העולם ציין את 82 השנים שעברו מאז ליל הבדולח, מאז הפוגרום שהנאצים ביצעו נגד יהודי גרמניה ב09 וב10 בנובמבר 1938.
לרגל ציון אירוע אנטישמי זה, שגריר ישראל ברומניה, דיוויד סרנגה כתב את הדברים הבאים: “לאחר 82 השנים שעברו מאז ליל הבדולח, הרחובות נוקו מרסיסי זכוכית, אך האנטישמיות עדיין מראה את פניה. לכן עלינו החובה לא לשכוח לעולם את אחינו ואחיותינו. עלינו להוציא לאור את זוועות העבר, לחנך וכך לבנות עתיד בטוח יותר. “
סגן נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, סילביו וקסלר, קיבל מנשיא רומניה, קלאוס יוהניס, את אות המסדר הלאומי בדרגת אביר על תרומתו החשובה לשימור זכרם של קורבנות השואה, על ייזום פרויקטים של חקיקה שהתמקדו במניעה ובמאבק באנטישמיות, כמו גם עבור השירותים שהובאו לרומניה בתחום הדיפלומטיה הפרלמנטרית.
קבלת את אות על הפעילות המיוחדת שלך במונחים של ייצוג בכבוד, במסירות ובאחריות של הקהילה היהודית הרומנית בפרלמנט. האות אמהווה הכרה בתרומתך לחיזוק היחסים המיוחדים בין רומניה לישראל, לקידום תדמית הקהילה היהודית ברומניה ולקיום קשר מיוחד עם יוצאי רומניה החיים בישראל. הפרס מתגמל את המאמצים לשמר ולכבד את זכרם של קורבנות השואה על ידי ייזום ותמיכה בהצלחה של פרויקטים של חקיקה המוקדשים למניעה ולמלחמה באנטישמיות, אמר נשיא יוהניס.
ראש המדינה ציין כי היהודים שהיו ברומניה הפכו לאזרחי המדינה על בסיס חוקת 1923, אך למרבה הצער, החקיקה אנטישמית שאומצה בשנת 1938 ביטלה את הזכאות הזו ובישרה את הפרק החשוך ביותר בתולדותינו: רדיפת היהודים ופשעי השואה. הרוע יכול לנצח שוב ואנו מוצאים זאת לעתים קרובות בשיח גזעני, אנטישמי, בשנאת זרים, אשר כיום לובש צורות שונות כחלק מטכניקות מניפולציה בעלות השפעה רבה. החוק ויסומו על ידי הרשויות, דחייה מתמדת ומהירה של ניסיונות לשכתב את העבר, להכחיש את העובדות שהחשיכו את ההיסטוריה של המאה העשרים,המאמץ לחנך את הדורות הצעירים ברוח הכבוד לזולת, ללא קשר למוצא או דת, לצד המאמץ ליצור אוירה של דיאלוג וחופש במרחב האחדות האירופית, כל אלה יכולים לעצור את הרוע ועלינו לעשות זאת, אמר הנשיא.
סילביו וקסלר אמר כי הוא מעריך את הכבוד שניתן לו והזכיר כמה חוקים שיזם: החוק למאבק באנטישמיות והחוק להקים את המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית והשואה ברומניה.
סגן נשיא סילביו וקסלר מתח ביקורת על חבר הפרלמנט קטלין רדולסקו על ההשוואה בין הצעדים שננקטו על ידי הרשויות בהקשר למגיפה לסבל היהודים באושוויץ.
סגן נשיא פדרציית הקהילות היהודיות ברומניה, סילביו וקסלר, מתח ביקורת על חבר הפרלמנט קטלין רדולסקו, אקולוג, סוציאל-דמוקרט לשעבר, על ההשוואה בין הצעדים שנקטו הרשויות בהקשר לפנדמיה למה שקרה במחנה ההשמדה אושוויץ.
