בנו של הגאון רבי שלמה ארנרייך הגדול ביקר, לרגל ציון יום השואה בישראל, במוזיאון השואה של שימלאו סילבניה, צפון מערב רומניה. הביקור נחשב להיסטורי והוא זכה לתשומת לב רבה מהמארחים.
כל המשפחה, יחד עם דניאל סטזרן, מנהל המוזיאון להנצחת השואה בצפון טרנסילבניה, ביקרה במוזיאון, בבית הכנסת, בישיבה – בית הספר היהודי ובמקום מרכזי בעיר, בו היה פעם בית הרבנות של העיר Şimleu Silvaniei.
המוזיאון לאמנות בבאיה מארה (צפון רומניה) מארח את התערוכה השכנים שלי, היהודים. התערוכה מעמידה לרשות הציבור צילומים ישנים, ציורים וגרפיקה של כמה אמנים או צלמים יהודים שהקימו את הקהילה היהודית, הותיקה במרמורש של פעם. הקהילה היהודית של מרמורש הותירה את חותמה לאורך זמן על ההיסטוריה, התרבות וחיי חלק זה של רומניה, אמר אוצר התערוכה, רוברט קוטוס, מאגודת מורשת מרמורש.
ארגון התערוכה התאפשר בתמיכת המועצה המחוזית של מרמורש, האגודה למורשת מרמורש, המוזיאון לאמנות המחוז – המרכז האמנותי באיה מארה, שגרירות צרפת ברומניה והמכון הצרפתי ברומניה.
המטרה העיקרית של האגודה למורשת מרמורש היא לזהות, לטפל ולתחזק את כל בתי הקברות היהודיים בשטח מחוז מרמורש.
בין ה-29 באוגוסט לבין 29 בספטמבר מוצגת, במכון התרבות הרומני בתל אביב, תערוכת הציור “עומק הפרספקטיבה” של האמן הישראלי סאהר כיוף. התערוכה היא מבט רטרוספקטיבי על תקופות היצירה השונות של האמן ומכילה ציורי שמן וצבעי מים על נושאים קלאסיים כמו נופים ישראלים – בדגש על הערים ירושלים, חיפה ואספייה (עיר הולדתו של האמן). וכן מרומניה – מאזור טרנסילבניה (מרכז רומניה), שאותה מכיר האמן מאז הדוקטורט שלו באוניברסיטת Babeș-Bolyai בקלוז. מאז לימודיו טרנסילבניה חיה בציוריו. אוצר התערוכה הוא רמי עזאם.
דמות חשובה בעדה הדרוזית בישראל, סאהר כיוף גילה וטיפח את התשוקה והכישרונו לאמנויות יפות מגיל צעיר. סיים תואר ראשון בניהול ותואר שני בפדגוגיה, וכיום עוסק בתחום המשפט והביטחון הלאומי. הוא למד ציור באוניברסיטת חיפה והוא נשיא איגוד אמני הכרמל.
הוא השתתף בתערוכות קולקטיביות ישראליות ובינלאומיות רבות. לאחר שסיים את הדוקטורט שלו ברומניה, שמר סאהר על זיקה לנופים הרומניים, כמו גם לאיכות ההשכלה האוניברסיטאית. לכן במשך הזמן עודד ותמך צעירים רבים מהעדה הדרוזית להגיש מועמדות ללימודים באוניברסיטאות ברומניה.
