נשיא רומניה, קלאוס יוהניס, העניק את החסות הגבוהה של הנשיאות לחמישה אירועי תרבות שיתקיימו בשנת 2018. אחד מהם הוא המהדורה החמישית של פרויקט “גשרים של סובלנות” שתאורגן על ידי איגוד הקהילות היהודיות ברומניה יחד עם “בני ברית רומניה” בחודש מאי (16-17). האירוע יוקדש לתרומתם של המיעוטים הלאומיים לבניית רומניה המודרנית, בִּמְלֹאָת מאה שנה לאיחוד השטחים ההיסטוריים המאוכלסים ברובם על ידי הרומנים.
היכרות והבנת ההיסטוריה המשותפת נחוצים היום כדי לשמור על הסובלנות ולהַבָּעָתָהּ. התפתחות הסובלנות במדינה, נתינת כבוד ואמון יוצרות חברה חזקה, סולידרית ומשגשגת יותר. רעיונות אלה הובעו על ידי המשתתפים במהדורה הקודמת של הפרויקט האירופי “גשרים של סובלנות”, שנערך ב -14 ביוני 2017 באולם האקדמיה הרומנית. גם תוכניות החינוך הרומנית בנושא השואה והמאבק באנטישמיות קיבלו הַעֲרָכָות.
מאמן הכדורסל לונצו דוידסקו, שזכה פעמיים בגביע אירופה לאלופות עם מכבי תל אביב, נפטר בישראל בגיל 87. דוידסקו היה המאמן הטכני הרומני היחיד עם שני הגביעים בתיק. הפדרציה הרומנית של כדורסל הודיעה על פטירתו.
יליד בקאו, לונצו דוידסקו היה בוגר הפקולטה לחינוך גופני וספורט, קיבל את התואר שני בתכנון ומינון ביצועים ספורטיביים, ואף דוקטורט בפסיכולוגיה של ספורט. לאורך הקריירה שלו הוא הצטרף למספר קבוצות ברומניה, ישראל, הולנד ובריטניה. אחרי העליה לישראל, בשנות ה70 הוא הצטרף לצוות המאמנים של מכבי תל אביב, ותרם לזכיית הגביע של אלופות באירופה בכדורסל ב -1977 וב -1980, ושתי מדליות בגביע הבין-יבשתי בכדורסל. דוידסקו פעל גם בצוותי המאמנים הלאומיים של נבחרות הנוער והעתודה ברומניה ובישראל.
הוא השתתף בקורסי הדרכה בינלאומיים רבים למאמנים וכתב למעלה מ -35 ספרים ומחקרים בתחום הטכני-טקטי והמוסרי-רצוני בכדורסל, ואף הצליח ליצור שיטת אימון אישי מיוחדת.
הגזענות היתה בשנות השלושים של המאה שעברה אחת מצורות האפליה והרדיפה האכזריות ביותר שהאנושות המציאה. משבר הדמוקרטיה ועלייה בחוסר הסובלנות הובילו לחוקי הגזע, המשטר הראשון שהתחיל ליישם מדיניות כזאת היה גרמניה הנאצית, באמצעות החוקים האנטישמיים של נירנברג בשנת 1935.
גם ברומניה משבר הדמוקרטיה ב-1938 הוביל לעלייתם לשלטון של משטרים אוטוריטריים שהצביעו בעד והעבירו חוקים גזעניים, מכוונים נגד האוכלוסייה היהודית. שוחחנו עם ליאה בנימין על החקיקה הגזענית האנטישמית ברומניה, הן כהיסטוריונית והן כעֵדַת ראייה בשנות הארבעים.
“החקיקה האנטישמית מופיעה עוד לפני עלייתה לשלטון של ממשלת אנטונסקו, היא מופיעה בזמן שילטון ממשלת גיגורטו, למעשה באוגוסט 1940, תחת הכותרת “המעמד המשפטי של היהודים ברומניה”. לפני זה, ממשלת גוגא העבירה את חוק “בדיקה מחדש” של זכאות לאזרחות ב -1938, והחוק נאכף ב -1939, לאחר נפילתה של הממשלה. זהו החוק הראשון שפגע בקטגוריה חשובה של האוכלוסייה היהודית ברומניה. על פי “חוק בדיקה מחדש של הזכאות לאזרחות”, כ -200,000 יהודים איבדו את אזרחותם. במסגרת זו, הם איבדו מגוון שלם של זכויות, קודם כל, את הזכות לעבוד וזכות הקניין. אחרי זה בא חוק קלאסי גזעני בשם “המעמד המשפטי של יהודי רומניה” שבו היו לא רק הוראות משפטיות אלא גם הגדרת מיהו יהודי, ומי נכלל בקטגוריה הזאת. במובן מסויים זהו החוק שעליו מבוססים חוקי הגזע של ממשלת אנטונסקו.”
