Tag: שׁוֹאָה

שנת2025 מוכרזת ברומניה כשנתו של ‘הקרדינל יוליו הוסו’ , נמסר מטעם  האפיסקופיה הרומנית המאוחדת עם רומא, היוונית-קתולית, של קלוז’-גרלה (צפון-מערב רומניה). זוהי מתנה לכל בני הארץ הזו, הנקראים לגלות מחדש, תוך התבוננות בדמותו העדינה של יוליו הוסו, את ערך האחדות, האיחוד וההקרבה למען אמונה ואידיאלים. הזמנים בהם אנו חיים באמת זקוקים לדוגמא כזו, כי הערכים הללו עומדים מחדש למבחן, אמר המקור המצוטט.

שלושה רגעים בחייו של הקרדינל ממחישים בצורה זוהרת את ערך האחדות, הקהילה וההקרבה. הראשון שבהם התרחש בתקופת השואה, כאשר אחינו היהודים נרדפו, נעצרו וגורשו למותם, כתבה הכנסייה של קלוז’-גרלה. בזמנים הקשים ההם, כשרבים  סונוורו מאידיאולוגיות לא אנושיות, והאומץ קרס בפני הפחד, הוכיח הבישוף יוליו הוסו שהאחריות המוסרית היא מעל כל מגבולות אתניים או פוליטיים. אז הוא בחר להגיב בפומבי, בניסיון לעצור את הסערה האווילית ולתרום להצלת היהודים. מכתב הסטורי הופנה לכל הכמרים  והמאמינים היוונים-קתולים, וקרה להם לעשות כל שביכולתם כדי להגן על הנרדפים. הוא עצמו פעל בקלוז’ ובמקומות נוספים כדי להסתיר ולהגן על היהודים, תוך לקיחת סיכונים אישיים ומקצועיים גדולים , הוסיף המקור המצוטט.

הרגע השני קשור לאותה תקופה כואבת, שבה, בתקופת כיבוש טרנסילבניה על ידי הונגריה ההורטיסטית , שהה יוליו הוסו בקלוז’. כששמע שיש סיכון שהשלטונות יחליטו לסגור את הקתדרלה האורתודוקסית, בגלל המאמינים המעטים, החליט הקרדינל יוליו הוסו לא להישאר פסיבי ובתום הליטורגיה הזמין את מאמיניו ללכת לקתדרלה האורתודוקסית כדי להפגין נוכחות ותמיכה.

הרגע השלישי הוא זה של הקרבה מתקופת הרדיפה הקומוניסטית. אז השלטונות דרשו מהקרדינל יוליו הוסו לוותר על אמונתו. הוא ענה להם שאי אפשר לזרוק לא אמונה ולא עקרונות כמו בגד. באמצעות הביטוי המפורסם ‘אמונתנו היא חיינו’, הקרדינל ממחיש את העובדה שנוצרי מאמין לא יכול לנתק אמונה, ערכים ועקרונות מוסריים, בגלל הצורך הרגעי בפשרה, באופורטוניזם או בגלל פחדנות. כך הוא הפך לקדוש מעונה על שם אמונתו ביהושוע כתב קלאודיו, הבישוף של קלוז’-גרלה.

Iuliu Hossu (1885-1970) היה בישוף של קלוז’-גרלה, אסיר פוליטי, קרדינל, סנטור על פי חוק בפרלמנט הרומני, חבר כבוד (מאז 1945) של האקדמיה הרומנית. הוא הוכרז כקדוש על ידי האפיפיור פרנציסקוס בשנת 2019. הבישוף הוסו התנגד למעבר הכפוי של מאמינים יוונים-קתולים לכנסייה האורתודוקסית הרומנית. לאחר שסירב להפוך לנוצרי אורתודוקסי, יוליו הוסו הועבר לראשונה למנזר Căldăruşani (בדרום), ובשנת 1950, הוא נכלא בבית הכלא סיגט (מצפון). ב-1955 הוא נלקח ל-Curtea de Argeș (דרום), וב-1956, למנזר Ciorogârla (בדרום). כל העברות שלו ממקום למקום נעשו ע”י הקומוניסטים בכפייה.

המחזאי הישראלי מוטי לרנר, מחבר ההצגה “משפט אייכמן”, ביקר במתחם החינוך לאודה-רעות, בבוקרשט. לרנר התרשם מהתלמידים, מאיכות הפעילות החינוכית ומהערכים המטופחים בקהילה שלנו, כך נמסר מטעם המתחם החינוכי.