עריית Sfântu Gheorghe (מרכז רומניה) הציבה אבני נגף ב-15 מקומות בעיר, לזכרם של יהודי העיר שגורשו למחנות ההשמדה הנאצים לפני 78 שנים. האבנים הונחו ביוזמתו של Kiss Jeno המנהל לשעבר של ספריית המחוז של Sfântu Gheorghe, , חתן פרס Pro Urbe, בתמיכתו של חבר המועצה המקומית Jozsef A lmos
אבני הנגף, לוחות נחושת בגודל 15X15 סנטימטר המונחים על המדרכות, מסמנות את בתיהם לשעבר של משפחות יהודיות שחיו בגטו שממנו נאספו במאי 1944. הן מסמנות גם את מיקום בית הכנסת לשעבר בעיר, שנהרס. היות ובתיהם לשעבר של היהודים רבים נהרסו, הוצבו לוחות אלו בחזית המבנים שקמו במקומם. על חלקם יש שם יחיד, על אחרים ישנם שמות מלאות של הקורבנות. הרעיון של אבני נגף שמטרתן להנציח אנשים בדיוק במקום המגורים האחרון או, לפעמים, במקום העבודה שמשם נלקחו וגורשו, שייך האמן הגרמני Gunter Demnig, אשר ב-1992 התחיל להנציח את קורבנות הנאציזם. נכון לעכשיו, ישנם למעלה מ-60,000 לוחיות כאלה ב-1,200 ערים באירופה.
לדברי נציגי הקהילה היהודית ב-Sfântu Gheorghe, מתוך 756 היהודים שנשלחו למוות ממחוז TREI SCAUNE לשעבר, מחוז קובסנה הנוכחי, רק 148 שרדו. האחרים, כולל 52 ילדים מתחת לגיל 13, הושמדו במחנה הנאצי אושוויץ-בירקנאו.
מ-19 במרץ 1944, לאחר כיבוש הונגריה על ידי חיילים גרמנים, חוקים ופקודות אנטי-יהודיות הוטלו על האוכלוסיה בצפון טרנסילבניה ובהונגריה עצמה. מ-5 באפריל חויבו היהודים לענוד את תלאי הצהוב. ב-3 במאי התחיל ריכוז היהודים בגטו Sfântu Gheorghe, . ב-10 במאי, היהודים נדחסו בתחנת הרכבת Sfântu Gheorghe, ומשם נשלחו למחנה בעיר REGHIN
1ב ביוני החלה הובלתם למחנות ההשמדה באושוויץ-בירקנאו.
בבית הקברות היהודי ב-Sfântu Gheorghe יש קפלה, אובליסק וקיר זיכרון שעליו כתובים שמות כל היהודים ממחוז טרי סקונה לשעבר שנרצחו לפני 78 שנים. בשנת 2014, באותה העיר נחנך פארק לזכר השואה. FEDER ZOLTAN, אחד הניצולים יצר סרט דוקומנטרי על הגירוש.
פסטיבל הסרטים הבינלאומי של טרנסילבניה TIFF 2022 מתקיים בקלוז — נפוקהת צפון מערב רומניה, החל מ17 ביוני ועד 26 ביוני. בפסטיבל יש מדור מיוחד המוקדש ל”פוקוס ישראל”. בכך הקולנוע הישראלי יעמוד באור הזרקורים עם מבחר סרטים שאי אפשר לפספס, כך מסרה שגרירות ישראל ברומניה. בין האורחים המיוחדים שיגיעו לקלוז יהיה יאיר קדר, במאי הסרט התיעודי “החלון הרביעי”, המתעד את חייו ויצירתו של הסופר האגדי עמוס עוז.
בנוסף לסרט הנ”ל, ישנם 7 סרטים ישראלים נוספים בתוכנית: “קולנוע סבאיה”, בבימויה של אורית פוקס רותם, “הברך של אחד”, מאת הבמאי הנודע נדב לפיד. “תמונת הניצחון”, בבימוי של אבי נשר, “זה לא אני”, בימוי תומר היימן, “תזמורת עם כלים שבורים!”, בימוי יובל המאירי ומיכל וקנין, “שיהיה בוקר” בבימויו של ערן קולירין , ו”שישה מיליון”, בבימויו של דוד פישר.
קבוצת תלמידים מהתיכון לאמנויות באורדיה (צפון מערב) השתתפה בפגישה במוזיאון העיר אורדיה, כדי ללמוד על חייה של אווה היימן, צעירה שכתבה יומן בגטו אורדיה, לפני שגורשה לאושוויץ במהלך השואה.
מנחת האירוע הייתה המוזיאוגרפית דיאנה איאנקו, שדיברה בפני התלמידים על אישיותה וחייה של אווה הידועה גם כאנה פרנק של טרנסילבניה.
