שנת ‘הקרדינל יוליו הוסו’, המציינת 140 שנים שעברו מאז הולדתו של הקדוש יוליו הוסו, התחילה בקתדרלה הגדולה ‘השלישיה הקדושה’ בעיר בלאג’, מרכז רומניה, עם תפילה מיוחדת של הבישופים קלאודיו לוסיאן פופ וכריסטיאן דומיטרו קרישן. במיסה נכח גם אחיינו של הקרדינל יוליו הוסו, הנושא את אותו השם, יוליו.
הבישוף קלאודיו לוסיאן פופ, יורשו של יוליו הוסו בכס האפיסקופלי של הכנסייה של קלוז’-גרלה, הדגיש את החשיבות והמשמעות של שנת “הקרדינל יוליו הוסו”.
יוליו הוסו קרא לאיחוד רומניה ב-1918. מבלי להתחשב בסיכונים שאליהם הוא והכנסייה נחשפו, במהלך השואה הגן בפומבי על היהודים. בעת צרה, הוא היה קרוב לאחיו האורתודוכסי. יותר מזה, בתקופה העגומה של הרדיפות הקומוניסטיות, הוא היגן על הדת. “האמונה שלנו היא חיינו!’ הייתה תגובתו כשהוא סירב לבצע הוראות מנוגדות לאמונתו.
שנת 2025 הוכרזה כ’שנת הקרדינל יוליו הוסו’ באמצעות חוק שיזמו הצירים אובידיו גנת, מהפורום הדמוקרטי של הגרמנים ברומניה, וסילביו וקסלר, נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. על פי הצעת החוק, שנת 2025 נקבעה כ’שנת הקרדינל יוליו הוסו’ כדי לחגוג את החיים, את העבודה, את האישיות של האיש שפעל לאיחוד רומניה, שהציל יהודים בתקופת השואה, שהיה הבישוף של הכנסייה הרומנית המאוחדים עם רומא, יווני קתולי באיזור קלוז, שהיה קרדינל, סנטור בפרלמנט הרומני, חבר כבוד באקדמיה הרומנית והאסיר הפוליטי של המשטר הקומוניסטי.
יוליו הוסו, שקרא את הצהרת איחוד רומניה בעיר אלבה יוליה ב-1 בדצמבר 1918, נעצר בלילה שבין ה-28 ל-29 באוקטובר 1948, השנה שבה הורה המשטר הקומוניסטי לאסור את פעילותה של הכנסייה הרומנית המאוחדת עם רומא, היוונית-קתולית ברומניה.
בין 1950 ל-1954 הוא נכלא בכלא סיגט (צפון רומניה). בינואר 1955 הוא הועבר למעצר בית יחד עם שני בישופים נוספים ששרדו את הזוועות של כלא סיגט – יואן בלאן ואלכסנדרו רוסו. החל מאוגוסט 1956, הוא הוכנס לבידוד ביתי במנזר Căldărușani (בדרום), שם הוא הוחזק במשך כמעט 14 שנים.
בשנת 1969, האפיפיור פאולוס השישי הכריז עליו כקרדינל בפקטורה (בחשאי). הוא נפטר בבוקרשט ב-28 במאי 1970, בגיל 85. ביוני 2019, יוליו הוסו הוכרז כקדוש, יחד עם שישה בישופים יוונים קתולים נוספים, במהלך טקס שניהל האפיפיור פרנציסקוס בעיר בלאז ברומניה
