חיים (אנריקי) משה ביזיראנו (1846 או 1850–1931)
ממשיכים את הסדרה על אישיים יהודיים שמילאו תפקיד חשוב בהיסטורי של רומניה עם הרב והמשורר בשפות עברית ולדינו חיים בכור (אנריקי) משה ביזיראנו. ביזיראנו נולד בעיר סטארה זאגורה שבבולגריה, אז חלק מן האימפריה העותמנית, בשנה 1846 או בשנה 1850: שנת לידתו לא ידועה במדויק. בגיל 17 הוא קיבל הסמכה לרבנות. בימי המלחמה בין רוסיה לבין תורכיה שבשנת 1877, הוא נמלט לרומניה. בשנת 1878 נהיה דרשן בהיכל המפורסם ביותר של הקהילה הספרדית מבוקרשט, “קהל גראנדי”. הוא מילא משרה זאת משך 32 שנים, יחד עם המשרה של מורה לעברית ומנהל בית-הספר לבנים של הקהילה הספרדית. בשנת 1896 העביר שיעורי עברית בפקולטה לתיאולוגיה נוצרית שבאוניברסיטת בוקרשט. ביזיראנו התקרב לחוגי המשכילים שפעלו ברומניה ולרעיונות הרפורמה והחידוש לגבי ההיבטים החיצוניים של “דת משה” ושל החינוך היהודי. הוא השתתף בהקמתה של החברה ההיסטורית ע”ש ד”ר יוליוס ברש, שעסקה בתולדות יהודי רומניה. ההיסטוריון הרומני ניקולאי יורגא הער שעל יסוד המסמכים שגילה וחקר ביזיראנו התבררה נוכחותם של היהודים התורכיים (ספרדיים) בוואלאכיה בימי הנסיך מיכאי הגיבור, כאשר הם הגיעו בתור ספקים של הצבא העותמני. ההיסטוריון גריגורי טוצילסקו נהג להזמין את הרב לאוניברסיטה כדי לתרגם כתובות עבריות, תורכיות, פרסיות וערביות שעל מצבות. ביזיראנו אישר את תכנית הבנייה מחדש של ההיכל הספרדי הגדול “קהל גראנדי” בבוקרשט, שברחוב נגרו-וודא, בניין שחונך בשנת 1899. אחרי שנתיים, ברוח השינויים המחדשים, בבית-כנסת הנ”ל הוכנס עוגב שליווה את התפילות גם בשבתות ובחגים. לעתים קרובות, ביזיראנו היה אורח של המלכה אליזבתה של רומניה, שהעריכה את הכישרונות שלו. הוא שימש גם כמתרגם במשרד החוץ ובחצר המלוכה של רומניה. ביזיראנו עזר לגנרל הרומני ואסילי הרסקו-נסטורל בכתיבת תולדות מלחמת העצמאות של רומניה דרך תרגומם של כתובות ומסמכים מן השפות תורכית, פרסית וערבית. הוא השתתף בהקמת תנועת “חובבי ציון” ברומניה והתכתב עם תיאודור הרצל, מאקס נורדאו ואליעזר בן-יהודה, במיוחד לגבי שאילת תחייתה של השפה העברית, תוך כדי הדגשה על הצורך לאימוץ הרשמי של ההיגוי הספרדי של העברית. ביזיראנו ערך אוסף של 3,600 משלים ואמרות מן שאסף מן פולקלור הלדינו. בשנת 1910 נבחר כרב ראשי של העיר אדריאנופול ובשנת 1920 ממלא-מקום של רב הראשי של תורכיה. הוא עשה רושם רב על בני דורו בגלל ידיעתו הרבה בפילוסופיה, מדעים, ספרות ובלשנות (הוא דיבר 14 שפות, ביניהן ערבית). ביזיראנו היה חבר-מתכתב באגודה לגיאוגרפיה שבעיר פאריס, דוקטור לשם כבוד של הסמינר הרבני שבעיר וינה ופרש של כתר רומניה. במותו בשנת 1931 בעיר איסטנבול הוא כובד על-ידי נציגויות דיפלומטיות, נציגויות של דתות ובהשתתפותם של לעלה מ-10,000 איש.