אווה היימן נולדה ב-13 בפברואר 1931 באורדאה. ביום הולדתה ה13, ב1944 החלה הילדה הקטנה לרשום ביומן את הרגשותיה, את פחדיה, את חלומותיה ואת רצונותיה. היומן נשמר על ידי הטבחית של המשפחה עד לאחר המלחמה, כשהוא נמסר לאמה של אווה, שפרסמה אותו בבודפשט בשנת 1948.
ב-17 באוקטובר 1944, למרות שנבחרה תחילה לניסויים בבני אדם, התגלתה אווה עם רגליים נפוחות, כנראה מטיפוס. ד”ר יוסף מנגלה עצמו הוא זה ששלח אותה לתא הגזים.
תלמידי אורדעה צפו בסרט היומן הקטן שלי שהופק על ידי עמותת תקווה בתמיכת כמה מתנדבים. לאחר מכן הנוכחים ניהלו שיחה על הסרט ועל היומן.
הפעילות הסתיימה בקולאז המתאר את חייה של אווה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הסטודנטים הוזמנו לקרוא את יומנה של אווה ולחלוק את דעתם באמצעות קומפוזיציות אמנותיות שונות..יהיה זכרה ברוך.
הסתדרות הקהילות היהודיות ברומניה והקהילה היהודית זלאו סלאג יזמו פרויקט הקמת אנדרטת השואה בטרנסילבניה ולזכר חסידי האומות. הפרוייקט יכלול חדרי לימוד של השואה, סמטת חסידי האומות וסמטת התורמים.
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל” פרסם פרק חדש של הפרויקט “שיעור היסטוריה אחרת”, שכותרתו “סיפורי חיים מצפון טרנסילבניה – קלוז-נאפוקה”. הספר הוא על גירוש יהודים מקלוז-נאפוקה, שבטרנסילבניה, בצפון מערב רומניה.
על פי מפקד האוכלוסין משנת 1930, 13504 יהודים חיו בקלוז נאפוקה. הם חיוו 12.7% מכלל האוכלוסייה בעיר. ב- 30 באוגוסט 1940, בעקבות תכתיב וינה, הועבר צפון טרנסילבניה לשליטת הונגריה. מצב היהודים הידרדר במהירות. אם בתחילת הדרך מדובר היה בצעדים מפלים ובהטלת משטר עבודות כפייה, בסוף יהודי קלוז גורשו למחנות המוות. .
הכנסתם לגטו החל ב- 3 במאי 1944. בנוסף ליהודים המקומיים, הגיעו יהודי Borșa, Hida, Huedin, Nadasdia, Gherla. הגירושים החלו ב- 25 במאי ונמשכו כחודש. בוצעו 6 הובלות. מצפון טרנסילבניה נשלחו להשמדה כ160000 יהודים. רק כ35000 שרדו.
“במחנה הבנת את האופי האמיתי של האדם. האופי האמיתי שלנו מוסתר היטב על ידי מוסכמות חברתיות. לא היו כאן מוסכמות חברתיות “, כתב אוטו אדלר, ניצול השואה, שגורש מקלוז-נאפוקה לאושוויץ, עם משפחתו. הוא עבר 4 מחנות ריכוז עד לשחרורו ב -2 באפריל 1945 על ידי הכוחות האמריקאים.