הרגיז אותי לקרוא את ההשוואה האבסורדית בין הצעדים שננקטו על ידי השלטונות הרומניים לאושוויץ, מקום של פשע ורוע מוחלט, השוואה שנעשתה ע”י חבר הפרלמנט קטלין רדולסקו. שוב, פוליטיקאי רומני משתמש באלמנט מהתקופה הנוראית ביותר בתולדות האנושות והופך אותו לדבר מה על ידי שימוש בהקשר לא הולם. אני מגנה בתוקף גישה כל כך לא מובנת, כתב וקסלר.
בלי קשר לדעות שיש למישהו בנוגע לפעילות הממשלה, לגבי הצעדים שמקדמים הרשויות, השוואות, ניסוחים וגישות כאלה אינם מקובלים מאף אחד, במיוחד מפוליטיקאי, חבר פרלמנט. אי אפשר לתאר במילים את סבל השואה והכאב שהתקופה הזו השאירה מאחוריה. להתייחס לתקופה זו בקלות דעת זה מסוכן במיוחד עבור החברה שלנו. כל הניסיונות להציג, במישרין או בעקיפין, את זכרם של קורבנות השואה ואת דרמת השואה עצמה, עם כל המשמעות שלה, כאלמנטים בשיח הפוליטי ובמערכת הבחירות חייבים להיפסק באופן מיידי ולא לחזור על עצמם, כתב סילביו וקסלר. הוא סיכם את דבריו באומרו ש”זוועות שהתרחשו באושוויץ או בסוביבור, בשדות הבאג, דרך הגירושים לטרנסניסטריה, בפוגרומים או ברכבות המוות, אני לא חושב שיש את היכולת להביע, באף אחת משפות העולם, את הנזק שגרמו לאנושות עצמה. “
קטלין רדולסקו הצהיר כי הוא מעולם לא קיבל את הדרך בה הממשלה הליברלית מטפלת בגמלאים, ממשלה שלדעתו הגיעה להסכמות עם האופוזיציה וביחד פעלים כנגד הקשישים. הוא גם אמר כי הממשלה מטפלת בקשישים “כמו באושוויץ” בכך שהיא הגבילה את זכותם הבסיסית לנוע בחופשיות, אך לא באה לעזרתם , כמו למשל ,לספק להם מסכות מגן
שגריר גרמניה, CORD MEIER KLODT, הנציח את קורבנות השואה. יחד עם ד”ר אוראל וויינר, נשיא הפדרציה לקהילות יהודיות ברומניה, עם הרב הראשי רפאל שפר ועם סגן נשיא הקהילות היהודיות ברומניה, סילבי וקסלר, בנוכחות אנשי הקהילה היהודית, השגריר הגרמני הניח זר לזכר קורבנות השואה בבית הכנסת CORAL.
הוא כתב: “יחד אנו זוכרים את קורבנות הזוועות הכואבות. אני מודה מאוד לקהילה היהודית ברומניה על כך שאני יכול לעשות זאת כאן בבוקרשט, כחבר בין חברים” .
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה אלי ויזל הכריז על התחרות הבינלאומית להקמת התערוכה הקבועה של המוזיאון הלאומי להיסטוריה היהודית ושואה ברומניה. אדריכלים מרומניה ומחוצה לה מוזמנים להשתתף בתחרות, בעקבותיה המארגנים יבחרו את הפרויקט האדריכלי הטוב ביותר לעיצוב המוזאון. את כל פרטי התחרות ניתן למצוא באתר האינטרנט של המכון. המועד האחרון להגשת פרויקטים הוא 7 בדצמבר 2020. בחירות המארגנים יפורסמו ב 14 בדצמבר.
המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית והשואה ברומניה שואף להציג ולקדם את ההיסטוריה, התרבות והמסורות של הקהילות היהודיות במסגרת תהליכי המודרניזציה של רומניה. מכון ויזל קובע כי המוזיאון יוקם בעזרת תרומות אירופאיות, לאומיות ותרומות פרטיות. תאריך יד לפתיחתו הוא 2024.