במהלך הביקור שוחח המחזאי עם התלמידים שהשתתפו בשנה שעברה בסימולציה של משפטו של אייכמן – משפט הדומה , שאורגן בפרלמנט הרומני. התלמידים שיתפו את החוויות והרגשות שהרגישו על הבמה, וסיפרו כיצד התרגיל הזה עזר להם להרהר בהיסטוריה ולהבין טוב יותר את היקף הסבל האנושי באותה תקופה.

אחד מרגעי המפתח של הדיון היה על התלמידים שהתנסות בחוויה זו ושהבינו עד כמה בעיות יומיומיות קטנות הן לא חשובות מול האתגרים והטרגדיות של אותם זמנים.

לרנר שיתף את התלמידים במחשבות שעלו בזמן כתיבת המחזה: “בזמן שעבדתי על המחזה הזה, תהיתי איך הרוע הצליח להשתלט על אייכמן, אדם שבכל זאת היה אדם עם מצפון. בתנאים מסוימים כל האנשים יכולים להיות מסוגלים למעשים אכזריים בצורה בלתי נתפסת. לקח חיוני: אנחנו בעלי מצפון שביכולתנו להחליט לא לבצע דברים שהם מנוגדים לצפוננו.

עיריית יאשי (צפון מזרח רומניה) יפתח פארק בשכונת קיורק’י. ראש העיר מיחאי צ’ריקה הודיע ​​כי לפארק העתידי יהיו שני תפקידים, בילוי והנצחה: לצורך כך בפארק תוצב אנדרטה המוקדשת לקורבנות השואה, אך יהיה בו גם שטח שיוקדש לקורבנות שנפלו במהלך שתי מלחמות העולם.

 שטח הפארק יהיה כ-6 דונם. שווי הפרויקט הוא 20 מיליון ליי (4 מיליון יורו). עבודות הבנייה יתחילו באביב 2025.

“סאטירה בזמן מלחמה” היה הנושא של האירוע שנערך ב-15 בנובמבר בגלריה ICR תל אביב במסגרת התערוכה הקולקטיבית “קול העם – יומן מלחמה”. התערוכה מתארחת ב-ICR ומאורגנת יחד עם מוזיאון ינקו-דאדא מעין הוד והמכון הצרפתי בתל אביב. התערוכה פתוחה עד ה-20 בנובמבר 2024.

התערוכה מכילה את יצירות  האמנים מעין הוד, שנוצרו לאחר הטבח שהחמאס ביצע ב-7 באוקטובר 2023 ובמהלך השנה שלאחר מכן. באירוע ב-15 בנובמבר השתתפו אנדי צ’אושו, אמן רב-תחומי ישראלי במקור מרומניה, וג’ורג’ שימרלינג, בלוגר ספרותי ישראלי, גם הוא במקור מרומניה.

אנדי צ’אושו, הציג את סדרת הקריקטורות “פתקי מלחמה”, המכילה יצירות שצויירו לאחר “השבת השחורה” , הקשורות לזעזוע של הפיגוע, מצב רוחה של האוכלוסייה, סבלם של בני הערובה והמצב הפוליטי הפנימי בישראל.  ליד אנדי צ’אושו, ומנהל -ICR, מרטין סלמון, שהיה מנחה האירוע, השתתף גם ג’ורג’ שימרלינג, מחבר הבלוג הספרותי הפופולרי בשפה הרומנית בישראל ‘החיים חוזרים לאחור’, הוא דיבר על האופן שבו הנסיבות של המלחמה השפיעה עליו, על אופן הכתיבה, כמו גם על האופן שבו ההומור הקל, האופייני לסגנונו הספרותי, הפך לסאטירה מרה, תחת משקלם של האירועים הטרגיים שחלו בישראל בשנה האחרונה.

רעיה זומר טל, מנהלת מוזיאון ‘ינקו-דאדא’ בעין הוד, הזכירה את העבודות מהתערוכה הקולקטיבית “קול העם – יומן מלחמה”, פרויקט שיזם המוזיאון בחודשיים הראשונים למלחמה. התערוכה, שאצר ניצן שובל, נפתחה בתחילת השנה בטימישוארה ולאחר מכן ב-Caransebeş (מערב רומניה), והגיעה ל-ICR תל אביב שנה לאחר היום הגורלי של 7 באוקטובר 2023.

