Radio România Internațional

Tag: Antonescu

  • הנצחת הפוגרום בבוקרשט, ינואר, אלף תשע מאות ארבעים ואחד

    הנצחת הפוגרום בבוקרשט, ינואר, אלף תשע מאות ארבעים ואחד

    ב-27 בינואר תציין הקהילה הבינלאומית את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ושחרור ניצולי השואה ממחנות ההשמדה הנאצים. אירוע זה נועד גם להילחם באנטישמיות המשתוללת, ששוב משפיעה יותר ויותר על חייהם של מיליוני יהודים בכל רחבי העולם, נמסר מהאגודה.



    בין ה-21 ל-24 בינואר, נכבד גם את זכרם של 124 היהודים מבוקרשט, שנרצחו על ידי הלגיונרים במהלך הפוגרום והמרד הלגיונרי שהתרחש בין 21-24 בינואר 1941, הוסיפה האגודה הציונית הרומנית.



    המעוניינים להביע את תמיכתם בשימור וקידום זיכרון השואה והפוגרום בבוקרשט מוזמנים לשלוח לאגודה תמונות בהן אוחזים בכרזה עם הטקסט #ROMANIA WE REMEMBER



    התמונות שיתקבלו יפורסמו בעמודי הפייסבוק של האגודה הציונית , של מרכז למעקב ולמיגור האנטישמיות ורומניה WeRemember Holocaust.

  • Le roi Carol II et la crise qui a précédé le début de la Seconde Guerre mondiale

    Le roi Carol II et la crise qui a précédé le début de la Seconde Guerre mondiale

    Dès la signature du
    Traité de Trianon, censé mettre un terme à la Grande Guerre et jeter les bases
    d’une paix durable en Europe, la Roumanie n’a eu de cesse de se voir confronter
    aux visées révisionnistes des deux Puissances décidées à en découdre qu’étaient
    l’Allemagne et surtout l’URSS, mais également de ses voisins, sortis défaits de
    la Grande Guerre : la Hongrie et la Bulgarie. C’est ainsi que le 26 juin 1940,
    pratiquement au lendemain de l’armistice signé par la France devant l’Allemagne
    nazie, le gouvernement soviétique adressait deux ultimatums coups sur coups à
    la Roumanie, lui enjoignant de céder la Bessarabie et la partie nord de la
    Bucovine. La 30 août 1940, le second arbitrage de Vienne, concocté par l’Allemagne
    nazie et l’Italie fasciste, décidait l’annexion par la Hongrie de la moitié
    nord de la Transylvanie aux dépens de la même Roumanie. Enfin, le 7 septembre
    1940, par le traité de Craiova, les mêmes Puissances imposaient à la Roumanie
    la cession de la Dobroudja du Sud au profit de la Bulgarie. Aussi, en l’espace
    de seulement 3 mois, la Roumanie se voyait dépouillée de plus d’un tiers de son
    territoire et de sa population. Le désastre externe n’a pas tardé d’avoir des
    retombées en termes de politique intérieure. Acculé de toutes parts, le roi
    Carol II se voit ainsi contraint à quitter le trône en faveur de son fils, le roi
    Michel. Par ailleurs, le régime d’extrême-droite, national-légionnaire et pro
    allemand, dirigé par le général Ion Antonescu, prenait au même moment les rênes
    du pays.


    1940
    marque la fin d’une époque. Le règne de dix années du roi Carol II, dont les
    deux dernières marquées par l’empreinte de son régime personnel, s’achève avec
    fracas. Personnage haut en couleur, intelligent et manipulateur, orgueilleux, avide
    de pouvoir, entouré d’une camarilla d’hommes d’affaires plutôt louches et peu
    regardants, Carol II laisse aux historiens le soin de démêler un héritage pour
    le moins controversé. Car en dépit des griefs qu’on pourrait facilement imputer
    au souverain déchu, dans sa vie privée ou dans l’exercice de ses fonctions
    constitutionnelles, il n’en est pas moins que son règne marque une époque de
    grande prospérité. La capitale du royaume, Bucarest, avait été réorganisée, en
    suivant pour cela les principes censée régenter la vie d’une ville moderne. La
    vie culturelle du royaume s’épanouissait, le rôle de l’Etat dans cet essor n’étant
    point négligeable.


    Gheorghe Barbul secrétaire personnel de celui qui acculera le roi Carol II à quitter le
    trône, le futur maréchal Ion Antonescu, avait été interviewé à cet égard, en
    1984, par l’historien Vlad Georgescu, sur les ondes de radio Free Europe. L’interview,
    conservée par le Centre d’histoire orale de la Radiodiffusion roumaine,
    constitue un important témoignage sur la personnalité du monarque déchu, dressé
    par un contemporain avisé, bien que peu enclin à faire l’apologie du roi. Ecoutons
    la voix de Gheorghe Barbul, enregistrée en 1984 :


    « Ion Antonescu, celui qui deviendra le Duce
    roumain, appréciait que la monarchie constituât une institution indispensable
    pour la stabilité du jeune Etat qu’était la Roumanie à l’époque. Il avait cette
    formule selon laquelle seule la monarchie était en mesure de préserver l’Etat
    de l’influence des démagogues. Un Etat où, prétendait le marchal, les propriétaires
    terriens avaient été remplacés par les « propriétaires de voix ». La
    maréchal faisait de la sorte la distinction entre la Roumanie d’avant la Grande
    Guerre, où les propriétaires terriens constituaient la classe dirigeante, et la
    Roumanie post 1920. C’est pour cette raison que le maréchal, bien qu’ennemi
    personnel du roi Carol II, n’acceptait pas à ce qu’on s’attaque à la monarchie,
    même pas à la personne du souverain. Il craignait l’instabilité. Vous savez, le
    roi Carol II avait déjà contribué à fragiliser le trône lorsqu’il avait renoncé
    au trône pour vivre son amour impossible, avant de revenir sur sa décision,
    détrôner son fils mineur, et remonter sur le trône. Or, le maréchal Antonescu
    ne souhaitait pas voir ces coups de force se reproduire. En cette période, deux
    acteurs politiques importants, le Parti national paysan et la Garde de Fer
    souhaitaient le départ du roi Carol II, et le remplacement de ce dernier par
    son fils, le roi Michel. Pas le maréchal Antonescu, car il craignait de trop l’instabilité
    que de telles agissements ne manqueraient pas de provoque    r ».