בספטמבר 2016 הוזמן המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה אלי ויזל לארגן, לתאם ולהקים את המוזיאון העתידי. לאחר חסימת הפרוייקט ע”י סגן ראש העיר בוקרשט,שלוש שנים לאחר פירסום היוזמה, על פי חוק מס. 174 לשנת 2019, בניין במרכז עיר הבירה, הממוקם בקאלה ויקטורי מס. 218, הועבר להנהלת מכון אלי ויזל במטרה לבנות את המוזיאון העתידי.
המוזיאון יוקם באחד האזורים ההיסטריים במרכז העיר, בCALEA VICTORIEI בבניין Banloc-Goodrich, שתוכנן על ידי האדריכל הרומני הידוע OCTAV DOICESCU במהלך שנות הארבעים של המאה העשרים. בזמנו, בבניין שכנו משרדי יצרנית הצמיגים האמריקאית Goodrich.בבוקרשט.
במסגרת ציון 79 שנים שעברו מאז גירוש יהודים מרומניה לטרנסניסטריה, המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה אלי ויזל ארגן טקס הנצחה בבוקרשט, באנדרטת השואה, ביום הלאומי לזכר הקורבנות. הטכס התקיים ב- 9 באוקטובר, יום שבו, ב 1941 החל גירוש היהודים לטרנסניסטריה, איזור שבאותה עת היה תחת שליטת רומניה.
באוקטובר 1941 גורשו לטרנסניסטריה יותר מ- 35,000 יהודים מצפון רומניה. בין השנים 1941 ל -1943 גורשו עוד כ1180000 יהודים נוספים. כ120,000 יהודים מרומניה ו -11,000 רומא ניספו במחנות ובגטאות בטרנסניסטריה.
בהודעה שהעביר לעיתונות, הנשיא קלאוס יוהניס כתב שביום זה אנו מחווים זכר אדוק לקורבנות השואה ומכבדים את הניצולים. אנו מוקיעים בתוקף את הזוועות הללו שהשחיתו לנצח את ההיסטוריה שלנו. בשם כל הרומנים, אני חוזר ואומר בכל כח שלעולם לא נשכח את הקורבנות התמימים ואנו מתחייבים שלא לאפשר לחזור על טרגדיה דומה. מי שרוצה למחוק את השואה מההיסטוריה, כמו גם אלה שמנסים לטהר פושעים, שותפים לרוע הנורא הזה, אמר יוהניס.
ראש הממשלה לודוביק אורבן אמר כי כיבוד קורבנות השואה הוא חובה בסיסית של רומניה אך גם סימן לנורמליות, שמראה שמדינתנו למדה מהלקחים של פעם. חובתנו היא להבטיח כי זכרם של קורבנות השואה ברומניה יישאר חיי ובלתי נגוע בניסיונות לשכתב את ההיסטוריה וכי העם הרומני יעמוד בפיתויי הפופוליזם, הציניות הגזענית, שנאת זרים, פונדמנטליזם וקיצוניות בצורות שונות המסכנות ערכים דמוקרטיים ואת האנושות שבנו, הוסיף אורבן.
הנצחת השואה היא הנחה אחראית, מודעת וכנה של פרק כואב בהיסטוריה ואת הזיכרון הזה צריך להיות מלווה, בתקיפות, בהגנה על זכויות האדם, הסובלנות והגיוון, אמר יו”ר לשכת הצירים, מנהיג מפלגת האופוזיציה הראשית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. , מרסל ציאלאקו. הוא ציין כי רומניה עברה דרך ארוכה ומשמעותית במניעה ובענישת האנטישמיות והכחשת שואה.