ההיסטוריון האמריקאי גרנט טי הרווארד, מחבר הספר ‘מלחמת הקודש של רומניה’. הצבא, המוטיבציה והשואה’, ערך סיור ברומניה, בהזמנת המוזיאון הלאומי של בוקובינה. הוא נפגש עם קוראים מסוצ’בה, דורוהוי (צפון רומניה), יאסי (צפון מזרח), גלאטי (מזרח), קונסטנטה (דרום מזרח) ובוקרשט. החוקר הוזמן למרכז ללימודי ישראל, במסגרת בית הספר הלאומי ללימודים פוליטיים ומנהליים, שם שוחח עם התלמידים על תפקידו של הצבא הרומני בשואה.

בספרו שתורגם לאחרונה לרומנית, כותב הארווארד על 4 הסיבות העיקריות שהובילו חיילים לבצע זוועות בחזית המזרחית : לאומיות, אנטישמיות, דת ואנטי-קומוניזם. הספר מסביר את ההשלכות הרות אסון של מניפולציה אידיאולוגית ושנאה אתנית, תוך שימת דגש על חשיבות נטילת האחריות ההיסטורית.

הרווארד משרטט תמונה מושכת במיוחד של האופן שבו השפיעו אירועים בקו החזית על היחס ליהודים בשטחים הכבושים. בשילוב ההיסטוריה הצבאית עם הפרספקטיבה על המוטיבציה האידיאולוגית של הצבא הרומני, הספר מהווה תרומה חשובה להבהרת נושא זה, כתב ה-Los Angeles Review of Books.  המאמר מציע הערכה מחודשת של התפקיד שמילאה רומניה במלחמה שהחלה גרמניה הנאצית נגד ברית המועצות מנקודת מבט שפחות מטופלת בהיסטוריוגרפיה הרומנית, זו של המניעים הגזעיים והלאומיים שהיו בסיס לאלימות שביצעו החיילים הרומנים. בשטחים המשוחררים מבסרביה ומצפון בוקובינה, כתבה מיוארה אנטון, מהמכון להיסטוריה ‘ניקולה איורגה’.

גרנט טי הרווארד עובד במרכז להיסטוריה צבאית של צבא ארה”ב. הוא השיג את התואר הראשון שלו בהיסטוריה מאוניברסיטת בריגהם יאנג (2009) ואת התואר השני שלו מאוניברסיטת אדינבורו (2010). הספר מייצג את עבודת הדוקטורט שלו מ-2018 באוניברסיטת טקסס A&M הוא היה מרצה במרכז היהודי אושוויץ, חוקר פולברייט ברומניה ומרצה במרכז מנדל במוזיאון האמריקני להנצחת השואה.

חובב תיאטרון ולהוט להכיר את העושר והמגוון של עולם התיאטרון הרומני, שגריר ישראל ברומניה, ליאור בן דור, ראה את ההצגה “דקמרון 135666”, שכתב וביים הבמאי היהודי הקנדי הידוע ממוצא רומני. אלכסנדר האוסווטר. המחזה, שנכתב לפני 30 שנה והוצג בהצלחה בקנדה, ארה”ב ובאירופה, הובא גם לבוקרשט על ידי הבמאי. במופע מתנהל מאבק לחיים ולמוות בין רשויות תיאטרון, אמנות, סיפור ופוליטיקה, אמר הדיפלומט הישראלי, שאף ציטט את  הבמאי.

במחנה ריכוז צוות שחקנים מבצע, תחת אימת המוות את המעשה האמנותי החשוב ביותר בכל הקריירה שלהם: משחק ההישרדות. מושפלים, הם נאלצים להצחיק את המרצחים,. השחקנים Ioana Calotă, Ioan Paraschiv, Claudia Vasile, Ștefan Liță, Radu   Catană מוצאים מחסה בסיפור, ובוחרים בתיאטרון מול מציאות שעולה על כל דמיון.

השגריר בן דור התרשם מהעומק והמורכבות של היצירה, שאת מסריה הוא פירש כמפתח לקידום וחיזוק ערכים דמוקרטיים, כמו חופש הביטוי באמנות, המאפשרים חברה בריאה ומשגשגת. בהיעדר ערכים אלה, תופעות ממאירות כמו שנאה, אנטישמיות עלולות להוליד אלימות, פיגועים, פוגרומים, שואה וטרור.