הדם כמטפורה וקריטריון מדעי עליון, יחד עם ביולוגיה כרשות אקדמית הופכים את הביו-פוליטיקה לפרדיגמה עבור תורת המשפט. ליאה בניימין אמרה שבתחילת שנות ה40, בזמן ממשלת יון אנטונסקו, החקיקה קבעה את המוצא האתני של הפרט על פי המורשת הגנטית.
“לכל חוק שאומץ על ידי ממשלת אנטונסקו יש מבוא כזה, שמגדיר את השייכות לעם היהודי. השייכות הזאת היתה מותנית על ידי קריטריון הדם. המסורת היהודית קובעת מי יהודי לפי דת האם, אבל על פי החוק הגזעני של משטר אנטונסקו, השייכות האתנית של האב נחשבת שווה לזו של האם. אז האמינו שמבנה הדם הרבה יותר חזק אצל גברים מאשר אצל נשים, ושפגמים ואופי מועברים בצורה ברורה יותר מן הזכר אל הילד, מאשר מן האם. אני חייבת לומר כי “המעמד המשפטי של היהודים” מופיע ב -8 באוגוסט 1940, ומייד, יומיים או שלושה אחרי, הועבר חוק שאסר נישואים מעורבים. המשרדים של הרשויות המקומיות לא נישאו יותר אנשים שייכים לקבוצות אתניות שונות. לו רומני היה רוצה להתחתן עם יהודיה, לא היתה להם שום דרך להינשא. היו מקרים שבהם בני זוג נשויים התגרשו מתוך הבנה הדדית, לא בגלל שהם נאלצו להיפרד, לא היתה הוראה חוקית כזו. אבל במקרים מסוימים, בני הזוג התגרשו כדי לא להקשות על מצבו של השני”.
החקיקה החדשה התייחסה גם לילדים של זוגות מעורבים. שאלתי את ליאה בניימין מה היה מעמדם המשפטי.
“זה היה קשור להגדרה “מיהו יהודי”. אם האב היה יהודי, אפילו אם כבר נפרד מאמו הרומניה (או הנוצריה),עדיין הילד היה נחשב כיהודי. פרסמתי ספר זיכרונות על אמהות נוצריות בבוקרשט שמחו על כך שילדיהן הוצאו ממערכת החינוך משום שנחשבו ליהודים. עצומה כזו של אמהות נוצריות נחתמה על ידי אמה של ינינה יאנושי, אשתו של הפילוסוף יון יאינושי. אמה היתה נוצרייה אורתודוקסית, אביה היה יהודי, והיא היתה תלמידה בבית ספר אוונגליסטי שממנו גורשה. אז הילדים מנישואי תערובת אלה היו נחשבים ליהודים. דוגמה נוספת היתה הפילוסוף קונסטנטין יונסקו-גוליאן, אביו היה יהודי, אמו נוצרייה, והוא היה נחשב כיהודי”.
על בסיס חוקי הגזע גם ילדה בשם ליאה בניימין גורשה מבית הספר. שאלתי אותה מה זכרונותיה לגבי מה שהתרחש.
“ההלם הראשון היה בשנת 1940, כאשר הועבר חוק גירוש הילדים יהודיים מבתי הספר. אז משפחתי ואני היינו גרים בעיר בשם טארנאבני. הייתי בכיתה ג ואהבתי את בית הספר. התלהבתי ממנו והייתי מתעוררת כל בוקר בשעה 6 כדי לא לאחר. מנהל בית הספר היסודי שבו למדתי יחד עם ילדים יהודיים אחרים קיבל צו שלפיו למחרת בבוקר היה אמור לאסוף את כל התלמידים בחצר בית הספר ולקרוא בנוכחותם בגאווה רבה את החוק האוסר לילדים היהודיים גישה לבתי הספר הרומניים. המנהל, איש מתון עם שכל ישר, הלך לרב העיר הקטנה שלנו במהלך הלילה וביקש ממנו לגשת לכל הבתים שבהם גרו ילדים שלמדו שם ולהודיע להם לא לבוא למחרת לבית הספר. זאת כדי למנוע מהם להיחשף לסיטואציה משפילה שכזאת. ואמא שלי באה אלי בשש בבוקר ואומרת לי שאני כבר לא יכולה ללכת לבית הספר. זה היה הלם גדול בשבילי“.