    Dans une interview
    passée en 1995, le juriste Radu Boroș, ancien prisonnier politique,
    reconnaissait à son tour le rôle joué par le roi Carol II dans l’essor de l’économie
    nationale, plus particulièrement dans le domaine de l’aviation, durant les
    années 30 du siècle précédent :


    « A
    mes yeux, le roi Carol II demeure un grand souverain. Et je crois que si les
    Roumains l’avaient mieux compris et mieux suivi, la Roumanie aurait accompli
    davantage de progrès dans beaucoup de domaines. Le roi s’était personnellement
    impliqué dans l’organisation et le développement de l’industrie, de l’administration
    publique, dans plein de domaines. Vous savez lorsqu’il était monté sur le trône,
    dans le domaine de l’aviation, c’était le désert. Pendant la Grande Guerre, l’on
    s’était servi de quelques appareils de vol importés et de quelques ballons à
    air chaud. A l’époque, l’aviation c’étaient les ballons. L’on était loin d’avoir
    des avions de combat, des avions de chasse et de bombardement. C’est le roi qui
    avait décidé de nous doter d’une véritable aviation militaire. Grâce à cela,
    des unités industrielles ont été créés, l’IAR à Brasov, où l’on a construit le
    premier appareil de chasse roumain, IAR 14, qui, dans les années 37-38, était l’un
    des meilleurs au monde. C’est toujours le roi qui a donné le coup de pouce
    indispensable à l’essor de l’aviation civile. Le roi avait une vision. Il avait
    compris la place qu’allait occuper l’aviation dans les prochaines décennies et
    avait aidé à la constitution de la première compagnie roumaine d’aviation.
    Avant cela, il n’y avait une qu’une société mixte, la Compagnie franco-roumaine
    de navigation aérienne, créée en avril 1920par le comte Pierre Claret de Fleurieu. »


    Malgré
    tout et en dépit du bon souvenir que le règne du roi Carol II avait laissé chez
    certains de ses contemporains, la figure du souverain demeure encore aujourd’hui
    tachetée par ses agissements politiciens et affairistes, et surtout par l’échec
    de sa politique interne et externe, soldé en fin de compte par l’amputation d’un
    tiers du territoire national à la veille de la Seconde Guerre mondiale. (Trad. Ionut
    Jugureanu)

  • הצגת הספר “רומניה והשואה

    הצגת הספר “רומניה והשואה

    במכון הצרפתי בתל אביב הוצג הספר בצרפתית “רומניה והשואה”, שכתב פרופסור ראדו יואניד, שגריר רומניה במדינת ישראל. האירוע נערך בשיתוף ICR תל אביב.



    הכרך “רומניה ושואה. ההשמדה וההישרדות של יהודים ורומא תחת משטר אנטונסקו, 1940-1944”, פורסם על ידי הוצאת CNRS באפריל 2023. ספר זה מהווה חומר עזר, המתעד את המרדף ולאחר מכן את השמדת היהודים והרומים תחת שלטונו של אנטונסקו במהלך מלחמת עולם השנייה, מסרו המארגנים.


  • אלכסנדרו מורארו על פסלו של מירצ’ה וולקנסקו

    אלכסנדרו מורארו על פסלו של מירצ’ה וולקנסקו

    טיוטת החלטה בדבר הסרת פסלו של Mircea Vulcănescu, שהוצב בשנת 2009 בפארק ציבורי, נדחתה בישיבת המועצה המקומית של העיריית סקטור 2 בבוקרשט בדצמבר. 28, 2022. וולצנסקו היה פילולוג, פילוסוף, פובליציסט, סוציולוג ופוליטיקאי רומני ימני קיצוני, שנאת זרים ואנטישמי, שהורשע ב-1946 על ידי בית משפט רומני בפשעי מלחמה, אמרו יוזמי ההצעת הסרת הפסל.



    על פי החלטת בית המשפט, מירצה וולצנסקו (1904-1952) הורשע בפשעי מלחמה בגין השתתפות בממשלתו הפרו-נאצית של המרשל יון אנטונסקו, אמר סגן אלכסנדרו מורארו, הנציג המיוחד של הממשלה לקידום מדיניות הזיכרון, מאבק נגד אנטישמיות ושנאת זרים. יחד עם זאת, על פי החוקים של היום, רשויות ציבוריות מחויבות לנקוט באמצעים כדי להסיר ממקומות ציבוריים פסלים של פושעים שהורשו ברצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, כתב מורארו. מקרה זה מראה כיצד חוקים בתוקף נרמסים וכיצד, למרות הסיכון הניכר בביצוע מעשה פלילי, אנשי ציבור בשירות הציבורי, מתעלמים משלטון החוק, מההתחייבויות הבינלאומיות שארצנו צד להן, תוך כדי הטלת כתם על תדמיתה של רומניה. החלטת המועצה המקומית במקרה של וולצנסקו, מצביעה על מגמה לפיה הרשויות המקומיות מרגישות חופשיות להחליט בהצבעה אם יכבדו או לא את החוק .



    מורארו הדגיש את העובדה שמנהיגים פוליטיים של הברית למען איחוד הרומניAUR, שבאופוזיציה הפרלמנטרית הפעילו לחץ על חבריה במועצה המקומית, ועל כמה חברים ממפלגות השלטון, PSD וה-PNL, , שנמנעו מהצבעה או לא השתתפו בפגישה.



    שותפות כזו תחזור ותתגבר עד לשנת הבחירות 2024, מה שמעמיד את רומניה בסכנה גדולה, סבור מורארו. מדובר בסכנה שבחזרה למדיניות הרעילה, של בשנות ה-90, של עיוות, הכחשה וטריוויאליזציה של השואה על ידי נציגי הרשויות הציבוריות ברומניה, שבסירובם להיפרד מפולחן פושעי המלחמה הם למעשה רומסים את שלטון החוק. ברור שההחלטה הזו לא יכולה להישאר כך, סבור מורארו.

  • משרד התובע הכללי הודיע ​​על פתיחת תיק נגד פוליקאי ברומניה

    משרד התובע הכללי הודיע ​​על פתיחת תיק נגד פוליקאי ברומניה

    משרד התובע הכללי של רומניה הודיע ​​שפתח תיק פלילי נגד קלין גורגסקו, מועמד לתפקיד נשיא כבוד של מפלגת האופוזיציה, הברית לאיחוד הרומנים AUR, , מפלגה שמוגדרת כקיצונית.



    לאחר שהשמיה הצהרות האוהדות על מרשל יון אנטונסקו, שהורשע בפשעי מלחמהושהיה בעל בריתו של היטלר, ועל קורנליו זליה קודראנו, מנהיג התנועה הלגיונרית, מפלגה ימנית קיצונית, אנטישמית ופשיסטית שפעלה ברומניה בין שתי מלחמות העולם, גורגסקו מואשם בקידום זכרון האשמים ברצח עם ופשעי מלחמה, וכן בקידום רעיונות ודוקטרינות פשיסטיות ולגיונריות. לטענת גורמים בפרקליטות הכללית, עונשם של המעשים הנחקרים הוא מאסר של בין 3 חודשים ל-3 שנים ואיסור זכויות מסוימות. בשבוע שעבר, קלין גורגסקו השמיע הצהרות הנ”ל שהן בניגוד לחוק, בטלוויזיה, בשידור חי.