השגריר בירך את האמנים על הופעתם היוצאת מן הכלל, ובפגישה שהתקיימה לאחר סיום ההצגה הוא התוודה בפניהם על הרגשות שעלו בו בצפייה בהצגה שהזכירה לו את מצבם של בני הערובה הישראלים הכלואים בשבי, בעזה במשך יותר משנה ואת הזוועות שהמחבלים מטילים עליהם.

השגריר ליאור בן דור הביע את הערכתו לעבודתו של אלכסנדר האוסווטר, שיתף אותו בתשוקתו לציור והציג בפניו ציור שצייר כמחווה לקורבנות השואה.

עמותת תיאטרון 2.0 והפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה ארגנו את התערוכה “עצי זיכרון” בבית הכנסת הגדול בבוקרשט. התערוכה מוקדשת לזכרם של ניצולי השואה הרומנים באמצעות מדיה חדשנית ובפורמטים קלאסיים, במטרה להביא את נושא השואה גם לתשומת ליבם של הצעירים.

לראשונה, הפרויקט ניצל את ארכיון הראיונות עם ניצולי השואה ברומניה כמו Vasile Nussbaum, Iancu Țukerman, Miriam Bercovici, Leonard Zăicescu,  שנערכו ב-2014.

סיפורי הניצולים מעוררים את זכר הטרור והמחסור להם הייתה נתונה האוכלוסייה היהודית בשואה. הניצולים מדברים על השמדת יקיריהם, הישרדותם וחזרתם לרומניה. הם יוצרים תמונה מורכבת של השואה בשטח רומניה: במונטניה, במולדובה, אבל גם בצפון טרנסילבניה שבאותה תקופה הייתה תחת שליטת הונגריה. הניצולים מדברים בכאב על רצח עמם שבוצע גם טרנסניסטריה, תחת שליטת רומניה.

הם מספרים על פוגרומים, מעשי טבח, רציחות ותהליך ההשמדה. הם מדברים על רגעי עקשנות ואנושיות שאפשרו את ההישרדותם, גם לאחר סלקציה להשמדה, כפי שסיפר ניצול אושוויץ אוקטביאן פולופ.

כחלק מהפרויקט נבנתה אפליקציית מציאות מדומה (A), סרט תיעודי ואנימציה קצרה. האפליקצייה היא אפליקציית מציאות מדומה AR בה ישנה אנדרטה קולקטיבית לקורבנות וניצולי השואה ברומניה.

הסרט התיעודי “מי אנחנו?” ניתן לצפות לצד ראיונות עם ניצולים דרך האפליקציה. האנימציה “עת האגוז” מתחילה מאירוע מכריע במהלך המעצר באושוויץ המסופר על ידי וסילה נוסבאום, אז נער, שהפך לניצול אושוויץ, בוכנוולד ונידרורסשל, וכן מעדויות ישירות ועקיפות של ניצולים וקורבנות שואה אחרים.

הארכיונים של רומניה לחקר השואה פתוחים, השלב הבא הוא הדיגיטציה שלהם, אמר ראש הממשלה מרסל צ’ולאקו בהודעה שנשלחה למשתתפי הכנס ’20 שנה מאז הדו”ח הסופי של הוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה – אלי ויזל ‘. נמשיך לעבוד עם מכון ‘אלי ויזל’ לפתיחת המוזיאון הלאומי החדש לתולדות היהודים והשואה ברומניה, אמר ראש הממשלה

. צ’ולאקו אמר כי אם לפני 20 שנה החברה הרומנית הייתה זקוקה לוועדה בינלאומית שתניח את העבר ההיסטורי שלה על השולחן, היום כל מה שאנו עושים, כל האמצעים שננקטו והצעדים שננקטו הם מדיניות ציבורית ממשלתית או יוזמות אזרחיות.

נכון להיום, העריך ראש הממשלה, הגענו לנקודה שבה זיכרון העבר והתודעה ההיסטורית מחייבים אותנו להיות עקביים כדי לבסס חברה אחראית ודמוקרטית המבוססת על כיבוד זכויות אדם, חברה שבה אנו מקווים שלשנאה לא יהיה מקום עוד.

