Author: Marian Marom (מריאן מרום)

  • 7 חודשים מההתקפה של ה-7 לאוקטובר

    7 חודשים מההתקפה של ה-7 לאוקטובר

    מקור הצילום: שגרירות ישראל ברומניה

    7 חודשים חלפו מאז פיגוע הטרור של חמאס בישראל ב-7 לאוקטובר 2023, מזכירה שגרירות ישראל ברומניה.

    עברו7 חודשים מאז שטרוריסטים של חמאס שרפו חיים את המשפחות הישראליות. 7 חודשים מאז שהטרוריסטים של חמאס הרגו למעלה מאלף תינוקות, ילדים, נשים וגברים ישראליים. 7 חודשים מאז שאנסו טרוריסטים של חמאס את אחיותינו וחברינו, כתבה הנציגות הדיפלומטית הישראלית. טרוריסטים של חמאס עדיין מחזיקים 132 בני ערובה מאהובינו. לעולם לא נשכח. לא נאפשר שזה יחזור אי פעם, הוסיפה שגרירות ישראל ברומניה.

    אין עוד זמן לבזבז. המקור אמר כי לא נמצא את השלווה עד שנביא את כל בני הערובה הביתה. נתאושש ונבנה מחדש. אנחנו מתמידים. לעולם לא נוותר, הוסיפה שגרירות ישראל ברומניה.

  • מורשת יהודית ברומניה 05.05.2024

    מורשת יהודית ברומניה 05.05.2024

    יעקב לאוב-קראנצדורף, בנם של שרה לאוב-קראנצדורף לבית ברל ושל אליעזר (לייזר) לאוב-קראנצדורף נולד ב-25 לדצמבר 1904 בבוקרשט. אביו לייזר היה מוסמך לרבנות ואמו שרה הייתה עקרת בית. יעקב היה בן התשיעי למשפחה אשר בת שלושה עשר ילדים. בגלל המצב הכלכלי של משפחה מרובת ילדים אחיו התארגנו לעזרתו ושילמו עבורו את שכר הלימודים ודמי מחייה בעת שלמד רפואה בעיר מודנה באיטליה. לאחר קבלת התעודה של רופא יעקב לאוב-קראנצדורף חזר לרומניה ונשא לאישה את גיזלה לבית גולדשטיין, אחותו של האנארכיסט ופעיל השמאל מקס גולדשטיין.

    ד”ר יעקב לאוב-קראנצדורף פתח קליניקה פרטית והתמחה ברפואת עור ואימץ לעצמו את השם הרומני בוקור קלז’אן (Bucur Clejan). קראנצדורף ואשתו היו נאמנים לאידאולוגיה הקומוניסטית והערכים המרכזיים שהנחו אותם להיות עזרה לנזקקים ולחלשים ומאבק למען הצדק האבסולוטי. בשנת 1932 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של רומניה שפעלה במחתרת.

    בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הפשיזם היה במגמת עלייה באירופה וסיכן את היבשת כולה. בספרד, המשטר הצבאי בראשות הגנרל פרנסיסקו פרנקו, בגד בשיטה הרפובליקנית, ועורר מלחמת אזרחים. עשרות אלפי מתנדבים צעירים ממדינות אירופה ואמריקה, שנרשמו לבריגדות הבינלאומיות, יצאו לספרד, והפגינו הזדהות עם המאבק של הצבא הרפובליקאי הספרדי. ביניהם היה גם ד”ר בוקור קלז’אן קראנצדורף.

    באביב של שנת 1938 נפרד ד”ר בוקור קלז’אן קראנצדורף מאשתו ומארץ הולדתו רומניה ועזב את בוקרשט ברכבת והגיע לפריז, בתירוץ של רופא שהגיע להכשרה נוספת. כיוון שנמנע על ידי הז’נדרמים הצרפתים, הוא לא יכל היה לנסוע ישירות לספרד. לכן, יחד עם מתנדבים נוספים, הוא נסע לגבול בין צרפת לספרד, לכפר שלמרגלות הרי הפירנאים. לאחר כניסתו לספרד עבד רופא העור בוקור קלז’אן קראנצדורף בבתי חולים בחוף הים התיכון והעניק סיוע רפואי לפצועים של הכוחות הרפובליקה שנלחמו נגד הצבא של פרנסיסקו פרנקו.

    תוך כדי הטיפול בלוחמים של הרפובליקה ד”ר בוקור קלז’אן קראנצדורף נפגש עם בן ארצו ד”ר דיוויד יאנקו, ויצרו ידידות אמיצה. במהלך המלחמה הם הצליחו ללמוד ספרדית ע”י קריאת עיתונים מקומיים. כך גם נודעו להם החדשות על התקריות ליד בייג’ינג בסין ועל התנגדות העם הסיני לתוקפנות היפנית. בסתיו של שנת 1938, לאחר שהכוחות הרפובליקניים בספרד הובסו, הוחלט להסיג את הבריגדות הבינלאומיות. בפברואר 1939, עם דמעות בעיניים, עזבו המתנדבים את ספרד. כשבדרך החוצה נכנסו לצרפת, הלוחמים המתנדבים פורקו מנשקם והושלכו ע”י הז’נדרמים הצרפתים למחנות מעצר.

    במהלך תקופת המעצר, למרות התנאים הנוראים, הם הדפיסו בחשאי את העיתון “החופש”, בעזרת מידע שהושג תוך כדי האזנה למידע ברדיו. הם גם פרסמו מהדורה מיוחדת, המביעה את הזדהותם עם העם הסיני במלחמת התנגדות נגד התוקפנות האימפריה היפנית. הטבח העקוב מדם של הצבא היפני בעיר נאנג’ינג הרעיד את העולם כולו. ביוני 1939 נודע לשני הרופאים הרומנים כי הצבא הסיני, שעסק במלחמה האנטי-יפנית, חסר רופאים ותרופות. הם הביעו את רצונם הבוער להצטרף לחזית ההתנגדות האנטי-יפנית בסין. ממשלת צרפת רצתה כבר להיפטר מהמתנדבים הבינלאומיים הללו ולאפשר להם לעזוב את מחנות המעצר, רק בתנאי שלא יישארו בצרפת. לפיכך, בהיענות לקריאת הוועדה הבריטית והוועדה הנורבגית לסיוע רפואי לסין, הצטרפו ד”ר בוקור קלז’אן קראנצדורף וד”ר דיוויד יאנקו לצוות הסיוע הרפואי הבינלאומי לסין. יחד עם 19 רופאים נוספים מגרמניה, אוסטריה, פולין, בולגריה, צ’כיה, הונגריה וברית המועצות, הם נסעו לסין.