החקיקה הגזענית האנטישמית הרסנית והבלתי הוגנת הזאת בוטלה יחד עם נפילת הממשלה הפשיסטית ב-1945.
רומניה ממשיכה לתמוך בפתרון שתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתקיימות זו לצד זו בשלום וביטחון. עמדת ארצינו בעניין מעמדה של העיר ירושלים נשארת בהתאם עם החלטות מועצת הביטחון והעצרת הכללית של האו”ם בנושא, אמר שר החוץ, תיאודור מלשקאנו, בראיון בלעדי עבור רדיו רומניה, לאחר פגישתו ביום רביעי עם שגרירי מדינות ערב בבוקרשט.
החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות מ 21 בדצמבר 2017 ממליצה למדינות החברות באו”ם להימנע מלהקים משלחות דיפלומטיות בירושלים ולהגביר את המאמצים הבינלאומיים למען שלום בר-קיימא, כולל והוגן במזרח התיכון.
“חזרנו ואמרנו שוב את עמדתה של רומניה, שתומכת בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, דרך יישום פתרון שתי המדינות: ישראל ופלסטין. (…)האופציה היחידה היא חידוש הדיאלוג הישיר בין הצדדים ופתרון הוגן ובר קיימא של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המשרת את אינטרסים של שני הצדדים ותורם להבטחת השלום והיציבות במזרח התיכון, כולל מעמדה של ירושלים”, אמר ראש הדיפלומטיה הרומנית, תיאודור מלשקאנו.
כאשר נשאל האם הוא שוחח עם שגרירי מדינות ערב על מעבר פוטנציאלי של שגרירות רומניה מתל אביב לירושלים, השיב מלסקאנו כי לא היו שאלות ישירות בנושא. גם עמדתה של רומניה אושרה מחדש בדיוני האו”ם ובשיחת הטלפון בין נשיא רומניה, קלאוס יוהניס, וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הדברים מאוד ברורים וקבוצת המדינות הערביות מעריכה מאוד את תפקידה של רומניה כמקדמת אקטיבית של פתרון סכסוכים דרך שלום ותמיכתה המתמדת במדיניות הדיאלוג והמשא ומתן, הוסיף השר הרומני.
“המפתח למציאת פתרון המבטיח יציבות וביטחון אזורי ובינלאומי היא קידום ועידוד של דיאלוג עִקְבִי ומעשי”, אמר מלשקאנו.
פסל החזה של הסופר וחתן פרס הנובל לשלום אלי ויזל (1928-2016), ייחנך בסיגט (צפון רומניה) באביב הקרוב, הודיע רדיו סיגט.
פסל החזה ימוקם בחצר בית הזיכרון אלי ויזל וייחנך בחודש מאי בנוכחות אלישע ויזל, בנו של חתן פרס הנובל ואשתו של אלי ויזל, מריון ויזל.
הפסל ממומן בנדיבות על-ידי אנטון פישמן, תושב סיגט לשעבר והוא יצירתו של הפסל יואן לאדיה. באמריקה ובאירופה רחובות רבים נושאים את שמו של המדען שנולד בסיגט, הרחוב האחרון נחנך בניו יורק.
כעת שלושה רחובות בצרפת, אחד בישראל, ספרד וגרמניה נקראים על שמו של אלי ויזל, יליד סיגט וניצול השואה.
הנשיא קלאוס יוהניס שוחח ביום שישי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו על מעמדה של ירושלים ועל ההתפתחויות לאחר קבלת החלטה של העצרת הכללית של האו”ם בנושא.
שיחת הטלפון התרכזה על מצב היחסים הבילאטרליים בין רומניה לישראל, פרספקטיבות לפיתוחם וגם כן על ההתפתחויות סביב החלטת העצרת הכללית של האו”ם על מעמדה של ירושלים ב -21 בדצמבר 2017. “ראש הממשלה נתניהו העריך במיוחד את יחסי הידידות ההדוקים בין שתי המדינות והעמים, מבוססים על אינטרסים משותפים, ובמקביל הודה לרומניה שנמנעה בהצבעה בעצרת הכללית של האו”ם בדצמבר שעבר על מעמדה של ירושלים”, נמסר מבית הנשיא.
הנשיא יוהניס ציין שבשנת 2018 חוגגים שבעה עשורים של יחסים דיפלומטיים רצופים בין שתי המדינות, 70 שנה מהקמתה של מדינת ישראל וגם מאה שנים מאז איחוד רומניה. נשיא רומניה הבטיח כי המדינה שלנו ממשיכה לתמוך בפיתוח, חיזוק וגיוון היחסים האסטרטגים עם ישראל.