הוא נזכר כי בשנת 2021 מינתה ממשלת רומניה לראשונה נציג מיוחד למאבק באנטישמיות, שנאת זרים ומדיניות זיכרון. אז אומצה האסטרטגיה הלאומית הראשונה בתחום וכעבור 3 שנים השנייה. אנו מציעים לא רק למנוע ולהילחם בדיבור שנאה, אלא גם השקעות נוספות בתחום החינוך ובתוכניות הכשרה מתמשכות למי שעובד במנהל ומחוצה לו, אמר צ’ולאקו.

שרת החוץ לומיניצה אודובסקו הזכירה את טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023. אז ראינו מה זה אומר לשחרר גל של שנאה נגד יהודים. קשה ביותר להבין שלמעלה מ-80 שנה לאחר השואה מתמודדים בני הקהילה היהודית עם הפחד מפיגועים ואלימות בכל העולם. הצמיחה חסרת התקדים של האנטישמיות בעולם מדאיגה. אפילו ברומניה, מרחב שעד לא מזמן היה נטול ביטויים רדיקליים כאלה, אנו רואים עלייה באנטישמיות, במיוחד בסביבה המקוונת. יש לנו אחריות משותפת וחובה מוסרית לחזק את המאמצים בקו המניעה, הוסיפה ראש הדיפלומטיה הרומנית.

שרת החינוך, ליגיה דקה, אמרה כי מאז אימוץ דו”ח ויזל לפני 20 שנה, השתלבו בהדרגה מחקרים על השואה בתוכנית הלימודים של תלמידי בתי הספר. אם לפני כמה שנים היו לנו כמה אלפי תלמידים שבחרו בקורס שהיה אופציונלי, כעת יש לנו כמעט 180,000 תלמידים הלומדים את השואה וההיסטוריה של היהודים, מה שמעודד גם אמפתיה וגם התנגדות לדעות קדומות, אמרה דקה.

המנהל הכללי של המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה ‘אלי ויזל’, אלכסנדרו פלוריאן, הדגיש את תפקידי המכון במחקר, בחינוך ובמאבק באנטישמיות. לדבריו, אחד מספרי הלימוד האלטרנטיביים לכיתה יא’ על תולדות השואה נכתב במכון. מכון “ויזל” מפרסם גם דו”ח מעקב שנתי על דיבור אנטישמי. פלוריאן קבע כי המנהיגים למדו מה המשמעות של ההיסטורית השואה, של זיכרון השואה, ואין יותר הפגנת אנטישמיות כמו לפני 20 שנה במרחב הציבורי, במוסדות ציבוריים, אלא רק במרחב המקוון ובמרחב רשתות חברה. למרות זאת המצב מדאיג. הוא הזכיר גם את הפעילות נגד קידום זכרם של פושעי מלחמה. פלוריאן אמר שהוא זכה בשלב הראשון במשפט עם עיריית בוקרשט לשינוי השם של רחוב מירצ’ה וולקנסקו – אדם שהורשע בפשעי מלחמה, חבר בממשלת יון אנטונסקו במשך 3 שנים. יהיה לנו רחוב חדש בבוקרשט עם שם שקשור לשם השואה, אמר. הוא הזכיר גם את הפרויקט של המוזיאון הלאומי לתולדות היהודים והשואה. לצערי הפרויקט מתעכב, אבל נגייס את כל המוסדות המעורבים ואני מקווה שהוא לא יתעכב יותר מדי זמן, אמר פלוריאן.

המזכיר הכללי של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, אדוארד קופפרברג, הגדיר את רומניה כמדינה בטוחה. אנו יכולים לומר בגאווה שרומניה היא אחת המדינות המעטות באירופה שבהן כיהודי אתה יכול ללכת ברחובות בשקט, אמר. עם זאת, קופפרברג אמר כי האנטישמיות קיימת והיא קולנית מאוד ברומניה. הזדמן לנו להאזין לשפה ראויה למשמר הברזל בפרלמנט הרומני, שמראה שחלק מהחברה הרומנית עדיין חושב ככה, הוא עדיין אנטישמי, עדיין שונא את היהודים וכנראה שונא לא רק את היהודים , אבל היהודים הם הדרך שיכולה לממש את שנאת הזרים שלהם. יש עדיין הרבה עבודה כדי שהאנטישמיות, שנאת זרים והגזענות ייעלמו מהחברה, אמר אדוארד קופפרברג.