    עד כאן החלק הראשון בסיפורו של ד”ר בוקור קלז’אן קראנצדורף.

  • מורשת יהודית ברומניה 28.04.2024

    מורשת יהודית ברומניה 28.04.2024

    התזה הזאת של תוקף סובייטי נתמכה ע”י ההיסטוריון הישראלי יעקב גלר, במקור מרומניה, וע”י היסטוריון רוסי איגור בסוב. ההיסטוריון הרוסי בסוב מצא בארכיונים של ברית המועצות את היומן של הצוללת SC-215. הוא גם הזכיר שהיו אנשים חמושים על כלי השיט המותקף. נוכחותם של אנשים חמושים על כלי השיט “מפקורה” אינה סבירה. הצהרה של הניצולים הייתה שכ-200 נוסעים מתו כתוצאה מהפצצת הספינה וכ-90 קפצו למים, בניסיון לשחות לאונייה “בולבול” שהייתה במרחק של כמעט קילומטר. בגלל הבהלה הם ניסו לתפוס כל קרש וכל חפץ שיכלו למצוא צף על פני המים אבל לא הצליחו ונספו במי הים השחור.

    לגבי הקואורדינטות הגיאוגרפיות, כל העדויות והחקירות מוכיחות כי כלי השיט “מפקורה” היה הרבה יותר קרוב לנמל הטורקי איגנאדה ממה שחשבו בזמנו. ההשערה של ההיסטוריון הגרמני יורגן רוהור, המוזכר לעיל, הייתה בהתבסס על חישובים , שמיקום הצוללת SC-215 היה 42 מעלות ו-03 דקות צפונה – 29 מעלות ו-08 דקות מזרחה. אבל הרישום ביומן של הצוללת SC-215 היה שמיקומה 42 מעלות צפון ו-28 מעלות 42 דקות מזרחה, הבדל שלא מאפשר את ההנחה שהצוללת הזאת יכלה לתקוף את ה”מפקורה”. רב החובל של “מפקורה” הצהיר שזיהה כלי שיט שנמצא כ-300 מטר מאחורי “מפקורה” ו כלי שיט זה החל בהפצצה 5 דקות לאחר התקפת הטורפדו. שלושה פגזים נורו, ואחריהם ירי תותחים, וירי מקלעים נמשך, גרמו נזק נוסף לכלי השיט והשריפה והלהבות התפשטו. האוניה המשיכה לבעור במשך 20-30 דקות.

    השערה ותזה שניה של תוקף גרמני נתמכה על ידי הפובליציסט וההיסטוריון הישראלי מרדכי רוסל, במקור מרומניה, בעצמו פעיל ציוני לשעבר שהמשתתף בהכנת היציאה של שלושת האוניות. הוא טען שהיה רק תוקף אחד, גרמני. המהנדס אלברט פינקלשטיין, במקור מבוקרשט, שחי תקופה ארוכה בצרפת ואחותו, סופי פינקלשטיין, הייתה בין הקורבנות ב”מפקורה” פרסם מחקר בשנת 1988 שבו הוא תומך בהשערה של תוקף הגרמני. אלברט פינקלשטיין ציין שהיו מספר תוקפים, כלומר כמה כלי שיט גרמניים שנמצאו “לתיקון” בנמל הרומני קונסטאנצה ויוצאו לים למטרה לתקוף ולהטביע את כלי השיט “מפקורה”.

    הרעיון של התקפה מכוונת של כלי השיט “מפקורה” על ידי כלי שיט או כלים רבים יותר של תוקף גרמני נתמך גם בגלל הסיבתיות. מסמך הידוע עוד משנת 1944, הנמצא כיום בארכיון יד ושם בירושלים ופורסם במלואו על ידי אלברט פינקלשטיין, מזכיר כי עלו לאונייה “מפקורה” חמישה קצינים פולנים בכירים ששהו במקלט בקונסטנצה בדרכם להצטרף לצבא הפולני הגולה. הקצינים הפולנים הללו היו מחופשים למהגרים יהודים פליטים. המסמך שהוצא ב-8 לאוגוסט 1944 על ידי המטה הכללי, משרד 2, הוא מידע של מדור הקישור הצבאי הרומני-גרמני באמצעות רב סרן פאבלסקו בצד הרומני ולוטננט פרייכר קונרד פון פרסינג בצד הרמני. המסמך מזכיר ואני מצטט:
    “היהודים, באמצעות ארגוני ההגירה שלהם, ממשיכים לשלוח, עבור כוחות בעלות הברית ממזרח, את הגורמים הפרטיזנים המהפכניים הסרבו-קרואטים, עם כלי שיט שנשכרו להובלת מהגרים. זיהיתי על כלי השיט מפקורה, עם היציאה מקונסטנצה, על הסיפון פרטיזנים מחופשים למהגרים ועם מסמכים כוזבים, שרכשו עבורם ארגוני היהודים.”

    סוף ציטוט.

    על-פי עדות אחד מחמשת הניצולים בשם דב בנק לימים בראיון לעיתון , המחזות על המפקורה בעת ההתקפה היו מזעזעים וקורעי לב. מספר בנק ואני מצטט:

    “בחצות הלילה הופיעה אניית מלחמה גרמנית ועם רקטות מסנוורות האירה את ה”מפקורה”. מטחי יריות ופגזים נורו ממכונות ירייה לעבר האונייה והרבה אנשים נפגעו ונהרגו. קמה בהלה. אחדים חיפשו מחסה בבטן האונייה ששם ישנו אנשים ולא ידעו מה מתרחש למעלה. נשמעו התפוצצויות ממיכלי הדלק בבטן האונייה. אחדים ניסו עוד לעלות מבטן האונייה על הסיפון אחוזי להבות ונשרפו חיים. נשים עם תינוקות ניסו לחצות את הלהבות כדי לקפוץ אל הים אבל בגדיהם ושערותיהן התלקחו באש ונפלו כלפידים. כחמישים איש הצליחו לקפוץ אל הים ושחו מסביב לאונייה הבוערת.”

    סוף ציטוט.

    לאחר טיבועה של המפקורה הוקם ועד ציבורי להנצחת זכרם של נספים. בעיר אשדוד הוקמה אנדרטה לזכר האונייה והנספים בה. בבית כנסת ליהודי רומניה בית יעקב יוסף – הרב צבי גוטמן, ברחוב פקיעין 12 בתל אביב הוצבה טבלת זיכרון לנספי המפקורה ועליו חלק ניכר משמות הנספים. בשנת2003 הוקמה אנדרטת זיכרון לנספי האונייה בבית העלמין היהודי בדרום בוקרשט.