    סגן אלכסנדרו מורארו, הנציג המיוחד של ממשלת רומניה למאבק באנטישמיות ושנאת זרים, אמר כי השבחים הציבוריים על פושעי מלחמה אינם יכולים להישאר ללא השלכות וכן הודיע ​​כי משרד התובע הכללי פתח תיק פלילי נגד Călin Georgescu ששיבח, בתחנת טלוויזיה, את קורנליו זליה קודראנו, שהוא היה מתנקש פוליטי, מייסד ומנהיג אידיאולוגי של קבוצה פוליטית טרור שביצעה פשעים מתועבים. הצהרות אלו ממשיכות את המאמצים של AUR הברית למען איחוד הרומנים להפוך את הערכים, לפגוע בגיבורים האמיתיים של ההיסטוריה הרומנית ולהחליף אותם עם פושעי מלחמה ומנהיגי תנועות צבאיות-פשיסטיות, אמר אלכסנדרו מורארו. .

  • תגובות חריפות להצהרות של מנהיג פוליטי רומני

    תגובות חריפות להצהרות של מנהיג פוליטי רומני

    אנשי ציבור ברומניה מתחו ביקורת קשה על הצהרותיו הפרו-פשיסטיות של קאלין גיורגיסקו, נשיא הכבוד של הברית למען איחוד הרומנים AUR, , מפלגה שנשחבת לקיצונית שנמצאת באופוזיציה. גורגסקו אמר כי מנהיג משמר הברזל, מפלגה פשיסטית רומנית בין שתי מלחמות העולם, קורנליו זליה קודראנו, והמרשל יון אנטונסקו, בעל בריתו של היטלר, עשו גם “מעשים טובים” כמו גם מעשים שהוא לא יכול להגיב עליהם: היסטוריונים יגידו את דעתם, הוא אמר. בהתייחסו גם לקודריאנו ולאנטונסקו, אמר גורגסקו כי “הוא לא יכול להביע דעות לגבי הקדושים” וכי הוא “כורע ברך לפני העם הרומני”. כאשר נשאל על השואה הרומנית גורגסקו נמנע מלענות באופן ישיר ואמר גם כי העם הרומני אינו “אנטי כל דבר”. על רציחתו של ההיסטוריון הרומני הנודע ניקולאה איורגה, בשנת 1940, בפקודת הלגיונרים, הכריז גורגסקו כי “ההיסטוריה מופרכת”.



    סילביו וקסלר, נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, אמר: למרות כל הניסיונות להעניק להם הילה של גיבורים לאומיים, יון אנטונסקו וקורנליו זליה קודראנו נשארו מה שהם היו, פושעים, לא קדושים ובוודאי לא מושיעים. באופן דומה, למרות שהיא מתעקשת שוב ושוב לבנות מיתולוגיה כוזבת, התנועה הלגיונרית נותרה ארגון פשיסטי וטרור, שהמרכיב חשוב שלו הוא התנקשות. הופעתם במרחב הציבורי של כל מיני “מומחים” הטוענים שהם מצילי המדינה, המשלבים מילים ריקות עם נורמליזציה של אלימות כפתרון קסם, אינה יכולה למחוק את הראיות והמסמכים המוכיחים את השנאה שהריצה את פושעים. מרכיב משותף של אנטונסקו וזליה קודראנו היה האמונה שמקור השחרור של האומה הוא הרס של “האחר”, כשהאחר היו היהודים, אמר סילביו וקסלר.



    אלכסנדרו פלוריאן, מנהל המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל”, אמר כי הצהרותיו של גורגסקו על המוסר של זליה קודראנו או אנטונסקו הן מיסטיפיקציה של ההיסטוריה וניסיון ברור להעניק הילה של גבורה לזכרם של מנהיגים פשיסטים. המסר של קאלין גורגסקו מבטא בבירור את בחירתו הפוליטית הקיצונית, סבור פלוריאן.



    אלכסנדרו מורארו, הנציג המיוחד של הממשלה למאבק באנטישמיות ובשנאת זרים, רואה את הצהרותיו של מנהיג ה-AUR שמשבח מתנקש מוכח, קורנליו זליה קודראנו, חמורות מאוד. הן קריאה לאלימות פוליטית, הן סוג של פוליטיקה בלתי מקובלת. , וניסיון ברור לשיכתוב היסטורי. עם הצהרות אלו, נמשכים המאמצים של ה-AUR להפוך את הערכים, לפגוע בגיבורים האמיתיים של ההיסטוריה של רומניה, כשהם מוחלפים בפושעי מלחמה ובמנהיגי תנועות חצי-צבאיות-פשיסטיות, הוסיף מורארו. הוא נזכר שעל פי הדו”ח הסופי של הוועדה הבינלאומית לחקר השואה אלי ויזל, תחת הנהגתו של קודראנו ביצעה התנועה הלגיונרית התנקשויות פוליטיות רבות ברומניה, בשנים 1930-1940, כולל כמה ראשי ממשלה, ואניש ציבור אחרים שמילאו תפקידים בכירים אחרים, כשהשיא היה הפוגרום בבוקרשט בינואר 1941, בו נרצחו 125 יהודים.



    מקסימיליאן מרקו כץ, מנהל המרכז למעקב ולמאבק באנטישמיות ברומניה (MCA Romania), אמר כי מי שמכנה את זליה קודראנו ואנטונסקו גיבורים מצדדים באלה המכחישים את השואה , ושמקמים אנטישמיות ולאומניות בצורתן האכזרית ביותר. קודריאנו ואנטונסקו הרגו אנשים: רומנים, יהודים, רומא. לקרוא להם “שהידים” הוא מעשה ראוי לגינוי. כשזה מגיע אנשי ציבור ומנהיגים, זה מעשה מסוכן וחסר אחריות. אנו מגנים את ההצהרות הפרו-לגיונריות והפרו-פשיסטיות של קאלין גורגסקו, נשיא הכבוד שלAUR , כתב כץ.

  • יש לעצור את שיקום תדמיתם של פושעי מלחמה

    יש לעצור את שיקום תדמיתם של פושעי מלחמה

    סילביו וקסלר, נשיא פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה, אמר בסנאט הרומני כי מדובר בהשפלה נוראית לקורבנות השואה שעל שולחן הסנאט הונחו שתי הצעות חוק לתשלום פיצויים ע”י המדינה לליגיונרים לשעבר , לצאצאיהם, לפושעי מלחמה או כאלה שהיו חלק מארגונים נאציים בין 1930-1940.