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל” חידש באתרו את סדרת סיפורי החיים מהשואה, “שיעור היסטוריה אחרת”. הסדרה המשיכה בפרסום חומר על יהודים בדרום בוקובינה וגירושם לטרנסניסטריה.
המכון מציג את סיפורה של מרים קורבר-ברקוביצי, ניצולת הגירושים לטרנסניסטריה, ילידת 1923 מקמפולונג, מחוז סוצאבה, צפון רומניה.
בין ספטמבר 1940 לסתיו 1941, כמו כל היהודים שחיו בשטח שתחת שליטת רומניה, נאלץ מי שנמצא בקמפולונג לציית לתקנות האנטישמיות: הרישיונות המסחריים שלהם נשללים, הודחו מהצבא, מהחינוך, ביצעו עבודות כפייה, ונכסיהם הוחרמו. היהודים , מקמפולונג ומסביבתה, 6118 במספרם, גורשו ב- 12 באוקטובר 1941. המגורשים הוכנסו לעגלות בקר, כשבכל עגלה נדחסו 60 עד 70 אנשים, והובלו ליעד לא ידוע. ב- 16 באוקטובר הם חצו את הגדה המזרחית של דניסטר והגיעו למוגילב, כיום באוקראינה. המסע שלהם המשיך לגטאות ביישובים שונים של המחוז: Șargorod, Copaigorod, Djurin, Murafa.
מכיוון ששני הסבים היו חלשים מאוד, משפחת קורבר החליטה להשאיר אותם במקלט לקשישים שהוקם במוגילב. . שאר בני המשפחה עברו לגטו DJURIN. כדי לשרוד הם עבדו, מכרו בגדים וחפצים אחרים שהובאו מהארץ או גנבו. הם סבלו בהפטיטיס ובטיפוס. רק פעם אחת הגיע אליהם כסף שנשלח על ידי קרובי משפחה שנותרו בארץ, אך גם אז קיבלו חלק קטן מהסכום שנשלח.
הזיכרון הכואב ביותר של מרים קשור לאובדן סבה וסבתה. שניהם נפטרו בינואר 1942, שלושה חודשים לאחר שהגיעו לטרנסניסטריה. מרים איבדה גם דודה, בת דודה ובתה של דודתה, בת השנתיים. באפריל 1944, לאחר שחרור הגטו על ידי הצבא הסובייטי, מרים הלכה הביתה עם 9 אנשים. אמה ואחותה, סילביה נשארו מאחור כדי לחכות לשובו של אביהם.
לאחר המלחמה משפחת קורבר נשארה ברומניה. מרים וסילביה חזרו ללימודים, סיימו את לימודיהן בפקולטה לרפואה והתחתנו. מרים הפכה לאחת מרופאי הילדים המוערכים ביותר ברומניה, וסילביה עבדה בתחום המחקר הרפואי. מרים חזרה לCAMPULUNG רק פעם אחת, אך , בגלל זכרונותיה, היא לא יכלה להישאר בעיר.
כחלק מפרויקט רחב יותר לחינוך הדורות, על השפעת טרגדיה של השואה על האנושות, סגן נשיא איגוד הזיכרון העברי, ד”ר אלכסנדר הכט, דיבר בפני קבוצת סטודנטים, על האירועים שמשפחתו חוותה במלחמת העולם השנייה. . המוזיאון לזכר השואה בצפון טרנסילבניה, בSIMLEU SILVANIEI אירח את האירוע.
מחוז סלאז היה אחד המחוזות שבו יהודי המקום נפגעו ביותר במהלך השואה. למעלה מ- 8,500 יהודים גורשו במאי-יוני 1944 מגטו CEHEI, למחנות הריכוז והשמדה בפולין הכבושה.
בין 1942 לבין 1944 יותר מ -5,000 גברים ונערים גורשו למחנות עבודות כפייה . משפחתו של אלכסנדר הכט הייתה ביניהם: האב גורש לגדוד עבודות כפייה והאם לאושוויץ-בירקנאו.