  • בני ערובה מעל 200 יום

    בני ערובה מעל 200 יום

    במשך למעלה מ -200 יום, 133 ישראלים נמצאים בשבי בעזה. ילדים. נשים. גברים. לא נמצא את השלווה עד שנביא את כל בני הערובה הביתה, הצהירה שגרירות ישראל ברומניה.

    בחג הפסה אנו מתפללים להחזרת כל בני הערובה הביתה, לבטיחות חיילינו וארצנו. שחררו אותם כעת ביקשה הנציגות הדיפלומטית הישראלית.

  • ריקוד ההורה, גשר תרבותי

    ריקוד ההורה, גשר תרבותי

    בבוקרשט הושקה סדרת בולי הדואר, המכילה שני בולים, המשותפת לרומניה וישראל , ”הורה, גשר התרבות”. קריסטינה פופסקו, המנכ”לית של רומפילטליה (Romfilatelia), סקרה את הפרויקטים המוקדשים לערכים התרבותיים היהודיים שביצעה רומניה משנת 1996 עד עתה, ואז הציגה את יסודות סדרת בולי הדואר המשותפת לרומניה וישראל של השנה. הורה היא מעגל הקסמים של האיחוד, סמל הסולידריות החברתית, הריקוד הלאומי הרומני הידוע ביותר המסמל חיים, אופטימיות וכוח קולקטיבי. מאוירת בעולם בולי הדואר, הורה מייצגת את קשרי הידידות ושיתוף הפעולה בין ישראל לרומניה, הכריזה קריסטינה פופסקו.

    חבר הפרלמנט סילביו וקסלר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, הדגיש כי הפרויקט הבולאי הוא מסר תרבותי ואומנותי. שגריר מדינת ישראל בבוקרשט, ראובן עזר, הודה לרומפילטליה על הסימון באמצעות בולים של הערכים הרוחניות היהודית. השגרירות הייתה שמחה להצטרף לשותפות בין רומפילטליה לשירות הבולאי של ישראל ע”מ להפיץ את סדרת בולי הדואר שהוקדשה לריקוד ההורה, הוסיף השגריר.

    רומניה הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו במדינת ישראל מיד לאחר הכרזת העצמאות ב-14 למאי 1948 והיחסים הדיפלומטיים הוקמו ביוני באותה שנה. הקשרים התרבותיים וההיסטוריים בין מדינותינו והעמים שלנו הם יסודיים, ומדינותינו מושפעות הדדית לאורך זמן: מילות ההמנון הלאומי של ישראל, “התקווה”, התגבשו ביאשי, בשנים1876-1878 , כאשר המשורר היהודי נפטלי הרץ אימבר החל לחבר את המילים. נכון לעכשיו, קהילת היהודים ממוצא רומני בישראל היא אחת הקהילות הגדולות ביותר במדינה ומונה למעלה מ -400,000 איש. קהילה זאת הביאה איתה גם ביטוי מסורתי לריקוד הרומני הידוע ביותר ההורה, כך אמרה שגרירות ישראל ברומניה.

  • מורשת יהודית ברומניה 21.04.2024

    מורשת יהודית ברומניה 21.04.2024

    שלוש ספינות טורקיות עם נוסעים שהם מעפילים יהודים יצאו מנמל הרומני קונסטנצה, עם צוותים טורקים, אבל הפליגו עם דגל הצלב האדום הבינלאומי. הספינות הללו לא יכלו להפליג עם דגל טורקיה, כיוון שטורקיה הניטרלית במלחמת העולם השניה עד אמצע 1944 נכנסה למלחמה בצד של מעצמות הברית נגד גרמניה הנאצית ובעלות בריתה שביניהן גם רומניה. שלוש הספינות היו “מורינה”, “מפקורה” ו”בולבול”, שיצאו מנמל הרומני קונסטנצה בערב ה-3 לאוגוסט 1944.

    אחד משלושת הכלים, המפקורה, הופצץ והוטבע בכוונה, לפחות כך זה נראה לכאורה. שתי הספינות האחרות הורשו לעבור, להגיע לטורקיה ומשם לארץ ישראל, לחיפה. מדוע? למה “מפקורה”? החומר התיעודי היה מוגבל מאוד והיה צורך בפרשנויות הגיוניות ע”מ לנסות להסביר את האירוע המוזר כל כך. ההיסטוריוגרפיה ביקשה לענות על השאלות הנ”ל על פי המסמכים הקיימים ועל פי נטיותיו של כל היסטוריון. מספר היסטוריונים ניסו להוכיח שהתוקף היה סובייטי, אחרים שהוא היה תוקף גרמני. היו היסטוריונים טענו שזה היה תוקף יחיד, צוללת. היסטוריונים אחרים ציינו שהיו שני תוקפים או יותר בו-זמנית, כולל צוללת וגם סירות אחרות, או רק סירות על פני הים ללא שום צוללת.

    “מפקורה” הייתה ספינת מפרשים בעלת שני תרנים שנבנתה ב-1929, במשקל 120 טון ושימשה להובלת סחורות. בשנת 1944 ארגן המוסד לעלייה ב’ שלושה כלי שיט להעברת יהודים מרומניה לטורקיה. תחת המרשל יון אנטונסקו הייתה רומניה בעלת ברית של גרמניה הנאצית והמסע מרומניה לטורקיה תוכנן מתוך הנחה שהבריטים יאפשרו לנוסעים יהודים להמשיך בדרכם לארץ ישראל. ב-3 לאוגוסט 1944 הפליגו מנמל קונסטנצה הספינות “מורינה”, שנשאה 308 מעפילים, “בולבול” עם 390 מעפילים, ו”מפקורה”, כשעליה יותר מ-300 מעפילים. ע”פ עדויות ולא ע”פ עובדות, בלילה של 5 לאוגוסט, כארבעים דקות לאחר חצות, בהיותה במערב הים השחור סמוך לנמל הטורקי איגנאדה (IGNEADA), נורו על ה”מפקורה” פגזי תותח כנראה מצוללת, וה”מפקורה” טבעה. הספינה “בולבול” הצליחה למשות מהמים חמישה ניצולים של ה”מפקורה” אך רוב הנוסעים טבעו. חוץ מהנוסעים, שהיו בעיקר מעפילים יהודים, היו על הספינה גם חמישה קצינים בכירים מצבא פולין, מהם שניים ניצלו בשחייה. ניצלו גם בני זוג בשם פולופ (Fullop), שלבשו חגורות הצלה. כמו כן, ניצלו גם שישה מלחים טורקים שקפצו לתוך סירת ההצלה היחידה שהייתה על סיפון ה”מפקורה”.