    העובדה שהסנאט הרומני מנסה לשכתב את ההיסטוריה, שסנאטור רומני מקדם דמותו של אדם שהוא פושע מלחמה, זו בושה לא רק עבור הפרלמנט, אלא גם בושה עבור רומניה, אמר וקסלר, כתגובה לשבחים שסורין לבריק, סנטור לאומני, מטעם הברית למען איחוד הרומנים שיבח חבר בממשלתו הפרו-נאצית של מרשל יון אנונסקו.



    הערכתי את שיתוף הפעולה ללא דופי עם כל הקבוצות הפרלמנטריות בכל יוזמות החקיקה שלי, החל מהתמיכה בניצולי שואה וכלה בהקמת המוזיאון להסטוריה של היהודים והשואה ברומניה. הפרלמנט מייצג את העם וכל אחד מכם אחראי להגנת זכרם של האנשים האלה. . לא הייתי מזכיר את הדברים האלה אם לא ראיתי ניסיונות לשקם את התנועה הלגיונרית, לשקם את אנטונסקו ואת אלה שאפשרו את מעשיו: מירצה וולקנסקו היה אחד מהם, ולריו גפנקו גם, אמר וקסלר.


    בתשובה אמר הסנטור לבריק כי לא יפסיק לדבר ב”ערצה “על מי שהוא כינה חללים וגיבורים ועל אסירים פוליטיים שאשמתם היחידה הייתה שהם התנגדו לקומוניזם. לדבריו, הוא הצהיר הצהרות פוליטיות שלא ניתן לצנזר.



    חבר הפרלמנט הליברלי, אלכסנדרו מורארו, הנציג המיוחד של הממשלה לקידום מדיניות זיכרון, מאבק באנטישמיות ושנאת זרים, גינה את העלבונות שהביאו נציגי AUR לקורבנות השואה ואמר כי ינקוט בצעדים נגד תשלומים כאלה. לא נסבול הפגנות אנטישמיות פומביות ועלבונות שכמה חברי פרלמנט הטילו על זכרם של קורבנות השואה. יציאות קיצוניות אינן מקובלות על הציבור, על אנשים וארגונים הנלחמים על כיבוד זכרם של קורבנות השואה, אמר מורארו. לדבריו, הוא המום מהצהרותיו של הסנאטור סורין לבריק, שהצהיר בפומבי על תמיכתו באלה שהורשעו בפשעי מלחמה, תוך שהוא מנצל חסינות על הצהרות פוליטיות.



    שגריר ישראל בבוקרשט, דיוויד סרנגה, אמר כי הוא עצוב מאוד מהצהרותיו של הסנטור סורין לבריק. אין להסוות את המעשים הבלתי נסלחים שביצע מירצה וולקנסקו, חבר ממשלת מרשל יון אנטונסקו . וולקנסקו היה עורב ישירות בשוד היהודים בתקופת השואה ברומניה, יחד עם חברים אחרים בתנועה הלגיונרית. הוא הזכיר שבשנת 1946 וולקנסקו נשפט והורשע בעבירות מלחמה, ובשנת 2019 דחה בית המשפט לערעורים בבוקרשט באופן סופי את הבקשה לקבוע את האופי הפוליטי של ההרשעה. לא ניתן לשכתב אמת היסטורית באמצעות הצהרות פוליטיות. העיוות של עובדות היסטוריות הוא השפלת זכרם של קורבנות ושורדי השואה, סיכם השגריר.



    המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל” כתב כי הוקרה לפושעי מלחמה ודמויות השייכות לעברה הפשיסטי של רומניה הפכה למנהג בהצהרות פוליטיות בפרלמנט הרומני וציין במיוחד את העובדה שאף סנאטור לא נקט עמדה נגד הצהרותיו של סורין לבריק, ששיבח את אלה שתמכו או תרמו לגיבוש מדיניות ההשמדה הנהוגה על ידי רומניה נגד אזרחיה במהלך השואה.



    ב- 3 במרץ דניאל גיורג , חבר הפרלמנט הליברלי , שיבח את וולקאנסקו. גם אז לא הייתה אף תגובה ומחאה נגד. 80 שנים לאחר הפרק החשוך ביותר בהסטוריה של רומניה, חשוב שחברי הפרלמנט יינקטו פעולה נגד עילבון זכרון קורבנות השואה מסר מכון ויזל.



    מירצה וולקנסקו היה פילוסוף, פובליציסט, סוציולוג ופוליטיקאי רומני בעל רעיונות אנטישמיים חזקים, שהורשע בפשעי מלחמה. הוא היה חלק מממשלת אנטונסקו בתפקיד מזכיר המדינה במשרד האוצר. ולריו גפנקו היה אחד מהלגיונרים שמתו בבתי הכלא של המשטר הקומוניסטי ברומניה.

  • שם של רחוב בעיירה ראשון בדצמבר

    שם של רחוב בעיירה ראשון בדצמבר

    עיירה 1 בדצמבר, מדרום לבוקרשט, תוותר על השם יון אנטונסקו שניתן לרחוב מקומי. אנטונסקו היה מנהיג הפשיסטי לשעבר של רומניה, הודיע ​​המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל”. אלה חדשות טובות, המחזירות את המצב לנורמליות, כותב המכון, ומוסיף כי המועצה המקומית של העיירה החליטה לשנות את שמו של רחוב יון אנטונסקו, בעל בריתו של היטלר, שהורשע לימים בפשעי מלחמה. השם החדש של הרחושב יהיה רחוב הנצחון, Strada biruintei


    מאז 2016, אנו מצפים כי אותו דבר יקרה גם בקונסטנצה (דרום מזרח) שם גם יש רחוב על שמו של יון אנטונסקו, מוסיף מכון “ויזל”.



    המכון דרש את החלפת השם במשך 4 שנים האחרונות. המכון פנה לבית העירייה ולנהלת מחוז קונסטנצה, ללא כל תוצאה.



    אני מאמין שרק תביעות משפטיות יכולות לגייס מוסדות מסוימים לביצוע מחוות זיכרון מינימליות, אומר אלכסנדרו פלוריאן, מנכ”ל המכון. על אף שקיימת חקיקה האוסרת על ארגונים, סמלים ומעשים פשיסטיים, לגיונרים, גזעניים או שנאת זרים וקידום פולחן לאנשים האשמים בפשעי רצח עם ופשעי מלחמה, מוזיאון מחוז ARGES שבפיטשטי (דרום רומניה) מציג מ2012 פסל של יון אנטונסקו, והסיור במוזיאון יכול לתת לך את הרושם שאנטונסקו היה מנהיג גדול של רומניה, אמר אלכסנדרו פלוריאן.



    הוא אמר כי בערים שונות ישנם עדיין רחובות הנקראים על שמו של אנטונסקו, אך גם על שמם של אנטישמים אחרים כמו הרחוב ובית הספר התיכון מירצה וולקנסקו בבוקרשט שם נמצא גם פסל של האיש הזה.



