בית הנבחרים של הפרלמנט הרומני אימץ פה אחד את הצעת החוק לבניית אנדרטה מוקדשת לגיבורים היהודים שנתנו את חייהם לרומניה במלחמת העולם הראשונה. האנדרטה תיוצב בבוקרשט ובנייתה וחנוכתה תְּבַצַּעְנָה על ידי משרד הביטחון הלאומי, 18 חודשים לאחר כניסתו לתוקף של החוק.
חבר הפרלמנט סילביו וקסלר, נציג הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, אמר: “חוק זה הוא סמל לתיקונים מוסריים עבור אנשים שהקריבו את עצמם לרומניה, חברי הקהילות היהודיות דאז. בשנת 2018 חלפו 80 שנה מאז אימוץ החוקים האנטי-יהודיים הראשונים ברומניה. על ידי אימוץ הצעת החוק השנה, אנחנו עושים צדק. עם כל הטוב והרע בהיסטוריה, היהודים הרומניים תמיד אהבו את מדינתם והיו נאמנים לה “.
למרות שלרוב רובם לא היתה אזרחות, במלחמת העולם הראשונה נלחמו יהודי רומניה בחזית המלחמה עם פטריוטיות, כמו במסעות הקודמים. הם טיפלו בחולים, תרמו פריטים לחזית, גייסו כספים לצבא הרומני ועבור צלב האדום וסבלו עם כל האוכלוסייה בתנאי הכיבוש והמקלט, עם בעיות ומגפות, הוסיף סילביו וקסלר.
הגזענות היתה בשנות השלושים של המאה שעברה אחת מצורות האפליה והרדיפה האכזריות ביותר שהאנושות המציאה. משבר הדמוקרטיה ועלייה בחוסר הסובלנות הובילו לחוקי הגזע, המשטר הראשון שהתחיל ליישם מדיניות כזאת היה גרמניה הנאצית, באמצעות החוקים האנטישמיים של נירנברג בשנת 1935.
גם ברומניה משבר הדמוקרטיה ב-1938 הוביל לעלייתם לשלטון של משטרים אוטוריטריים שהצביעו בעד והעבירו חוקים גזעניים, מכוונים נגד האוכלוסייה היהודית. שוחחנו עם ליאה בנימין על החקיקה הגזענית האנטישמית ברומניה, הן כהיסטוריונית והן כעֵדַת ראייה בשנות הארבעים.
“החקיקה האנטישמית מופיעה עוד לפני עלייתה לשלטון של ממשלת אנטונסקו, היא מופיעה בזמן שילטון ממשלת גיגורטו, למעשה באוגוסט 1940, תחת הכותרת “המעמד המשפטי של היהודים ברומניה”. לפני זה, ממשלת גוגא העבירה את חוק “בדיקה מחדש” של זכאות לאזרחות ב -1938, והחוק נאכף ב -1939, לאחר נפילתה של הממשלה. זהו החוק הראשון שפגע בקטגוריה חשובה של האוכלוסייה היהודית ברומניה. על פי “חוק בדיקה מחדש של הזכאות לאזרחות”, כ -200,000 יהודים איבדו את אזרחותם. במסגרת זו, הם איבדו מגוון שלם של זכויות, קודם כל, את הזכות לעבוד וזכות הקניין. אחרי זה בא חוק קלאסי גזעני בשם “המעמד המשפטי של יהודי רומניה” שבו היו לא רק הוראות משפטיות אלא גם הגדרת מיהו יהודי, ומי נכלל בקטגוריה הזאת. במובן מסויים זהו החוק שעליו מבוססים חוקי הגזע של ממשלת אנטונסקו.”
הדם כמטפורה וקריטריון מדעי עליון, יחד עם ביולוגיה כרשות אקדמית הופכים את הביו-פוליטיקה לפרדיגמה עבור תורת המשפט. ליאה בניימין אמרה שבתחילת שנות ה40, בזמן ממשלת יון אנטונסקו, החקיקה קבעה את המוצא האתני של הפרט על פי המורשת הגנטית.