    רשימה של 241 שמות שהוקמה על סמך הצהרותיהם של קרובי הקורבנות, באופן לא רשמי, בעזרת בית הכנסת “יעקב, יוסף והרב גוטמן” בתל אביב, המארגן את ההנצחה השנתית לחללי הטרגדיה. אבל קורבנות רבים נותרו עלומים, לא רשומים בשום מקום. קורבנות רבים היו פליטים, אנשים ללא משפחה, לא ידועים לאיש. בסך הכל היו חמישה ניצולים בין הנוסעים ושישה ניצולים בין אנשי הצוות, כשהאחרונים הצליחו לעלות על סירת ההצלה היחידה שהייתה קיימת באונייה. בין הנוסעים שנותרו בחיים, לשניים, בעל ואישה בהריון בחודש התשיעי היו חליפות הצלה. הם היו משפחת לדיסלאו ורוניקה פולופ וידוע שמאוחר יותר, האישה הביאה לעולם בשלום ילד בבית יולדות באיסטנבול.

    חוקרים והיסטוריונים שתמכו בתזה של תוקף סובייטי מציינים את הצוללת SC-215 שהייתה צוללת מסוג Shchuka של הצי הסובייטי אשר נבנתה בנמל במיקולאייב באוקראינה הסובייטית. בפיקודו של סרן אלקסיי סטרייק, הצוללת הזאת נכחה באזור בים השחור. ההיסטוריון הימי הסובייטי דימיטרייב (V. I. Dmitriev ) תיאר את המתקפה שאורגנה ע”י הצוללת SC-215 על כלי שייט לא מזוהה בים השחור בליל ה-5 לאוגוסט 1944. ההיסטוריון הגרמני יורגן רוהור תמך באותה השערה בהתבסס על הצהרתו של ההיסטוריון דמיטרייב.

    עד כאן בשלב זה חלק הראשון בנושא הטבעתה של אוניית המעפילים היהודים ה”מפקורה”.

  • קונגרס הפדרציה של הקהילות היהודיות מרומניה

    קונגרס הפדרציה של הקהילות היהודיות מרומניה

    הקונגרס החמישי של הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה (FCER) התקיים בבוקרשט. חבר הפרלמנט סילביו וקסלר נבחר לכהונה חדשה כנשיא הפדרציה. יש לי אמונה בלתי מעורערת בעתידן של הקהילות היהודיות, בתוספת כבוד לעברן ולהווה שלהן. אני אסיר תודה לקהילות היהודיות על תמיכתם במועמדותי ולכל הנציגים במדינה על מעורבותם ומאמציהם, על עצותיהם, הצעותיהם והצבעת האמון, אמר הנשיא הנבחר מחדש.

    לא פעם אמרתי שאחת המטרות העיקריות של הפדרציה היא להבטיח שאף יהודי לא יהיה לבד. שימור מסורות ופיתוח חיי דת, מאבק פעיל באנטישמיות, קידום התרבות היהודית העצומה והגנה על המורשת הקדושה, בניית גשרים חדשים של חיבור והיפתחות כלפי חוץ הם רק חלק מהמרכיבים המרכזיים בפעילות שאמשיך לבצע, יחד עם עמיתיי בהנהגת הפדרציה ויחד עם כל חבר בקהילות היהודיות ברומניה, הוסיף וקסלר.

    הפדרציה חייבת להיות ליד כל קהילה, כל חבר הזקוק לתמיכה וליצור שער של ידע לקראת התרבות והמסורת של היהודים ברומניה, שער שדרכו החברה כולה יכולה לגלות ולהבין אותנו, הצהיר הנשיא הנבחר מחדש. אחת המשימות החשובות ביותר של FCER היא להבטיח שחיי הפולחן יוכלו להתנהל בצורה חלקה ולעודד אותם בכל שלב. הסיוע החברתירפואי והתמיכה שניתנה לניצולי השואה עמודי התווך, ייהנו מהמשאבים, תשומת הלב והמעורבות הדרושים לפעולה ללא קשיים, לשיפור והרחבה, אמר סילביו וקסלר.

    על FCER לתמוך בפרויקטים משותפים, הקשרים בין רומניה וישראל, חייב למצוא דרכים לקדם את הערכים והמסורות של ישראל ברומניה ושל רומניה בישראל, יחד עם המשמעות של ישראל ליהודים ברחבי העולם, לפי חבר הפרלמנט וקסלר.

    שימור והשבחתה של המורשת היהודית, קידום ההיסטוריה, הערכים והתרומה שהביאו הקהילות היהודיות לפיתוח רומניה תמיד יהיו בראש סדר העדיפויות, מרכיב חיוני הן בפעילות הנוכחית של FCER והן בתדמית שבמרחב הציבורי. חינוך, הבסיס לכל אמצעי למניעה ולמלחמה באנטישמיות, יהווה גורם נחוש בתמיכה, עי FCER, בכל צעד חיובי בהקשר זה. למרות שיהיה צורך במאמץ מיוחד, לחיים היהודיים ברומניה יש עתיד יפה וסיכוי מיוחד ברומניה, סיכם סילביו וקסלר.

    נשיא רומניה, קלאוס יוהניס, אישרר בהודעה שנשלחה לקונגרס, את הסולידריות עם העם היהודי, בהקשר של ההתקפות האחרונות של איראן נגד ישראל. הקונגרס נותן לי את ההזדמנות להעלות בהכרת תודה את קורבנותיהם של היהודים שלחמו למען עצמאות ואחדות לאומית ולהביע את הערכתי המלאה לתרומה ההיסטורית יוצאת הדופן שהייתה לאישים יהודים לפיתוח הכלכלי והתרבותי של רומניה, לציין בסיפוק את ההשתתפות הסולידריות, קבועה ועקבית בהגשמת הייעוד האירופי של רומניה בת זמננו, נכתב במסר. יוהניס ציין כי הקונגרס מתרחש בהקשר של יום השנה ה75 מאז הקמתו מחדש של FCER. בעולם המושפע ממלחמה ומתופעות מזיקות אלימות, קיצוניות, משברים מרובים, עליית שנאת הזרים והגזענות המדינה הרומנית מוצאת ב-FCER פרטנר איתו במאבק באנטישמיות, נכתב במסר.

    בהודעה, ראש הממשלה מרצל צולאקו הצהיר כי הממשלה מודעת לחלוטין לסיכונים העומדים בפנינו ומעריכה את הדיאלוג והכבוד בין הקהילות היהודיות לבין המיעוטים האחרים ורוב האוכלוסייה ברומניה. ראש הממשלה סבור כי למרות שביטויים קיצוניים של אלימות אתנית ודתית אינם נוכחים ברומניה, בהקשר העולמי הנוכחי, לא ניתן להכחיש את הסיכון שהרדיקליזציה תהפוך לתופעה הולכת וגוברת בארצנו. לדברי ראש הממשלה, לתמונה זאת מתווסף ידע עדיין לקוי ברמת האוכלוסייה על תפקידה של רומניה בשואה ובטרגדיה של הקורבנות. הוא עוד אמר כי רשויות המדינה בוחנות יישום פרויקטים חינוכיים לתלמידים כדי לתרום להכרה טובה יותר של השואה והשלכותיה.