    פלוריאן הזכיר כי וולקנסקו, פילוסוף, פובליציסט, סוציולוג ופוליטיקאי רומני, הורשע בפשעי מלחמה, והוא היה חבר בממשלת יון אנטונסקו. ישנם שני פסלים של אלברט ווס, הונגרי אתני מטרנסילבניה, שאחרי המלחמה, במשפט בקלוז ברומניה, הורשע כפושע מלחמה. יש רחוב ראדו גיר בקלוז שבצפון מערב רומניה. עלי להזכיר שהמשורר ראדו גיר הורשע גם בפשעי מלחמה גם, אך שום דבר לא משנה ולא משכנע את אלה שאחראים על שינוי המצב, הוסיף פלוריאן.

  • מהדורת הנצחה של רדיו שלום רומניה

    מהדורת הנצחה של רדיו שלום רומניה

    רדיו שלום רומניה, התחנה המקוונת של מרכז הקהילה היהודית (JCC) בוקרשט, שידר ב -21 בינואר מהדורת הנצחה לרגל 80 שנה לפוגרום יהודי בוקרשט. בתוכנית, בהנחיית סרינה אדלר, התארחו העיתונאי PETRU CLEJ, מרדיו פראנס אינטרנשיונל וההיסטוריון אדריאן ציופלאנקה, מנהל המרכז לחקר ההיסטוריה היהודית ברומניה. הוצגו הקלטות עם עדויות של כמה ניצולים, עדים לאירועים הנוראים שהתרחשו בינואר 1941.



    מצד שני, המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי וויזל” כתב כי ב- 21 בינואר 1941 הפכה בוקרשט למקום של אלימות וזוועות שקשה לדמיין, שבוצעו על ידי התנועה הלגיונרית ומייצגת צעד ראשון לקראת השמדת יהודים מרומניה.



    אחרי 80 שנים, עדויות הניצולים מזכירות את תקופת המרד הלגיונרי והפוגרום בבוקרשט ועל האופן שבו שנאה, אפליה, אנטישמיות יכולים ליצור טרגדיות. בראיון לרדיו פרנס אינטרנציונל רומניה, ההיסטוריון מריוס קזאן, ממכון “אלי ויזל”, אמר כי פוגרום בוקרשט היה חלק בלתי נפרד מהמרד הלגיונרי במשטר בראשות הגנרל יון אנטונסקו, והאנטישמיות הייתה מניע העיקרי של ההמונים הלגיונרים בינואר 1941. ”.

  • קורבנות הפוגרום הלגיונרי נגד יהודי בבוקרשט, הונצחו

    קורבנות הפוגרום הלגיונרי נגד יהודי בבוקרשט, הונצחו

    הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה (FCER) ארגנה אירוע מקוון להנצחת קורבנות הפוגרום הלגיונרי האנטישמי בבוקרשט (21-23 בינואר 1941). נשיא ה- FCER, סילביו וקסלר, הדגיש כי לפני 80 שנה החל טבח ברחובות בוקרשט – רגע שניתן לאפיין כרגע של שנאה אבסורדית, שנאה חסרת משמעות, המבוססת רק על מוטיבציה הקשורה למוצא אתני ושום דבר אחר .



    אנטישמיות, שנאת זרים וגזענות הן סכנות אקטואליות, סכנות שאם לא נתמודד איתן בצורה תקיפה, החברה שלנו וכולנו נסבול. אמרה נשיאת הסנאט, אנקה דרגו. נשיא לשכת הצירים לודוביק אורבן אמר כי פוגרום 1941 הוא התפרצות של כעס ואכזריות חסרי תקדים בהיסטוריה של רומניה.



    סגן ראש הממשלה דן ברנה דיבר על תקרית שקשורה לדמות שהוא כיבד מאוד בילדותו, אך עליה בדיוק נודע לו, מתוך כמה הערות, שהוא אנטישמי.



    סגן ראש הממשלה קלמן הונור הדגיש כי פוגרום בוקרשט מייצג נקודה שחורה בהיסטוריה. הוא אמר שכוחות דמוקרטיים חייבים לומר שיש קו אדום שלא ניתן לחצות אותו. בהקשר למגפת ה- COVID-19 אנו עדים לעלייה באנטישמיות ובהכחשה, במיוחד בסביבה המקוונת.



    איננו יכולים לחזות באופן פסיבי בתופעה זו. יש לנו חובה כלפי קורבנות השואה, כלפי ההיסטוריה שלנו וכלפי העתיד שלנו, אמר שר החוץ בוגדן אורשקו.



    נשיא ה- PSD, מרסל ציולאקו, טען כי זו חובה קדושה לכבד את זכרם של אלה שעברו את הזוועות הללו. מנהיג קבוצת המיעוטים הלאומיים בלשכת הצירים, Varujan Pambuccian, הצהיר כי פוגרום בוקרשט הוא חלק מהשואה ועלינו להבין זאת ולקבל זאת כחלק מההיסטוריה שלנו.

  • Masacrul de la Jilava din 1940

    Masacrul de la Jilava din 1940

    În
    toamna anului 1940, cu graniţele de nord, sud, est și vest amputate, România
    aluneca pe panta regimurilor de extremă dreaptă. Regimul corupt şi imoral al
    regelui Carol al II-lea aruncase ţara în marasm şi îşi trăia sfârşitul. Dictatul
    de la Viena din 30 august 1940, prin care Germania și Italia impunseseră României
    cedarea Transilvaniei de Nord în favoarea Ungariei, dăduse regimului catrlist
    ultima lovitură. Generalul Ion Antonescu, adversar al lui Carol al II-lea, şi
    Garda de Fier capitalizau toate frustrările românilor și, pe fondul refuzului
    partidelor istorice de a forma o alianța guvernamentală cu extrema dreaptă,
    acaparau puterea. Lipsită de liderii care o aduseseră la 15% din preferinţele
    electoratului la alegerile din 1937, Garda de Fier, împreună cu oamenii
    generalului Antonescu, ocupa toate funcţiile executive proclamând România stat
    naţional-legionar.



    Garda de Fier a
    acţionat imediat pentru pedepsirea celor care îi lichidaseră capii în 1938. În
    noaptea de 26 spre 27 noiembrie 1940, 65 de politicieni, militari şi ofiţeri
    superiori de poliţie din camarila lui Carol al II-lea, întemniţaţi pe 5 octombrie
    la închisoarea Jilava din sudul Bucureştiului, erau executaţi. De atunci se împlinesc
    80 de ani şi împreună cu istoricul Ioan Scurtu am trecut în revistă acele
    evenimente. Mai întâi, istoricul a analizat componenta politică a regimurilor
    care s-au succedat la guvernare în toamna anului 1940 şi comportamentul
    demnitarilor care au căzut victime legionarilor.

