוק שהתלאות של הזמנים ישנים יותר או חדשים יותר הפסיקו אותו.
השידורים בהונגרית החלו ב-14 באוגוסט 1993, על רקה של הצורך החד בשביל רומניה והונגריה לעבור על בעיות המשותפות, היסטוריות במיוחד, כדי לבנות ביחד את העתיד האירופי ואירו-אטלנטי של שתי המדינות קומוניסטיות לשעבר, שהיסטוריה הציבה אותן אחת עליד השניה. השידור האחרון בהונגרית שודר על-ידי ררב”ל ב-27 במרס 2004.
השידורים באוקראינית שודרו מבוקרסט גם בזמן של מלחמת העולם השניה, אבל יום הולדתם האמיתי של השידורים באוקראינית הוא 25 בספטמבר 1994. השידורים הופיעו משום שהאוקראינים הם השכנים שעמם יש לנו לדון עוד הרבה זמן על נושאים מענינים מאוד.
השידורים בבולגרית התחילו בראשון בדצמבר 1995 על רקע השינוים הדמוקרטים ברומניה ובבולגריה לאחר נפילתו של הקומוניזם ונועדו לתרום לקירבתן של שתי המדינות האלה, לחידוקם של הקשרים בין רומנים ובולגרים ולהכירתם הדו-צדדי טובה יותר. השידור האחרון מררב”ל לבולגריה שודר ב-27 במרס 2004.
בראשון באוקטובר 1999, ררב”ל התחיל להפיק שידורים בסינית. הקבוצה נהנתה משיתוף-הפעולה של מספר סינים שהשתקעו ברומניה. תרומה רבה להכשרתה המקצועית של הצות תרמו המומחים בספה סינית, ואנג שונקסי, פרופסור לשעבר בספה רומנית באוניברסיטת ביגינג וגם העמיתים שלנו מרדיו סין הבין לאומי, המחלקה הרומנית, לי גיאו ו שן קינצן.
מהווה לעתיד
בשנת 2004, ררב”ל התארגן מחדש בצורה של שתי תחנות רדיו לחו”ל: רדיו רומניה בין-לאומי 1, אשר משדר ללא הפסקה תוכניות ברומנית וגם בניב הארומני, ורדיו רומניה בין-לאומי 2, אשר משדר תוכניות ב-10 ספות זרות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, סרבית, ספרדית, רוסית ואוקראינית. לתחנות האלה יש צות טכני וכלכלי משותף.
לפי החלטתה של מועצת הניהול של רשות השידור הרומני, בסופו של חודש מרס 2004 הופסקו השידורים של ררב”ל בספות בולגרית, יונית, הונגרית, פורטוגזית, וטורקית והוקם קבוצה מולטי-מדיה מיועדת להפקות אונליין ולהפקות רדיו ביו-לאומיות, בשותפות.
ררב”ל במאה החברתית של התקשורת
ררב”ל מכסה איזורים רחבים באירופה וגם הרבה איזורים עירונים בשתי האמריקות, במזרח התכון, באסיה, בצפון אפריקה ובאוסטרליה דרך תוכניות משודרות בגלים קצרים (אנלוג ודיגיטלדיגיטל רדיו מונדיאלה, 37 שעות ביום) וב אינטרנט, אל www.rri.ro (כל התוכניות live streaming 54 שעות ביום או לפי הבקשות, 7 ימים, קרוב ל-25 שעות ביום).
התוכניות של ררב”ל נשמעות גם דרך האפליקציות לאנדרויד ו-iOS ררב”ל וררב”ל 2. אפשר להוריד אותם מהאתר של ררב”ל או מ-Google Play ו-App Store. ררב”ל יכול להיקלט על הפלטפורמה האונליין Seenow ודרך- TuneIn.
ררב”ל משתמש באופן אינטנסיבי ברשתות החברתיות, באתרים ובפלטפורמות של חילוק תוכן מולטי-מדיה: Facebook,Twitter, Google+,Flickr, Pinterest, YouTube, SoundCloud, LinkedIn, Instagram, Tumblr, Vimeo, Dailymotion, Sina Weibo, Vkontakte.