על מעמדה של ירושלים, קלאוס יוהניס חזר ואמר שעיקרי העמדה הרומנית באו לידי ביטוי בהצבעה וב”הסבר על ההצבעה” בעצרת הכללית של האו”ם. על פי עמדה זו שאושרה על ידי נשיא רומניה לפני ההצבעה על בסיס הצעתו המנומק של משרד החוץ הרומני, ירושלים היא נושא מרכזי בשיחות השלום ויש לקבוע את מעמדה לאחר הסכם ישיר בין הצדדים.
רומניה הדגישה שיש צורך בהסדר צודק ובר-קיימא עבור הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על-ידי יישום “פתרון שתי המדינות”, ישראל ופלסטין, המתקיימות בשלום ובביטחון כאופציה יחידה שמסוגלת לענות לשאיפותיהם של שני הצדדים. עמדתה של בוקרשט על מעמדה של העיר ירושלים היא בהתאם עם ההחלטות של מועצת הביטחון של האו”ם ושל העצרת הכללית של האו”ם. ב”הסבר ההצבעה”, עמדתה של רומניה היא שיש צורך ברגיעה, שרומניה מעודדה את הצדדים לחדש את הדיאלוג הישיר כדי לקדם את תהליך השלום, וכי יש לחדש את המאמצים הבינלאומיים סביבו, ובקונטקסט הנוכחי עיתוי קידום היוזמה בעצרת הכללית של האו”ם התקבל בהסתייגות בצידה של רומניה, וזאת הסיבה למניעה בהצבעה.
החלטה על העברת השגרירות של רומניה מתל-אביב לירושלים יכולה להתבסס רק על הפרמטרים הנזכרים לעיל, תוך התחשבות בהתפתחויות העתידיות בתהליך השלום במזרח התיכון, ובמסגרתו על סוגיית מעמדה של ירושלים, נמסר
הסופר הישראלי ממוצא רומני אהרון אפלפלד, אחד הקולות החשובים ביותר של הספרות הישראלית, ניצול השואה, נפטר בגיל 85. עבודתו, המוקדשת בעיקר לחיים היהודיים באירופה לפני השואה ובמהלכה, תורגמה לשפות רבות.
הוא נולד ב- 1932 בכפר ליד צרנאוצי (Cernăuţi), עיר רומנית הנמצאת היום בשטח אוקראינה, במשפחה יהודית. אמו נרצחה בידי הנאצים, והוא גורש יחד עם אביו למחנה ריכוז אשר נמלט ממנו לבדו בשנת 1942 ושרד ביערות. הוא נתפס על ידי הרוסים, ועבד כטבח במשך תשעה חודשים בצבא האדום, אותו עזב ב -1945. כעבור עוד שנה עלה לארץ ישראל. בשנת 1957 פוגש אהרון אפלפלד את אביו, ששרד אף הוא את מחנה הריכוז.
ספרו הראשון ראה אור ב1962 ולאחריו פירסם כארבעים רומנים וספרי שירים נוספים. באוטוביוגרפיה שלו Histoire dune vie (1999) הוא מספר איך שרד את השואה. הסופר קיבל פרס ישראל ב1983 ופרס מדיציס לספרות זרה ב2004 עבור האוטוביוגרפיה שלו. אפלפלד לא רצה להיות מתואר כסופר שואה וגלות אף-על-פי שספרותו מהווה קול לאלו שלא הצליחו לשרוד.
פרופסור לספרות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, משנת 1979 ועד פרישתו, פרסם אפלפלד את הספר האחרון שלו ” תימהון” בסתיו האחרון. עד כה הופיעו בשפה הרומנית, הכרכים: בדנהיים 1939 , על כל החטאים , קטרינה , סיפור חיים ו אהבה לא צפויה .
ממשלת מדינת ישראל “משתתפת בצער משפחת המלוכה ושל העם הרומני על מותו של המלך מיכאי הראשון של רומניה, ידיד של העם היהודי”, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בהודעה ששלח שגרירות ישראל בבוקרשט.
ראש ממשלת ישראל דיבר בהודעה על המימד ההיסטורי של מעשי משפחת המלוכה הרומנית במלחמת העולם השנייה: “אנו זוכרים בהערכה את התגייסותה של משפחת המלוכה – בדגש על אמו של מיכאי, המלכה אלנה, שהוכרה כחסידת אומות העולם – בימים האפלים של שואת יהודי רומניה”.