    Orice asasinat este un act împotriva democraţiei, împotriva
    drepturilor omului, a libertăţii de exprimare, cu atât mai mult că era vorba
    despre asasinate politice. Numai că cei asasinaţi la Jilava erau oamenii
    care-şi legaseră numele de regimul autoritar al lui Carol al II-lea instaurat
    la 10 februarie 1938, un regim antidemocratic. În acel moment, în noiembrie
    1940, cei de la Jilava nu reprezentau democraţia ci reprezentau un regim de
    esenţă autoritară. Dacă unii care au scăpat, cum au fost Gheorghe Tătărescu,
    Mihai Ralea, Constantin Argetoianu, au evoluat ulterior pe o linie democratică
    şi colaboraţionistă, cum a fost Ralea, este cu totul altceva. La momentul
    acela, ei nu reprezentau democraţia.


    Istoriografia
    tradiţională a aruncat responsabilitatea deteriorării climatului politic
    exclusiv pe umerii legionarilor. Fără a-i absolvi de vină pe fasciștii români
    pentru crimele comise, tendinţele de revizuire a istoriei acelor ani consideră
    că aşa-numiţii reprezentanţi ai democraţiei au avut o mare parte din vină împreună
    cu comportamentul fasciștilor la distrugerea democrației însăși. Ioan Scurtu.

    Această situaţie dramatică a
    pornit de la asasinarea lui Codreanu, șeful Gărzii, şi a altor 13 legionari,
    cei care îi omorâseră în 1933 pe premierul I. Gh. Duca şi în 1936 pe Mihail
    Stelescu, în noaptea de 29 spre 30 noiembrie 1938. Pe 21 septembrie 1939,
    legionarii l-au asasinat pe premierul Armand Călinescu şi a urmat apoi un
    adevărat asasinat în masă. Atunci, în septembrie 1939, s-a practicat pentru
    prima dată în România terorismul de stat. Au fost omorâţi peste 200 de
    legionari, cei mai mulţi aflaţi în lagăre şi închisori. care nu aveau nicio
    posibilitate de a se apăra. Nu existase nicio acuzaţie împotriva lor. Au fost
    pur şi simplu împuşcaţi iar alţii, care se aflau în libertate, au fost luaţi
    noaptea din paturile lor, de lângă neveste şi copii, şi spânzuraţi în piaţa publică.
    Sigur că noi, reliefând şi condamnând asasinatele legionare, nu putem să nu
    amintim şi că, la rîndul lor, legionarii au suferit persecuţii şi asasinate în
    timpul lui Carol al II-lea.



    Între
    cele 65 de victime ale masacrului de la Jilava din noiembrie 1940 s-au numărat
    generalul Gheorghe Argeșanu, fost ministru al Apărării Naționale și fost prim-ministru,
    Victor Iamandi, fost ministru de justiție, generalul de poliție Gabriel
    Marinescu, fost prefect al Poliției Capitalei și ministru de interne și ministru
    al ordinii publice, generalul Ion Bengliu, comandant al Jandarmeriei Române,
    Mihail Moruzov, șeful Serviciului Secret de Informații al Armatei, și adjunctul
    său Niky Ștefănescu. Ioan Scurtu arată în ce a constat justiţia concepută de
    noul regim legionaro-antonescian.

    Regimul legionaro-antonescian a fost un regim ostil celui reprezentat de Carol
    al II-lea. Cum se întâmplă cel mai adesea în istorie, noul regim caută să se
    răzbune pe exponenţii vechiului regim. Antonescu a dispus trimiterea la închisoare
    a principalilor demnitari din timpul lui Carol al II-lea, urmând ca aceştia să
    fie judecaţi şi condamnaţi pe baza legislaţiei în vigoare. De această judecare
    se ocupa în particular vicepremierul Mihai Antonescu, jurist, care intenţiona
    să constituie complete de judecată cu asigurarea de avocați pentru apărare.
    Legionarii însă nu acceptau această idee. Ei considerau că pe 14 septembrie 1940
    avusese loc o revoluţie, se instaurase un nou regim şi nu se mai putea proceda
    la judecarea pe baza unor legi vechi care permiteau sustragerea şi amânarea.
    Cei vinovaţi de asasinate, al lui Codreanu în principal, trebuia neapărat
    pedepsiţi. Trebuia să fie o justiţie revoluţionară. Pe această bază acea echipă
    de legionari s-a deplasat la Jilava şi i-a împuşcat pe cei care erau acolo. Au
    fost şi alţii arestaţi şi duşi la Poliţia Capitalei numai că aceştia au fost
    salvaţi ca urmare a intervenţiei generalului Antonescu.



    Moartea
    celor 65 de demnitari carlişti a fost un tip nou de justiţie în care răzbunarea
    era principiul de bază. Când abuzul este principiul pe baza căruia acţionează
    cei care maimuţăresc democraţia justiția nu mai există.

  • רחוב על שמו של אנטונסקו שינה שם

    רחוב על שמו של אנטונסקו שינה שם

    רחוב מאתר הנופש פרדיאל שבהרי הקרפטים שינה שם מION ANTONESCU לVASILE CRISTE, על פי פקודת החירום הממשלתית מס . 31/2002 בדבר איסור ארגונים וסמלים בעלי אופי פשיסטי, גזעני או שמקדמים שנאת זרים ופולחן אנשים אשמים בביצוע פשעים נגד האנושות.



    המרשל יון אנטונסקו היה המנהיג הפשיסטי של רומניה במלחמת העולם השנייה, בעל ברית עם היטלר ונידון למוות בגין פשעי מלחמה. VASILE CRISTE לשעבר סגן ראש עיריית פרדיאל, נפטר מהתקף לב בגיל 35.


    המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה «אלי ויזל» בירך על החלטת המועצה המקומית ובית העירייה של פרדיאל וקבע כי 18 שנה לאחר אימוץ ה- הפקודה הממשלתית מס . 31/2002 על השלטונות המקומיים מקונסטנצה (דרום-מזרח), MARASESTI, מחוז VRANCEA (מרכז רומניה), מעיירה 1 בדצמבר 1918, מחוז ILFOV (דרום), לכבד גם הן את החקיקה ולשנות את שמות הרחובות שנקראו על שמו של אנטונסקו.