לסיפור החוויות האלה יש השפעה מיוחדת על הדור הצעיר, ומעוררת עניין רב במחקר תולדות מלחמת העולם השנייה והשואה, אמרו מארגני הסמינר
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה “אלי ויזל” מתח ביקורת על החלטתו של שופט שהחליט לסגור תיק חקירה פלילית נגד חנות אונליין שמכרה מוצרים עם דמויות ומסרים של פושעי מלחמה, פשיסטים רומנים, מוצרים שלפי החוק הם אסורים למכירה.
“הפרת החוק אינה כה חמורה, וההליך הפלילי הוא מעט יקר!” – סיכם באירוניה, המכון בהודעתו.
בשנת 2018 הגיש המכון תלונה במשטרה לפיה חנות אונליין מוכרה מוצרים האסורים על פי חוק. במהלך החקירה הפלילית הודה מנהל החנות כי מכר מוצרים אלה מבלי לדעת את החוק. הוא התנצל על מעשיו.
מאז 2018 דרשו החוקרים, שוב ושוב לסגור את החקירה הפלילית. בכך הם התעלמו מהטענוות שהמכון הציג בפניהם ולמעשה הם קיבלו את טענות בעל החנות. . החוקרים בחרו להתעלם מהעובדה שהחשוד קידם מכירת המוצרים באמצעות שירות הפרסום של פייסבוק וזאת למרות הזהרות המשתמשים שהוא עובר על החוק.
החוקרים התעלמו מהעובדה שמשתמש בפייסבוק הציע לחשוד להכין חולצת טריקו “עם צלליות של יהודים תלויים על מוטות, ממש כמו באודסה” (מעשי זוועה במהלך הטבח האנטי-יהודי באוקטובר 1941). המוכר אכן יצר חולצת טריקו לפי דרישה זו והוציא אותה למכירה באתר.
בדף ההסבר של החלטה לסגור את החקירה הפלילית, השופט מראה כי “המעשה גרם נזק מינימלי לערכים החברתיים”. השופט גם כתב שהוא התרשם מכנות התנצלות המוכר. כמו כן השופט גילה הבנה רבה כלפי המוכר שלפי דבריו ביצע את העבירה אך ורק מסיבות מסחריות.
מכון אלי ויזל גינה את ההחלטה והטיל ביקורת על בית המשפט על החלטה שהתעלמה מהערכים המוסריים הקשורים לזכר קורבנות השואה.
נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, אורל וויינר, ביקר בפארק הזיכרון לשואה בספנטו גורגה שבמרכז רומניה. הוא נפגש עם ראש העיר ANTAL ARPAD ועם ראש הקהילה היהודית בעיר, הרמן רוזנר.
ב1944 750 יהודים מאזור זה גורשו לאושוויץ ורק כמה מהם שרדו, אמר אורל וויינר. בפארק הזיכרון של יהודי ספנטו גורגה ומחוז טרי סקאונה לשעבר (כיום מחוז קובאסנה) מוצבות 52 אבני זיכרון. ויינר אמר שהוא יודיע על פתיחת הפארק ברומניה ובחו”ל. . הוא ציין כי בחו”ל מעריכים את רומניה על פעולות שמירת זיכרון השואה, ועל ארגון אירועים חשובים כדי לא לשכוח את הפשע נגד האנושות שביצעו הנאצים והמדינות ששיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית.
תושבי ספאנטה גורגה ממלאים את חובתם ולא שוכחים מה קרה כאשר כל האוכלוסייה היהודית באזור הייתה בגטו ונשלחה לאושוויץ, הוסיף נשיא הפדרציה.
ב- 2 באוגוסט, יום הזיכרון האירופי לשואת אוכלוסיית הרומה, 15 צעירים יצאו טיול תיעודי במוזיאון לזכר השואה בSIMLEU SILVANIEI שבצפון טרנסילבניה. הביקור התקיים במסגרת הפרויקט “זיכרון והתנגדות לשנאה”, מיושם על ידי ארגון הנוער Go Free בשיתוף עם מוזיאון הזיכרון המקומי ובמימון חיל הסולידריות האירופית.