באביב 1944 נצטוו היהודים בקלוז-נאפוקה לעזוב את בתיהם כדי להתרכז בגטו שנמצא במפעל לבנים איריס בצפון העיר. כשחברתה היהודייה חנה המבורג באה להיפרד ממנה, מגדה סטרו, כיום חסידת אומות העולם , הציעה לה את תעודות הזהות שלה כדי שתוכל לעזוב את קלוז . עם מסמכיה של מגדה נמלטה האנה מגירוש, הגיעה לבודפשט ושרדה את המלחמה. MAGDA STROE התוודתה: “אינך יכול לבקש מאיש את המסמכים שלו, כדי שבסופו של דבר תוכל להימלט והוא יוצא להורג. אי אפשר לדרוש דבר כזה, אבל אפשר להציע. ומסרתי לה את המסמכים שלי, את תעודת הלידה ותעודת הטבילה “
המרכז הקהילתי היהודי (JCC) בוקרשט הודיעה שב- 26 בינואר יקרין אונליין את הסרט התיעודי “נוסבאום 95736”, בהשתתפות הבמאי לאסלו ציבי, והוקדש ליום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה. הסרט, שהופק בהונגריה ב 2017, זכה בפרסים בטקס פרסי התיעוד העצמאי הבינלאומי בהוליווד 2017 ובפסטיבל ברלין פלאש 2017.
בסתיו 1940 עברה משפחתו של לאסלו נוסבאום, צעיר מהעיר טורדה שבצפון מערב רומניה, לעיר הסמוכה קלוז , שהפכה אז לחלק מהונגריה יחד עם צפון טרנסילבניה. הם קיוו שיהיו להם חיים טובים יותר במדינה בה חשבו בטחון. עד מהרה הם מצאו את עצמם ברכבת משא, שתוביל אותם ישירות לאושוויץ. השורד היחיד ממשפחתו, לאסלו, מחזיר לחיים את האווירה של טרנסילבניה שסועת המלחמה וחוקר את המשמעויות של חוויות כמו הישרדות, תקווה וחמלה.
מוזיאון השואה בצפון טרנסילבניה, – Simleu Silvanieiתכנן ל24 בינואר אירוע המוקדש ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה. בתכנית: ביקור בתערוכה החדשה של המוזיאון, הנצחת קורבנות השואה, כיבוד ניצולי השואה, הצגת תוכנית החינוכית משותפות לSIMLEU SILVANIEI לפתח תקווה, מישראל.
CRISTIAN BORZ, אוצר בית הזיכרון “יוליו מאניו”, יציג את הצעדים להכריז על מאניו כ”חסיד האומות “על הניסיונותיו להציל יהודים במהלך השואה. יולי מאניו היה פוליטיקאי רומני, כמה פעמים ראש ממשלה, שמת בכלא סיגט (צפון) כאסיר פוליטי בתקופת הקומוניזם.
באירוע יוצג גם הספר “אלי – סיפורי האמיתי של השואה”, שנכתב על ידי הסופרת אלי ברקוביץ גרוס. אלי נולדה בסימלו סילבניי בשנת 1929 למשפחה יהודית. היא תספר למשתתפים על חוויתה כניצולת מחנה אושוויץ. גב ברקוביץ גרוס, המתגוררת בארצות הברית, הייתה אחד התומכים והתורמים הגדולים ביותר של מוזיאון השואה מאז פתיחתו בשנת 2005.
שואת יהודי צפון טרנסילבניה, טריטוריה שהייתה בזמנו תחת שליטה הונגרית, הונצחה לאחרונה בבית הכנסת הגדול בבוקרשט. אורל וויינר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, אמר כי בין המשימות האחרות על הפדרציה ישנו גם הצורך לשמור על להבת הזיכרון. רגע של סבל אנושי מרבי היה הגירוש של היהודים מצפון טרנסילבניה. תוך פחות משבוע הם נלקחו למחנות ריכוז נאצים, במיוחד לאושוויץ. אנו זוכרים את כל הסבל, כך שדבר כזה לא יקרה שוב לעולם ולא בשום מקום אחר, אמר ווינר.