  • Rumänien gedenkt der Opfer des Holocausts

    Rumänien gedenkt der Opfer des Holocausts

    Vor einem dreiviertel Jahrhundert, gegen Ende des Zweiten Weltkriegs, wurden die letzten Häftlinge des Konzentrationslagers Auschwitz-Birkenau in besetzten Südpolen befreit. Dieses Lager, das als die finsterste Fabrik des Todes gilt, war 1940 speziell dafür konzipiert worden, reale oder imaginäre Feinde der Nazis auszuschalten. Es war zum Aushängeschild der sogenannten Endlösung“ geworden, mit der Hitlers Regime die Juden Europas zu vernichten suchte. Laut Statistik wurden in weniger als fünf Jahren in Auschwitz-Birkenau mehr als eine Million Menschen, meist Juden, getötet. Sechs Millionen Juden kamen im Zweiten Weltkrieg um, als Opfer Deutschlands und seiner Satelliten-Staaten. Mehrere Hunderttausend stammten aus Rumänien. Einige wurden vom deutschlandfreundlichen Regime des Marschalls Ion Antonescu nach Transnistrien deportiert. Andere wurden von ungarischen Faschisten, die einen Teil Siebenbürgens besetzten, direkt in die nationalsozialistischen Vernichtungslager geschickt. Religiöse und säkulare Zeremonien, Symposien, Filmvorführungen und Ausstellungen ehrten in diesem Jahr die Opfer des rumänischen Holocaust in Bukarest und in anderen Städten des Landes.



    Der rumänische Ministerpräsident Ludovic Orban betonte am Montag bei der Teilnahme an den Auschwitz-Zeremonien, die unter der Schirmherrschaft des polnischen Präsidenten Andrzej Duda stattfanden, dass diese Zeremonien eine notwendige Übung des Gedenkens, des Mitgefühls und zur Aufrechterhaltung eines lebendigen Gewissens“ seien. Der rumänische Regierungschef ist der Ansicht, dass heute, 75 Jahre nach der Befreiung des Konzentrationslagers Auschwitz-Birkenau, die Welt im Kampf gegen Antisemitismus, Rassismus, Fremdenfeindlichkeit und Intoleranz vereint sein kann“. Er fügte hinzu, dass Rumänien allein, aber auch als Mitglied der Europäischen Union eine Politik der Toleranz, der Nichtdiskriminierung und des Friedens verfolgt und sich weiterhin aktiv für die Bewahrung der Erinnerung an den Holocaust einsetzt“. Aus aller Welt angereist, schlossen sich mehr als 200 Holocaust-Überlebende den politischen Vertretern vor Ort an.



    Letzte Woche nahm der rumänische Präsident Klaus Iohannis, als einer von mehr als 50 Staats- und Regierungschefs, an dem internationalen Forum in Israel teil, das dem Gedenken an die Opfer des Holocaust gewidmet war. Präsident Iohannis hatte auch ein bilaterales Treffen mit seinem israelischen Amtskollegen Reuven Rivlin, den er versicherte, dass Rumänien sich weiterhin für die Bewahrung der Erinnerung an den Holocaust, den Kampf gegen Antisemitismus, die Bekämpfung der Diskriminierung und alle Formen von Gewalt einsetzen werde. Die Teilnahme des Präsidenten an dieser Veranstaltung ist Teil einer Reihe von Schritten, die der rumänische Staat unternommen hat, um europäische Werte, Toleranz und die Achtung der Grundrechte und -freiheiten zu fördern, sagte die Präsidialverwaltung in Bukarest.


  • המרכז למעקב האנטישמיות דרש פיטוריו של מנהל מוזאון ברומניה

    המרכז למעקב האנטישמיות דרש פיטוריו של מנהל מוזאון ברומניה

    המרכז למעקב ולמאבק באנטישמיות ברומניה (MCA רומניה) דורש פיטוריו של איש תרבות, עובד ציבורי, שהפר את החקיקה נגד האנטישמיות. המרכז מבקש את פיטוריו של מנהל המוזיאון הלאומי “Constantin Brancusi”, מעיר Targu Jiu, שבדרום-מערב רומניה. VALENTIN CHEPENEAG, מנהל המוזאון, המשבח את CORNELIU ZELEA CODREANU, מנהיג הימין הקיצוני הפשיסטי הרומני, מפלגת משמר הברזל במלחמת העולם השניה. ZELEA CODREANU, ביחד עם המרשל הרומני הפשיסטי יון אנטונסקו, הורשע בפשעי מלחמה.



    בהודעת MCA רומניה נאמר שב -9 החודשים האחרונים פרסמה ממשלת רומניה 7 הצהרות פוליטיות בנושא המאבק באנטישמיות, וברוח הצהרות אלו יש צורך לפטר כל איש ציבור המקדם רעיונות ומושגים הנוגדים את החקיקה בתוקף והצהרות רשמיות שמפוסמות בנדון.



    VALENTIN CHEPENEAG פירסם בדף הפייסבוק שלו את התפעלותו מהפשיסט קורנליו זליאה-קודראנו ופושע המלחמה יון אנטונסקו. לציון 120 שנה להקמתה של התנועה הלגיונרית, CHEPEANG פרסם ציטוטים של כמה אישים שהכירו את קודראנו בתקופה שבין המלחמות. בסך הכל, זליאה קודרינו זוכה לשבחים על מעשיה. הפירסום עשוי להיראות לגיטימי כשהוא מתפרסם ע”י מורה להיסטוריה כותבת MCA רומניה: אבל לא הזכרת הסיסמא “קורנליו זליאה קודראנו, נוכח!”.



    מילים אלה נאמרו לעתים קרובות על ידי לגיונרים מיד לאחר ביצוע חיסולים פוליטים כששמו של זליאה-קודראנו היה מוזכר כסימן של כבוד למי שעמד מאחורי אותן הרציחות. בין הנרצחים היה גם ראש ממשלת רומניה יון דוקה. אינדיקציה נוספת לאהדתו הפוליטית של מנהל המוזיאון “CONSTANTIN BRANCUSI” היא האשטגים הקשורים למרשל יון אנטונסקו שהוא גם נושא אהדתו של CHEPENEAG. CHEPENEAG פרסם את תמונתו של ANTONESCU על רקע מפת רומניה הגדולה.



    אנטונסקו נידון למוות בגין פשעי מלחמה, הואשם בכך שהורה על חיסול וגירושם של מאות אלפי יהודים לטרנסניסטריה. הפירסומים של CHEPENEAG הם לא מקריים: התמונות של זליאה-קודראנו ואנטונסקו מופיעות במשך זמן רב בפוסטים שלו בפייסבוק, מוסיפה MCA רומניה, שביקשה משר התרבות הרומני לפטר את מנהל המוזיאון הלאומי “קונסטנטין ברנצי”.

  • Rumänien, Nazi-Deutschland und die antisemitische Politik der 1940er Jahre

    Rumänien, Nazi-Deutschland und die antisemitische Politik der 1940er Jahre

    Deutschland betrieb im Zweiten Weltkrieg eine Politik der schrittweisen Vernichtung der Juden, die ab 1942 immer radikaler wurde. Sie fand ihren negativen Höhepunkt in der sogenannten Endlösung“, durch die die Juden in die Lager auf dem Gebiet des heutigen Polen deportiert und dort hingerichtet wurden. Auf der anderen Seite hat Rumänien eine sprunghafte antisemitische Politik angewandt, zunächst mit einer radikalen Haltung und später mit der Ablehnung der Inhaftierung von Juden in Lagern.