המשתתפים התבקשו לתעד את הדרמה בצוותים ולגלות את ההיסטוריה המקומית של הקהילה היהודית. הפגישה נמשכה בדיונים ומצגות בהנחייתו של DANIEL STEJERAN – מנהל המוזיאון ועם IONUT SERBAN שדיבר על שואת אוכלוסיית הרומה.
פרויקטים של Go Free מתמקדים בחינוך מגוון, קידום זכויות אדם, ובמאבק בדיבור שנאה בציבור. פעילות ראשונה נעשתה בביקור התואר כאן. הפרויקט “זיכרון והתנגדות לשנאה” נועד לארגן סדנאות ומפגשים לאורך השנה על מנת להבין כיצד מנגנוני השנאה, הגזענות וחוסר הסובלנות עובדים ומשפיעים על החברה.
המרכז העולמי “בני ברית” כיבד 16 יהודים, גיבורי השואה, שסכנו את חייהם במלחמת העולם השנייה כדי להציל יהודים מהשמדה. ביניהם נמצא FRED SARAGA (1891-1961), מנהיג הקהילה היהודית ברומניה. הוא הוביל משימות הצלה בטרנסניסטריה (כיום ברפובליקה של מולדובה), הוא ניהל משא ומתן לשחרורם של 2,000 יתומים מהסביבה שסכנה אותם. גם יצחק ארצי (1920-2003), מנהיג הפדרציה הציונית ברומניה, שהשתתף יחד עם FRED SARAGA במשימה להצלת ילדים יהודים בטרנסניסטריה, זכה לכבוד.
“בני ברית” החל בשנת 2011 במאמץ לתקן את התפיסה השגויה כי יהודים לא באו לעזרת יהודים אחרים בתקופת השואה. עד כה צויינו 330 יהודים על פעילות הצלה בלמעלה מ -15 מדינות, כולל רומניה. אלן שניידר, מנהל המרכז, אמר כי הוא פועל להוציא לאור את פעולות הצלת היהודים ע”י יהודים אחרים שסיכנו את חייהם כדי להציל את אחיהם שהיו בסכנת מוות ברחבי אירופה. רבים העדיפו להישאר ולהציל אחרים; חלק שילמו על כך בחייהם, אמר שניידר.
שואת יהודי צפון טרנסילבניה, טריטוריה שהייתה בזמנו תחת שליטה הונגרית, הונצחה לאחרונה בבית הכנסת הגדול בבוקרשט. אורל וויינר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, אמר כי בין המשימות האחרות על הפדרציה ישנו גם הצורך לשמור על להבת הזיכרון. רגע של סבל אנושי מרבי היה הגירוש של היהודים מצפון טרנסילבניה. תוך פחות משבוע הם נלקחו למחנות ריכוז נאצים, במיוחד לאושוויץ. אנו זוכרים את כל הסבל, כך שדבר כזה לא יקרה שוב לעולם ולא בשום מקום אחר, אמר ווינר.
טבריו רוט, נשיא האיגוד הציוני ברומניה, שהשתתף באירוע, , אמר:
ארגנו אירועי זיכרון כאלה בשנת 2014, 70 שנה לאחר גירוש היהודים מצפון טרנסילבניה, וארגנו, בשנה שעברה, צעדת זיכרון לרגל 75 שנה לגירוש יהודים מצפון טרנסילבניה. עברנו את מסע האימה הזה שנסעו אחינו, מעל 160 אלף יהודים, לפי הנתונים הרשמיים, שבמשך 30 יום, בשלושת אלפי קרנות רכבת,כש100 אנשים היו דחוסים בכל קרון, כשהם סבלו סבל נוראי, בלי מים, בלי אוכל, בלי אוויר. מגטאות צפון טרנסילבניה לבירקנאו. בבירקנאו הם נזרקו מהרכבות במקום הגעה מוקדש ליהודי צפון טרנסילבניה. רובם אפילו לא קבלו מספרים. הם נלקחו ישירות לתאי הגזים. ב2019 הינו שם עם 75 עולי רגל : כדי להנציח את הרגע הנורא הזה. היסטוריה איומה, היסטוריה שאין שני לה, מכיוון שבאירופה הכבושה הנאצית מעולם לא היה עוד רצח המוני כה מהיר ומסודר וכל כך חסר משמעות.