  • תגובות למתקפה האיראנית על ישראל

    תגובות למתקפה האיראנית על ישראל

    רומניה מגנה בתקיפות את המתקפה של איראן על מדינת ישראל, כך מסר הנשיא קלאוס יוהניס, שפנה בבקשה להימנע מהסלמה של הסכסוך באזור. אנו עומדים בסולידריות מלאה עם העם הישראלי בזמנים קשים אלו. אנו קוראים להימנע מהסלמה אזורית נוספת, אמר ראש המדינה.

    רומניה עומדת לצד ישראל והעם הישראלי ומגנה בתקיפות את המתקפה של איראן עליה, אמר נשיא הסנאט, ניקולאיה צ’יוקה. הוא פנה בבקשה להימנע מהסלמה של המצב הביטחוני האזורי, שהוא כבר קשה מאוד. לישראל יש את הזכות להבטיח את ביטחונה, כתב צ’יוקה.

    ראש הממשלה מרצ’ל צ’ולאקו שלח מסר, לאחר המתקפה של איראן על ישראל, המראה כי רומניה סולידרית באופן מלא עם העם הישראלי. אנו מגנים בחריפות את המתקפה ותומכים בזכותה של ישראל להבטיח את ביטחון אזרחיה, הכריז ראש הממשלה.

    שרת החוץ לומיניצה אודובסקו הכריזה כי בוקרשט מודאגת מאוד מהמצב הביטחוני במזרח התיכון. רומניה מגנה בחריפות את המתקפה של איראן על ישראל וקוראת להימנע מהסלמה נוספת. אנו עוקבים מקרוב אחר המצב ונמצאים בקשר עם שגרירויות רומניה באזור, אמרה השרה.

    חבר הפרלמנט סילביו וקסלר, נשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, כתב: “עם ישראל חי! כל רגע. יחד. מדינת ישראל תנצח בכל פעם מול הטרור ואת מי שמנסה להרוס אותה”.

    שגריר ישראל בבוקרשט, ראובן עזר, הצהיר בחדשות הטלוויזיה כי ישראל לא תהסס להגיב. הדבר הטוב ביותר הוא לא לדבר יותר מדי, אלא לעשות. מה שאנחנו מצפים מהקהילה הבינלאומית הוא גינוי נחרץ כלפי מה שאיראן עשתה, כי זה מקור לערעור יציבות באזור. היא חימשה קבוצות טרור בנשק שאפילו לצבאות סדירים אין, במטרה היחידה להשמיד את ישראל, אמר עזר. הוא גם מתח ביקורת על מעורבותה של איראן בלבנון, סוריה, תימן ועיראק. מה שקורה הוא שמספר מדינות באזור, לא רק ישראל, פשוט מותקפות ומוטרדות ע”י איראן שרוצה להפוך למעצמה הגמונית באזור. אם לא נעשה משהו נגד המגמה, היא תמשיך להיות בעיה עצומה מכיוון שאיראן היא מקור לטרור ולעימות באזור, הצהיר עזר.

    בהתאחדות הציונית הרומנית נכתב כי המתקפה על ישראל מצד איראן היא הכרזת מלחמה. תגובתה של ישראל תגיע בזמן ובעוצמה שקבינט המלחמה הישראלי יחליט. בינתיים נראה שהקהילה הבינלאומית החלה להבין את חומרת המצב ואת הסכנה המאיימת לא רק על ישראל, אלא על העולם כולו, כתב המקור המצוטט.

  • 14 למאי, יום הסולידריות והידידות בין רומניה לישראל

    14 למאי, יום הסולידריות והידידות בין רומניה לישראל

    הנשיא קלאוס יוהניס אישר את החוק לפיו ה-14 למאי נחגג כ-“יום הסולידריות והידידות בין רומניה למדינת ישראל”.

    לרגל יום זה, ניתן לארגן פעילויות דיפלומטיות, פוליטיות, תרבותיות, חברתיות ואומנותיות ולהפיץ באמצעות המדיה חומרים לגבי ההיסטוריה וקידום היחסים הדו-צדדיים בין רומניה לישראל. ב-14 למאי בכל שנה יניפו המוסדות המרכזיים של המדינה את דגל ישראל, לצד זה של רומניה. הפרלמנט יציין, בחגיגיות, את משמעות היום הזה. הרשויות המרכזיות והמקומיות, הנציגויות הדיפלומטיות של רומניה בישראל ובמדינות אחרות ובארגונים בינלאומיים יכולים לספק תמיכה לוגיסטית ולהקצות כספים מתקציבם שלהם לארגון אירועים המוקדשים ליום הזה. מרכזי חינוך ודת, מרכזים קהילתיים, מוסדות תרבות מוזמנים להשתתף בפעולות לקידום יום הסולידריות והידידות בין רומניה לישראל.

    לעתים קרובות אומרים שחברות אמיתית באה לידי ביטוי ברגעים הקשים ביותר. יותר מתמיד, עכשיו הגיע הזמן לעשות זאת, אמר חבר הפרלמנט הרומני סילביו וקסלר, מיוזמי החוק ונשיא הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. בזמנים שלתקוף את מדינת ישראל הפך כמעט להרגל, בתקופה שבה יותר ויותר פרלמנטים מאמצים החלטות המגנות את מדינת ישראל על כך שהיא עושה מה שצריך כדי להגן על אזרחיה, רומניה בחרה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, הוסיף וקסלר.

  • 6 חודשים מאז הטבח ב-7 לאוקטובר

    6 חודשים מאז הטבח ב-7 לאוקטובר

    מציינים 6 חודשים מאז שחמאס שרף בחיים, טבח, אנס וחטף אלפי ישראלים. חצי שנה מאז שיותר מ-100 ישראלים עדיין בשבי בעזה. חצי שנה מאז הם לא ראו את אור השמש ולא חיבקו את יקיריהם. כל שנייה נחשבת, כך מסרה שגרירות ישראל ברומניה במלאת 6 חודשים לפיגוע הטרור של חמאס ב-7 לאוקטובר 2023.