    Der Historiker Ottmar Traşcă vom George-Bariţiu-Institut für Geschichte in Cluj (Klausenburg) beschrieb im Interview mit Radio Rumänien die Beziehungen zwischen Rumänien und Deutschland in der Haltung zu den Juden in der ersten Hälfte der vierziger Jahre. Ende der 1930er Jahre und Anfang der 1940er Jahre habe Rumänien eine durchwegs antisemitische Politik geführt, so der Historiker. Bei der Gestaltung seiner Rassenpolitik sei das Antonescu-Regime auch von der deutschen Seite beraten worden.



    Das Antonescu-Regime hatte ursprünglich während der Regierung der rechtsextremen Eisernen Garde von 1940 eine Politik der Rumänisierung eingeführt, die nach dem Sturz der Regierung im Januar 1941 fortgesetzt wurde. Ab März 1941 wurde in Rumänien, an der deutschen Gesandtschaft in Bukarest, ein Berater für jüdische Fragen angestellt, der SS-Kapitän Gustav Richter. Was war dessen ursprünglicher Auftrag? Er war auf Ersuchen der Antonescu-Regierung zusammen mit anderen Beratern aus anderen Bereichen gekommen, und sein Auftrag bestand darin, die antisemitischen Gesetze in Rumänien mit denen Deutschlands zu harmonisieren. Ab Herbst 1941 und besonders ab 1942 musste er die Anwendung der Endlösung in Rumänien vorbereiten. Bei allen wichtigen antisemitischen Gesetzen, die zwischen 1941 und 1942 erlassen wurden, war Gustav Richters Rolle ausschlaggebend.“




    Die Zusammenarbeit zwischen Deutschen und Rumänen bei der Beseitigung der Juden aus Bessarabien, der nördlichen Bukowina, Transnistrien und Odessa verlief sehr gut. Ottmar Traşcă hat in deutschen Militärarchiven recherchiert und dort eindeutige Beweise für die Annäherung zwischen den Deutschen und den Rumänen entdeckt.



    Mit dem Ausbruch des deutsch-sowjetischen Krieges geht die jüdische Angelegenheit in eine andere Phase über. Und zwar findet jetzt eine Zusammenarbeit zwischen den deutschen Vernichtungseinheiten, den sogenannten »Einsatzgruppen«, auf rumänischem Gebiet statt, worunter wir Bessarabien, die nördliche Bukowina und Transnistrien verstehen. An der Südflanke standen 4 Einsatzgruppen hinter den deutschen und rumänischen operativen Einheiten. Die Einsatzgruppe D wurde von Oberst Otto Olendorf angeführt. Die Vernichtungsbilanz dieser Einsatzgruppe D ist schockierend, sie ermordete mehr als 90.000 Menschen. Als ich mir die Berichte ansah, die täglich an die Berliner Zentrale geschickt wurden, gab es dort Verweise auf die Zusammenarbeit mit den rumänischen Behörden. Und überall hei‎ßt es, ‚die Zusammenarbeit ist sehr gut‘, einschlie‎ßlich mit der Armee, der Gendarmerie und der Polizei. Die Art und Weise, in der die rumänischen Behörden und das Antonescu-Regime mit den Juden aus Bessarabien, der nördlichen Bukowina und Transnistrien umgegangen sind, hat auf der Ebene der deutschen Führung Bestürzung ausgelöst, und ich beziehe mich hier sogar auf Adolf Hitler. Am 19. August 1941 sagt Hitler zu Goebbels: ‚In der jüdischen Frage handelt ein Mann wie Antonescu viel radikaler als wir es bisher getan haben.‘ Eine solche direkte Anerkennung von Hitler sagt sehr viel aus.“




    Im Juni 1942 stimmte die rumänische Regierung der Deportation der rumänischen Juden zu, die sich damals im Ausland befanden. So wurden 5.000 Juden überwiegend aus Frankreich nach Auschwitz deportiert, wo sie ihr Ende fanden. Die Vorgehensweise der Antonescu-Regierung sollte sich jedoch bald ändern, berichtet der Historiker Ottmar Traşcă.



    Die Situation ändert sich im Herbst 1942. Wir wissen sehr wohl, dass die Regierung von Antonescu im August 1942 die Deportation aller rumänischen Juden beschlossen hatte, angefangen mit den Juden aus den westlichen Landkreisen Temesch, Turda und Arad. Warum wurden sie letzten Endes aber nicht deportiert? Vor allem dank der Einflussnahme von Wilhelm Filderman, eines jüdischstämmigen rumänischen Politikers und Anwalts, der Antonescu kannte. Seine Stellungnahmen waren sehr gut konstruierte, argumentierte Interventionen. Filderman war sehr geschickt darin, einen äu‎ßerst sensiblen Punkt Antonescus zu berühren, nämlich die siebenbürgische Frage. Filderman fragte, wozu die Deportation der Juden überhaupt nutzen würde, solange Ungarn nicht das Gleiche tat. Die Deportation der Juden hätte Rumänien Kopfzerbrechen bereitet und Nachteile im Wettbewerb zwischen Rumänien und Ungarn um die Zugehörigkeit Siebenbürgens geschaffen. Ungarn hatte keinen einzigen Juden deportiert, jeglicher Druck aus Deutschland war zurückgewiesen worden. Fildermans Argument hatte Wirkung. Wir kennen au‎ßerdem die Interventionen des Barons Francisc Neumann, die Interventionen von Iuliu Maniu, die der Königinmutter Elena. Zusätzlich zu diesen Interventionen haben wir im Oktober 1942 durch die Gesandtschaft der Schweiz in Rumänien eine drastische diplomatische Stellungnahme der US-Regierung erhalten, in der die US-Regierung mit Vergeltungsma‎ßnahmen gegen rumänische Bürger in Amerika drohte, wenn die Deportationen von Juden nicht gestoppt würden. Und vor allem haben wir Stalingrad, das für die Haltungsänderung entscheidend war. Antonescu war pragmatisch, er war kein schwacher Heerführer, spätestens nach Stalingrad verstand er, dass Deutschland den Krieg verloren hatte. Anstelle der Deportation der rumänischen Juden in die Todeslager in Polen gab es im Dezember 1942 einen Wendepunkt in der Politik von Antonescu, nämlich die Zustimmung für die Auswanderung der Juden nach Palästina.“




    Doch das Belastende bleibt: Rumänien und Deutschland gingen in der Politik der Vernichtung europäischer Juden in den Jahren des Zweiten Weltkrieges einen gemeinsamen Weg. Obwohl sie letztendlich unterschiedliche Ansichten über die Endlösung“ hatten, geht die Verantwortung beider Länder in die Geschichte ein.