“לכל חוק שאומץ על ידי ממשלת אנטונסקו יש מבוא כזה, שמגדיר את השייכות לעם היהודי. השייכות הזאת היתה מותנית על ידי קריטריון הדם. המסורת היהודית קובעת מי יהודי לפי דת האם, אבל על פי החוק הגזעני של משטר אנטונסקו, השייכות האתנית של האב נחשבת שווה לזו של האם. אז האמינו שמבנה הדם הרבה יותר חזק אצל גברים מאשר אצל נשים, ושפגמים ואופי מועברים בצורה ברורה יותר מן הזכר אל הילד, מאשר מן האם. אני חייבת לומר כי “המעמד המשפטי של היהודים” מופיע ב -8 באוגוסט 1940, ומייד, יומיים או שלושה אחרי, הועבר חוק שאסר נישואים מעורבים. המשרדים של הרשויות המקומיות לא נישאו יותר אנשים שייכים לקבוצות אתניות שונות. לו רומני היה רוצה להתחתן עם יהודיה, לא היתה להם שום דרך להינשא. היו מקרים שבהם בני זוג נשויים התגרשו מתוך הבנה הדדית, לא בגלל שהם נאלצו להיפרד, לא היתה הוראה חוקית כזו. אבל במקרים מסוימים, בני הזוג התגרשו כדי לא להקשות על מצבו של השני”.
החקיקה החדשה התייחסה גם לילדים של זוגות מעורבים. שאלתי את ליאה בניימין מה היה מעמדם המשפטי.
“זה היה קשור להגדרה “מיהו יהודי”. אם האב היה יהודי, אפילו אם כבר נפרד מאמו הרומניה (או הנוצריה),עדיין הילד היה נחשב כיהודי. פרסמתי ספר זיכרונות על אמהות נוצריות בבוקרשט שמחו על כך שילדיהן הוצאו ממערכת החינוך משום שנחשבו ליהודים. עצומה כזו של אמהות נוצריות נחתמה על ידי אמה של ינינה יאנושי, אשתו של הפילוסוף יון יאינושי. אמה היתה נוצרייה אורתודוקסית, אביה היה יהודי, והיא היתה תלמידה בבית ספר אוונגליסטי שממנו גורשה. אז הילדים מנישואי תערובת אלה היו נחשבים ליהודים. דוגמה נוספת היתה הפילוסוף קונסטנטין יונסקו-גוליאן, אביו היה יהודי, אמו נוצרייה, והוא היה נחשב כיהודי”.
על בסיס חוקי הגזע גם ילדה בשם ליאה בניימין גורשה מבית הספר. שאלתי אותה מה זכרונותיה לגבי מה שהתרחש.
“ההלם הראשון היה בשנת 1940, כאשר הועבר חוק גירוש הילדים יהודיים מבתי הספר. אז משפחתי ואני היינו גרים בעיר בשם טארנאבני. הייתי בכיתה ג ואהבתי את בית הספר. התלהבתי ממנו והייתי מתעוררת כל בוקר בשעה 6 כדי לא לאחר. מנהל בית הספר היסודי שבו למדתי יחד עם ילדים יהודיים אחרים קיבל צו שלפיו למחרת בבוקר היה אמור לאסוף את כל התלמידים בחצר בית הספר ולקרוא בנוכחותם בגאווה רבה את החוק האוסר לילדים היהודיים גישה לבתי הספר הרומניים. המנהל, איש מתון עם שכל ישר, הלך לרב העיר הקטנה שלנו במהלך הלילה וביקש ממנו לגשת לכל הבתים שבהם גרו ילדים שלמדו שם ולהודיע להם לא לבוא למחרת לבית הספר. זאת כדי למנוע מהם להיחשף לסיטואציה משפילה שכזאת. ואמא שלי באה אלי בשש בבוקר ואומרת לי שאני כבר לא יכולה ללכת לבית הספר. זה היה הלם גדול בשבילי“.
החקיקה הגזענית האנטישמית הרסנית והבלתי הוגנת הזאת בוטלה יחד עם נפילת הממשלה הפשיסטית ב-1945.