התוכניות ברומנית זמינות גם בטלפון הקוי והניד ברומניה, איטליה, ספרדת אנגליה, צרפת וארצות הברית דרך הפלטפורמה AudioNow. התוכניות באנגלית, ספרדית, סינית, ובניב הארומני זמינות בטלפון הקוי והניד בארצות הברית והתוכניות בספרדית נקלטות ברצות הברית ובמקסיק באמצעותו של AudioNow.
אחדים מהשכירים והשותפים שלנו הם דו-לשונים או דוברי ספת-אם, דבר שהנעיק ערך-נוסף לשודורים של ררב”ל. התחנה מעודדת תקופות-ההתמחות, מקבלי-מלגות, מתלמדים, מתנדבים או מתמחים מספרד, גרמניה, איטליה, אוסטריה, פורטוגל, צרפת וסיו כדי להתמחות בררב”ל.
ררב”ל 1– “ישירות, רומניה”
התחנה ררב”ל 1 מציעה כל יום, ממרס 2001, תחת שם הכללי “ישירות, רומניה”, זרם בלי הפסקה של שידורים לקהילות הרומניות מחו”ל. השידורים ברומנית של ררב”ל 1 עצמו משתלבים עם שידורים שנלקחים מהתחנות פנים של רשות השידור וממערכת התאטרון של הרדיו.
הסינתזה משודרת 24 שעות ביממה דרך לווין, אינטרנט, וגם בגלים קצרים. אנלוגי (לאירופה מרכזית, דרומית ומערבית, לחוף הים המזרחי של ארצות הברית וגם לישראל), 10 שעות ביום.
ררב”ל 1 משדר יום-יום, 24 שעות מ-24, תוכניות ברומנית, אבל גם שלושה שידורים של חצי שעה בניב הארומני, וסך הכל מגיע לכמעט 9300 שעות שידור בשנה.
ררב”ל 2 — “גשרים רדיופונים”
ררב”ל 2 מפיק ומשדר תוכניות ב-10 ספות זרות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, סרבית, ספרדית, רוסית ואוקראינית שמסתכמות ל-25,5 שעות ביום, כלומר יותר מ-9300 שעות נוספות בשנה.
היסטוריה של ידידות ללא גיל וללא גבולות
כל התולדות הזאת של השידורים הרומנים לחו”ל לא היתה קיימת מבלי שהעבודה שלנו תגיע אליכם הביתה ו,יותר מזה, מבלי שאתם תמצאו אותה הן בעיניכם.
כל העבודה העיתונאית הזאת היתה יכולה להיות ללא תועלת אם, לאחר 1989, לא הינו יכולים לשכנע אתכם, דרך שידורינו, שרומניה הפכה לארץ שעוברת תהליך של נורמליזציה לאחר השינה הטוטליטרית הארוכה, שחוזרת, אולי לאט מדי, למקום שהיא צריכב להיות בו באופן היגיוני, כלומר באירופה.
סימן אחד שאנחנו הצלחנו לשכנע אתכם הוא שאתם השתתפתם תמיד במספר גדול לתחרויות שלנו בנושאים תרבותים כללים, שאורגנו במהלהכן של 20 השנים האהרונות. התשובות שלכם לשאלות של התחרויות האלה הוכיחו שאתם מעונינים באמת בידיעות בקשר למקומות, היסטוריה ותושבי רומניה.
אלה מכם שזכו בחופשות ברומניה — החברים שלנו מגרמניה, ארצות הברית,
צרפת, אנגליה, רוסיה, ברזיל, איטליה, אוקראינה, בלגיה, ספרד, אוסטריה, סין, אירלנד, דנמרק, הולנד, בלארוס, מרוקו, שבדיה, סרביה, טורקמניסטאן, ואלגיר — באו כידידים ומאזינים של ררב”ל ו, ללא יוצא-מן-הכלל, חזרו כחברים של רומניה. וההיסטוריה של ידידות האיתנה הזאת ממשיכה!.