טבריו רוט, נשיא האיגוד הציוני ברומניה, שהשתתף באירוע, , אמר:
ארגנו אירועי זיכרון כאלה בשנת 2014, 70 שנה לאחר גירוש היהודים מצפון טרנסילבניה, וארגנו, בשנה שעברה, צעדת זיכרון לרגל 75 שנה לגירוש יהודים מצפון טרנסילבניה. עברנו את מסע האימה הזה שנסעו אחינו, מעל 160 אלף יהודים, לפי הנתונים הרשמיים, שבמשך 30 יום, בשלושת אלפי קרנות רכבת,כש100 אנשים היו דחוסים בכל קרון, כשהם סבלו סבל נוראי, בלי מים, בלי אוכל, בלי אוויר. מגטאות צפון טרנסילבניה לבירקנאו. בבירקנאו הם נזרקו מהרכבות במקום הגעה מוקדש ליהודי צפון טרנסילבניה. רובם אפילו לא קבלו מספרים. הם נלקחו ישירות לתאי הגזים. ב2019 הינו שם עם 75 עולי רגל : כדי להנציח את הרגע הנורא הזה. היסטוריה איומה, היסטוריה שאין שני לה, מכיוון שבאירופה הכבושה הנאצית מעולם לא היה עוד רצח המוני כה מהיר ומסודר וכל כך חסר משמעות.
ב- 18 ביוני התקיים אירוע זיכרון שהוקדש לשואת יהודי צפון טרנסילבניה, איזור שב1944 היה בשליטת בהונגריה. בגלל הפנדמיה, את האירוע ניתן היה לצפות בשידור חי, מחוץ לבית הכנסת הגדול בבוקרשט, על ידי מספר מצומצם של אנשים. כמו כן האירוע שודר בעמוד הפייסבוק ובערוץ היוטיוב של הפדרציה לקהילות יהודיות ברומניה (FCER).
באירוע השתתפו אורל וויינר, נשיא FCER , פליקס קופלמן, נשיא הקהילה היהודית אורדיאה (צפון-מערבית), טבריו רוט, נשיא האיגוד הציוני ברומניה, רוברט שוורץ, נשיא הקהילה היהודית קלוז-נפוקה (צפון-מערבית), ד”ר ILDIKO GALERIU, חוקר במרכז לחקר ההיסטוריה היהודית ברומניה “וילהלם פילדרמן”, אדוארד קופפרברג, מזכ”ל התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה.
את הטקס הדתי ניהל הרב הראשי של רומניה, הרב רפאל שפר, והרב הראשי של הקהילה היהודית באורדיה, הרב שראיה קו.
“מצעד הזכרון”, מקלוז שבצפון מערב רומניה, לאושוויץ הוצג בתל אביב, 75 שנים לאחר גירוש, ע”י ההונגרים, יהודי צפון טרנסילבניה לאושוויץ. ASR, האגודה הציונית של רומניה לצד המכון לתרבות רומניה בתל אביב, ארגנה יום עיון מוקדש ל”מצעד זיכרון”. האירוע התקיים ב19 ביוני 2019.
מרקו מקסימיליאן כץ, סגן נשיא האיגוד הציוני ברומניה, הציג צילומי וידאו וסטילס שצולמו בין 16 לבין 20 במאי, במהלך מצעד הזכרון מקלוז לאושוויץ. התמונות המוקלטות חשפו את הרגעים בהם 75 המשתתפים במצעד חשפו מצבה וישבו שיב אבן הלוויה לזכר 135,000 הקורבנות, בהם למעלה מ -25,000 ילדים מצפון טרנסילבניה שנרצחו באושוויץ.
מקסימיליאן מרקו כץ קרא מסר שטיבריו רוט, נשיא האגודה הציונית ברומניה, שלח למשתתפים. טיבריו רוט איבד בשואה 18 בני משפחה. בהודעתו הוא כתב:
הונגריה ההורטיסטית הפעילה נגד 160000 יהודים שחיו ב -11 מחוזות בצפון טרנסילבניה, חוקים אנטישמיים קשים. הונגריה היתה “לווין” של גרמניה, מדינה אשר אימצה, במאי 1938, את חוקי הגזע, על פי הדגם של חוקי נירנברג. בטרנסילבניה החוקים האלה הושמו בעדיפות. יהודי צפון טרנסילבניה היו הראשונים שגורשו למחנה ההשמדה באושוויץ, מיד לאחר ההסכם שנחתם בין היטלר לבין הורטי שהביא לכיבוש הונגריה, ע”י הנאצים, ב -19 במארס 1944.