ב- 18 ביוני התקיים אירוע זיכרון שהוקדש לשואת יהודי צפון טרנסילבניה, איזור שב1944 היה בשליטת בהונגריה. בגלל הפנדמיה, את האירוע ניתן היה לצפות בשידור חי, מחוץ לבית הכנסת הגדול בבוקרשט, על ידי מספר מצומצם של אנשים. כמו כן האירוע שודר בעמוד הפייסבוק ובערוץ היוטיוב של הפדרציה לקהילות יהודיות ברומניה (FCER).
באירוע השתתפו אורל וויינר, נשיא FCER , פליקס קופלמן, נשיא הקהילה היהודית אורדיאה (צפון-מערבית), טבריו רוט, נשיא האיגוד הציוני ברומניה, רוברט שוורץ, נשיא הקהילה היהודית קלוז-נפוקה (צפון-מערבית), ד”ר ILDIKO GALERIU, חוקר במרכז לחקר ההיסטוריה היהודית ברומניה “וילהלם פילדרמן”, אדוארד קופפרברג, מזכ”ל התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה.
את הטקס הדתי ניהל הרב הראשי של רומניה, הרב רפאל שפר, והרב הראשי של הקהילה היהודית באורדיה, הרב שראיה קו.
מכון התרבות הרומני ICR תל אביב שידר ברשת, ב- 21 במאי, את הכנס “זיכרון והיבטים היסטוריים של השואה ברומניה”, כחלק מהפרויקט “קפה רומני”. האירוע ציין 76 שנים לגירוש היהודים ממרמורש (כיום בצפון רומניה) ושודר בדפי הפייסבוק והיוטיוב של המכון.
השתתפו פרופ דן מיכמן, חוקר במוזיאון יד ושם, ההיסטוריון רפאל ואגו, פרופסור באוניברסיטת תל אביב, ופנינה זילברמן, מייסד קרן תרבות סיגט בסיגו מרמטי, צפון רומניה, ומקדם שימור זכרם של קורבנות השואה ב רומניה.
פרופסור ואגו הציג את המסגרת ההיסטורית הכללית, תוך ניתוח השוואתי של המשטרים ברומניה והונגריה והטיפול על ידי שתי המדינות באוכלוסייה היהודית במהלך המלחמה, ואילו פרופ מיכמן דיבר על נושא הגטאות, במצגת שנקראה “גטאות פתוחים ברומניה: המורכבות של ההיסטוריה, הזיכרון והפיצויים “. פנינה זילברמן דיברה על פעילות שמירת זכרם של כ- 40,000 יהודי צפון טרנסילבניה שחיו באזור לפני השואה, פעילות שמבצעת קרן “תרבות סיגט”.
רפאל ואגו, יליד רומניה, הוא מייסד המרכז ללימודי רוסיה ומזרח אירופה באוניברסיטת תל אביב, מרכז אותו ניהל בין השנים 1982-1986. פרופסור דן מיכמן הוא ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם. פנינה זילברמן, לשעבר מנהלת מוזיאון השואה בטורונטו, נולדה בחיפה להורים רומנים וניצולי שואה, ומובילה פעילות חינוך ציבורית אינטנסיבית בנושא השואה באזור מרמורש.