    עברו 6 חודשים מאז שמשפחות ישראליות נשרפו בחיים בבתיהם. 6 חודשים מאז שילדים ישראלים נרצחו באכזריות. 6 חודשים מאז נורו ונאנסו ישראלים בפסטיבל מוזיקה. 6 חודשים מאז שבני משפחה ישראלים עדיין מוחזקים כבני ערובה בעזה. לעולם לא נשכח. לעולם לא נוותר. לא ננוח עד שנראה את כל בני הערובה בחזרה הביתה. יהי זכר הנספים ברוך, הוסיפה הנציגות הדיפלומטית.

    יום הטבח הסתיים בהריגתם של 1,200 גברים, נשים וילדים ישראלים ע”י מחבלי חמאס. חמאס התחיל את המלחמה הזאת, ואנחנו לא נעמוד מנגד בזמן שהם מאיימים לבצע עוד טבח כמו ה- 7 לאוקטובר, אמר המקור המצוטט.

    133 בני ערובה עדיין בשבי בעזה. אנחנו עושים את כל המאמצים הדרושים כדי להחזיר את כולם הביתה, הבטיחה שגרירות ישראל ברומניה.

  • מורשת יהודית ברומניה 07.04.2024

    מורשת יהודית ברומניה 07.04.2024

    ב-30 לאוגוסט 1920 חתם ראש ממשלת רומניה אלכסנדרו וואידה וואווד (Alexandru Vaida-Voevod) על ההסכם שבאמצעותו נערכה האמנציפציה המלאה של היהודים מרומניה. בשנת 1924, כאשר השתתף בטקס חשיפת אנדרטת האיחוד בצ’רנאוצי, ד”ר מאייר אבנר נאם ואמר את הדברים הבאים ואני מצטט:

    “ציוויים היסטוריים, גיאוגרפיים וכלכליים דרשו את האיחוד עם רומניה. זאת האמת לאמיתה ולא רק ביטוי פשוט, בוקובינה אוחדה עם המולדת האמיתית. אנו, היהודים, רואים את האיחוד הזה כנצחי.”
    סוף ציטוט.

    בבחירות לקונגרס הציוני העולמי שנערך בקרלסבד בשנת 1921 נבחרו כנציגי בוקובינה מאייר אבנר, הרב יעקב הופמן, ומנפרד רייפר. בקונגרס עצמו קיבל מאייר אבנר מעמד של חבר קבוע בוועד הפועל הציוני עד סוף ימיו.

    בשנים 1923- 1924 גברה האנטישמיות ברומניה הגדולה עקב תהליך הרומניזציה בשטחים המסופחים בוקובינה, בסרביה וטרנסילבניה ונוצר איום על שוויון הזכויות למיעוט היהודי. “מפלגת האחדות היהודית” קמה בראשות מאייר אבנר במטרה להגשים מדיניות ולשם כך התאחדו ציוני בוקובינה עם קבוצת ברנרד פלמינגר כדי לאחד את יהודי כל חבלי רומניה לנושאי מדיניות פנים והגנה על זכויות הפרט.

    מאייר אבנר נבחר לפרלמנט הרומני לראשונה בשנת 1926 בעקבות הסכם בחירות עם מפלגת העם הרומנית, אך במקביל הוא לא זנח את משימותיו האחרות והמשיך לכהן גם כראש ההסתדרות הציונית, לעמוד בראש נציגותה בקונגרס הציוני העולמי, לערוך ולכתוב עבור ה”אוסטיידישה צייטונג” העיתון שייסד, ולכהן גם כראש ההנהלה הממונה על הקהילה בצ’רנאוצי.

    “המפלגה הלאומית היהודית” קמה בשנת 1931 כאשר הסיעה היהודית בפרלמנט בראשות מאייר אבנר, היוותה למעשה את הגרעין להקמתה. המפלגה שללה התפיסה של השתלבות היהודים במפלגות הרומניות. מפלגה זאת עמדה במרכז של 4 מערכות בחירות אליהן התייצבה עד שנת 1937. הניסיונות להקים מסגרת ארגונית שתכלול את יהודי כל חבלי “רומניה הגדולה” הצליחו בפועל רק בשנת 1935 כאשר הוקמה בבוקרשט מועצה ציונית עליונה שכללה את בוקובינה, בסרביה, טרנסילבניה ורומניה הישנה.
    בסוף 1936 התכנסה בצ’רנאוצי הוועידה המחוזית האחרונה של ציוני בוקובינה ואורח הכבוד בה היה נחום גולדמן אשר הפך מאז קונגרס לוצרן בשנת 1935 לדמות המרכזית בציונות העולמית.

    בסוף שנת 1937 נסגרו בהוראת ממשלת גוגה-קוזה האנטישמית כל העיתונים היהודיים ובעקבות ההפיכה של המלך קרול השני בשנת 1938 הושם קץ למשטר הדמוקרטי ברומניה, נאסרה פעילות מפלגתית פוליטית ששמה קץ לפעילות המפלגה הלאומית היהודית.

    אחרי הקונגרס הציוני ה-21 בז’נבה משנת 1939 מאייר אבנר חזר לצ’רנאוצי לזמן קצר ובראשית 1940 נסע לארץ ישראל לבקר את בנו והחליט ולהשתקע בה. מאייר אבנר היה שותף לדרכו המדינית של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית חיים ויצמן והשתתף החל מקונגרס בזל בכמעט כל הקונגרסים הציונים, כולל הקונגרס שהתקיים בירושלים בשנת 1951. עם עלייתו לארץ המשיך להיות חבר בוועד הפועל הציוני וזכה להיות בטקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נכח גם בטקס העלאת עצמות של בנימין זאב הרצל לישראל והרבה בכתיבה לעיתונים המקומיים כגון הארץ, היום, הבוקר ועוד. בזכות תרומתו לכלל יהודי רומניה הוא נבחר לנשיא הכבוד של התאחדות עולי רומניה בישראל.

    מאייר אבנר הלך לעולמו ב-12 לדצמבר 1955 בביתו בגבעתיים בגיל 83 ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

  • מורשת יהודית ברומניה 31.03.2024

    מורשת יהודית ברומניה 31.03.2024

    למאייר אבנר היתה התגלות כאשר קרה את ספרו של תיאודור הרצל, “המדינה היהודית”, והפך לציוני. בשנת 1897, בגיל 25, הוא השתתף בקונגרס הקמת הארגון הציוני, שהתרחש בבזל. התנגד לרעיון המאבק המעמדי הנתמך ע”י הסוציאליסטים בקונגרס הציוני, חתם מאייר אבנר, יחד עם צירים אחרים, על מניפסט ראשון לטובת הפעולה למשוך את השכבה העובדת של היהודים אל הציונות.