איסוף יהודי טרנסילבניה בגטאות מאולתרים, עינויים אכזריים, בזיזת רכושם, נמשך רק מספר ימים. במהלך חודש אחד בלבד 160000 יהודים נדחסו ל45 רכבות:כ3000 יהודים דחוסים בכל רכבת, בקרונות בקר, ללא מזון, ללא מים וכמעט ללא אוויר.
אנו יצאנו למסע יחודי זה, 75 שנים לאחר רצח חפים מפשע, ביניהם הסבים שלנו, הורים, אחים, קרובי המשפחה, חברים או סתם אזרחים יקרים, ילדים, מבוגרים וזקנים, נשים וגברים, שמתו בייסורים אכזריים. לנו, ליהודי רומניה, ובעיקר לאלה מצפון טרנסילבניה, היתה התחייבות להניח מצבה ולהדליק נר נשמה במקום בו 135000 מבני משפחתינו מתו מוות קדושים בשל היותם יהודים.
לפני 75 שנים, בחודשים מאי ויוני, בצפון טרנסילבניה, אז תחת השלטון ההונגרי של הורטי, יהודי האיזור גורשו לאוושביץ — בירקנאו: 160000 יהודים שמתוכם נרצחו 135000.
המכון לחקר השואה ברומניה, על שמו של אלי ויזל, ביחד עם עירית העיר SIGHETU MARMATIEI, לצד הקהילה היהודית המקומית והמוזאון ” ביתו של אלי ויזל” קיימו ב30 במאי פעולות לזכר קורבנות הגירוש. זרי פרחים הונחו באנדרטה לזכר קורבנות השואה שבעיר. במוזאון ” ביתו של אלי ויזל” הוקרן הסרט ” לאמר את מה שאי-אפשר לאמר. חיפושיו של אלי ויזל”, סרט תעודי על חזרתו של חתן פרס הנובל לעיר הולדותו. כמו חולקו פרסים לתלמידים שהשתתפו בתחרות הספרות ” אלי ויזל ושיעורי חייו”.
ב04 ביוני בBISTRITA שבצפון רומניה, מתקיים אירוע שמציין 75 שנים מאז גירוש יהודי BISTRITA NASAUD. אירוע זה ממשיך את “מצעד הזכרון”, מצעד מקלוז לאושוויץ, שהתנועה הציונית ברומניה יזמה והוציאה לפועל בשיתוף הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה.
האירוע בBISTRITA מאורגן ע”י קהילת יהודי BISTRITA. בתוכנית גילוי של “אנדרטת החיים”, תפילה לזכר הנרצחים במחנות המוות הנאצים, פתיחת תערוכת הציורים ” בסטריצה הנשגבת”, פגישה בעניין עדויות על יהודי ביסטריצה וקונצרט לזכר קורבנות השואה.
בתקופה 21 עד 25 במאי, בSIMLEUL SILVANIEI, בצפון מערב רומניה, התקיים מחנה הקיץ ” מקום זכרון השואה ברומניה”. המחנה נמשך 5 ימים אינטנסיבים ובו השתתפו מספר סטודנטים המעוניינים בחקר השואה. במהלך המפגשים המשתתפים למדו על מנגנון בניית מערך השימור של זכרון השואה ברומניה.
ALEXANDRU FLORIAN, מנהל המכון לחקר השואה ברומניה על שמו של ELIE WIESEL אמר: ” השואה היה תהליך של השמדת יהודי אירופה שבוצע ע”י גרמניה הנאצית בעזרת תמכיו ומשתתפי הפעולה. השואה, מבחינה אקדמית, היא תהליך השמדת קהילה אנושית על בסיס גזע, דת ושייכות אטנית.
בין היתר נדונו מקרי הכחשת השואה וגם זכרון שואת יהודי צפון טרנסילבניה.
DANIEL STEREJAN, מנהל מוזאון שואת יהודי צפון טרנסילבניה אמר שמחנה הקיץ בSIMLEUL SILVANIEI הוא חלק ממערך החינוך בנושא השואה העוזר במיגור הכחשת השואה והאנטישמיות ברומניה.