    אבנר התמסר לא רק להגנה על שוויון הזכויות האישי והאזרחי של היהודים כפרטים, כי אם נתן דעתו לזכויותיהם בתור מיעוט לאומי וטען כי עליהם לנהל “מדיניות יהודית” גם בתפוצות, במקביל לפעילותם למען בניין ארץ ישראל. הוא דבק באמונתו זו במשך ארבעים שנות פעילותו הציונית בגולה ולמעשה עיצב את אופייה של הפעילות המדינית שניהלה הנהגת ציוני בוקובינה. ברוח זאת מאייר אבנר השתתף בהקמת המפלגה הלאומית היהודית בהנהגתו של ד”ר בנו שטראוכר.

    בשנת 1910 כאשר היה סגן נשיא הסתדרות הציונית בבוקובינה, בהנהגתו של פרופ ליאון קלנר אחד מעוזריו הקרובים של הרצל בראשית ימי ההסתדרות הציונית העולמית, עזב מאייר אבנר את מפלגתו של שטראוכר והקים את התנועה המתחרה “מועצת העם היהודי” וכנציגה נבחר כחבר במועצה העירונית של העיר צ’רנאוצי.

    בתקופת מלחמת העולם הראשונה גויסו מירב פעילי התנועה הציונית לצבא הקיסרי וחלקם אף נהרגו בקרבות. מאייר אבנר ופיליפ מנצ’ל הוגלו בשנת 1915 יחד עם הכיבוש הרוסי לסיביר בהיותם שני הפעילים הציונים הראשיים, וזאת בעקבות המדיניות האנטישמית המוצהרת של הממשלה הצארית הרוסית. השניים שוחררו רק בשנת 1917. הצהרת בלפור ב-2 לנובמבר 1917 למען הקמת “בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל” עוררה מחדש את התקוות בקרב התנועה הציונית העולמית ועם חזרתו של השלטון ההבסבורגי במרץ 1918 חודשה הפעילות הציונית בבוקובינה בהנהגת אבנר. “המועצה הלאומית היהודית” חזרה לפעילות באותה עת שסופחה בוקובינה לרומניה. בתחילה הצטרף לפעילותם גם בנו שטראוכר יריבו האידאולוגי של אבנר אך במהרה נפרדו דרכיהם סופית. בפועל הורכבו מוסדות המועצה בראשות אבנר מנהיג הציונים, ופיסטינר מנהיג הסוציאליסטים היהודים רק בנובמבר 1918 יום אחד בלבד לפני כניסת הצבא הרומני לצ’רנאוצי.

    עד דצמבר 1919 בשנת הפעילות היחידה של המועצה, עד שפורקה ע”י השלטונות הרומנים, הדגישה המועצה בפני הממשל הרומני שהיא דורשת שיובטח ליהודי בוקובינה וליהודי שאר חבלי השטחים שסופחו לרומניה שוויון זכויות פוליטי ואזרחי למיעוט היהודי.

    באפריל 1919 החל מאייר אבנר להוציא לאור את העיתון הציוני בשפה הגרמנית עיתון יהדות מזרח אירופה ( Ostjudische Zeitung) וכעורך העיתון הוא ייצג במאמריו באמצעות שופר זה את עמדתו הלוחמנית כנגד האנטישמיות, בעד זכויות למיעוט היהודי, הכרה בחזון הציוני והכרה בלאום היהודי. העיתון נסגר בדצמבר 1937 בצו הממשלה הרומנית האנטישמית של גוגה- קוזה.

    מאייר אבנר נבחר ליו”ר ההסתדרות הציונית בבוקובינה בוועידה הציונית המחוזית הראשונה לאחר מלחמת העולם הראשונה באוקטובר 1919. המועצה הלאומית היהודית בראשות מאייר אבנר פעלה אצל השלטונות הרומניים למניעת פרעות, להתרת שיבת פליטים והשתתפה בוועדות שנועדו להכין את חוקי היסוד למיזוג בוקובינה עם רומניה. כמו כן השתתפה המועצה בוועדות לצורך הכנת חוק הבחירות שהתקיימו באוקטובר 1919 אבל בסופו של דבר המועצה החליטה להחרים את הבחירות של הממשל הרומני החדש.

    עד כאן הפרק השני בתולדות מאייר אבנר.

  • ספר מוקדש לבית הקברות היהודי העתיק ביותר בטרנסילבניה, הושק באלבה יוליה

    ספר מוקדש לבית הקברות היהודי העתיק ביותר בטרנסילבניה, הושק באלבה יוליה

    ספר המוקדש לבית הקברות היהודי באלבה יוליה, העתיק והגדול בטרנסילבניה, המכיל גם קטלוג של למעלה מ-100 אנדרטאות קבורה שנשמרו או שוחזרו בעשור האחרון, הושק בבית הכנסת באלבה יוליה, כחלק מכנס בינלאומי מאורגן עי המוזיאון הלאומי של האיחוד מאלבה יוליה (מרכז רומניה), הכנס ייצג את אירוע הסיום של פרויקט מחקר, “שימור ושיקום אבני הקבורה המונומנטליות בבית הקברות היהודי באלבה יוליה, רומניה“, במימון שגרירות ארהב ברומניה.




    הספר היסטוריות כתובות באבן: מחקר, שימור ושיקום בבית הקברות היהודי באלבה יוליה מכיל מחקרים וקטלוג עם 111 אנדרטאות קבורה שנשמרו או שוחזרו עי המשחזרת סידוניה פטרונלה אולאה וזכו לתרומתו של לוציאןזאב הרשקוביצי, מהספרייה הלאומית של ישראל מירושלים, ושל קלאודיו סטויאן, מאוניברסיטת בוקרשט.




    הפרויקט, שמטרתו שימור ושיקום אנדרטאות הקבורה מהחלק הישן של בית העלמין, מהמאות ה-18-19, ושחזור כתובותיהן באמצעות מחקר, החל בשנת 2014, ובשנתיים האחרונות הוא זכה למימון אמריקאי בשווי 62,000 דולר. במהלך כמעט 10 השנים שוחזרו ושימרו רבים מכ-1,000 האבנים או שברי המצבות באזור ההיסטורי של בית העלמין.




    בית הקברות היהודי באלבה יוליה הוא העתיק והגדול מסוגו בטרנסילבניה. כאן הייתה גם הקהילה העתיקה ביותר בטרנסילבניה, מתחילת המאה ה-17. אלבה יוליה הייתה העיר היחידה בטרנסילבניה שבה עד 1848 התירו על פי חוק התיישבות יהודים.

  • מורשת יהודית ברומניה 24.03.2024

    מורשת יהודית ברומניה 24.03.2024

    מאייר אבנר נולד בעיר הבירה של המחוז צרנאוצי שבבוקובינה בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית, ב-19 לספטמבר 1872, כבן ליעקב אבנר ולמלכה לבית פרנקל. מאייר אח לעוד 7 אחים ואחיות. אביו יעקב אבנר הושפע מרעיונות החסידות וההשכלה. סבו יוסף רובינזון — אבנר, עבד בבית דפוס בצרנאוצי, שם הדפיס ספרים ברוסית ועברית וזכה על עבודתו זאת לקבל מהקיסר פרנץ יוזף אות הצטיינות.



    אבנר קיבל חינוך יהודי מסורתי, התעניין בהיסטוריה ופילוסופיה וכנער למד תנ”ך ותלמוד ובמקביל למד בגימנסיה הכללית, שם ספג את יסודות הסאטירה הפוליטית ששימשה אותו יותר מאוחר כנשק אינטלקטואלי לטובת המיעוט היהודי. מאייר אבנר למד משפטים באוניברסיטת פרנץ יוזף בעיר הולדתו. בנסיבות שבהן הקהילה הגרמנית, לרבות זו הליברלית, בבוקובינה, כמו זו באוסטריה, הדגישה את הריחוק ולעתים קרובות את הסלידה מהשכנים היהודים והקימה אגודות סטודנטים גרמניות בצרנאוצי, אבנר הצעיר, מאוכזב, חש שאידיאל ההטמעה בעם האוסטרי ובתרבותה הגרמנית, כפי שדגל בו במיוחד האיחוד הישראלי האוסטרי כמעט בלתי אפשרי להשגה וכי יש צורך שהיהודים התארגנו לפוליטיקה בצורה שתמקד את זהותם הלאומית היהודית.



    לאחר שבשנת 1890 פרסם מאמר נגד ההתבוללות ב-14 ביולי 1891 מאייר אבנר יסד, בהשראת אגודת “קדימה” הווינאית, אגודה של הסטודנטים הציונים הלאומיים ב צרנאוצי תחת השם “חשמוניאה” (Hasmonea) ביחד עם חבריו יצחק שמירר, יוסף בירר, שלמה קאסנר ופיליפ מנצל. באותה שנה, מאייר אבנר זעם מול המעשה של יהודי שהעדיף להירשם לאודת הסטודנטים הלאומיים הגרמניים “אלמניה”, האשים אותו בחוסר נאמנות ובין השניים התארגן, דו קרב. שני היריבים בדו קרב נותרו בחיים, אבנר היה הפצוע ונאלץ לעשות שלום עם יריבו בסופו של דבר.



    האגודה “חשמוניאה” התמקדה במאבק נגד ההתבוללות, חיזוק ההכרה הלאומית היהודית וניהלה מלחמות נגד אגודות הסטודנטים האנטישמיות. את החוברת הראשונה שלהם בשם “נגד ההתבוללות היהודית” פתח מאמר של מאייר אבנר נגד הטמעות היהודים בתרבות הגרמנית ששלטה בבוקובינה. מאייר אבנר יו”ר “חשמוניאה” התמקד בפעילות המדינית והשתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל 1897. מאייר אבנר נשא שם נאום שהתמקד במצב יהודי בוקובינה.



    מאייר אבנר צידד במדיניות ריאלית שתקדם את האינטרסים היהודיים החיוניים הן בפרלמנט הקיסרי האבסבורגי והן בפרלמנטים של כל חבלי רומניה הגדולה ובכל מוסדות הייצוג האחרים. משנת 1900 הקדיש מאייר אבנר את עיקר פעילותו וכתיבתו לביסוס “המדיניות הריאלית” שלו ולהנחת יסודות למדיניות הלאומית הציונית, ולכן נעדר מהקונגרסים הרביעי החמישי והששי, אך השתתף בכל שאר הקונגרסים עד סוף חייו.



    את אדלה לבית טרייסטרו נשא מאייר אבנר לאישה בשנת 1899. נולדו להם שתי בנות ובן. בת ראשונה אלמה אבנר- מנצר נספתה בטרנסניסטריה עם בעלה ארווין ובנם אריאל. הבת השניה נטלי אבנר- קרמניצר עלתה לישראל בשנת 1950 עם בעלה עו”ד ד”ר לוציוס קרמניצר בלי ילדים. הבן ד”ר לרפואה לימים יוסף אבנר עלה לפלסטינה תחת מנדט בריטי בשנת 1934, נשא לאשה את ברונקה לבית אייזנברג ונולדה להם בת.



    עד כאן חלק הראשון בתולדות מאייר אבנר.



  • ארוע ההנצחה ה -82 של האוניה “סטרומה”

    ארוע ההנצחה ה -82 של האוניה “סטרומה”

    שגריר רומניה בישראל, ראדו יואניד, זכה לכבוד להשתתף בעיר באר שבע בהנצחה ה-82 של הטבעת האוניה “סטרומה”, אירוע שכבר הפך למסורת, שאורגן עי הסתדרות עולי רומניה (H.O.R.) הקהילה הרומנית בבאר שבע ובנגב. ההנצחה הפגישה בין בני משפחה של קורבנות כלי השיט “סטרומה”, עם חברי הקהילה, עם נציגי יד ושם ועם הרשויות המקומיות. ההנצחה כללה רגעים מוזיקליים מרגשיים של מקהלת הילדים בעיר באר שבע.



    השגריר ראדו יואניד הדליק נר לזכר הקורבנות והדגיש כי הטבעת האוניה “סטרומה” היא פרק טרגי של השואה, ומשקפת כיצד השואה היתה פרויקט אירופי בו כל המדינות אחראיות להרג המוני של היהודים.



    בדצמבר 1941 התאספו כ-775 יהודים בנמל קונסטנצה, דרומית-מזרחית ברומניה ועלו על סיפונה של האוניה “סטרומה”, כלי שיט ישן ששימש להובלת בקר, עם היעד פלסטינה תחת המנדט הבריטי. הם היו יהודים ששרדו את הפוגרומים בבוקרשט וביאשי ומהמתנקשים בבסאראביה ובוקובינה ואלה שנמלטו מגירוש לטרנסניסטריה ונמלטו ממחנות העבודה הכפויה. כשהגיעו לנמל איסטנבול, הרשויות הבריטיות סירבו להעניק להם ויזות, והרשויות הטורקיות לא אפשרו לנוסעים לרדת לחוף, וההשלכות היו להטיל הסגר במשך חודשים על הספינה בתנאים קשים במיוחד. ב-24 לפברואר 1942, לאחר שנגררה עי חיל הים הטורקי לים השחור, “סטרומה” טורפדו עי צוללת סובייטית וכל הנוסעים על הסיפון, למעט אחד, טבעו. דוד סטוליאר, בן 19, היה הניצול היחיד.